הדפסה
לכתבה באתר
ממש לאחרונה הוחלט כי איימי אדמס היא
השחקנית שתיכנס לנעליים של הזמרת ג'ניס ג'ופלין בסרט
על חייה. הבמאי יהיה ז'אן מארק ויל, מי שביים את "מועדון הלקוחות של דאלאס". אדמס תצטרך להביא למסך את המורכבות של ג'ופלין, שעל אף שהיתה כוכבת ענקית, נהגה לומר שהיא "עושה אהבה כל ערב עם 25,000 אנשים, ואז חוזרת הביתה לבד".
כדי לא להרגיש את הבדידות ברחה הסטארית להמון מין מזדמן, לשתיית גלונים של סאוט'רן קומפורט וקינחה בהרואין, שגם הרג אותה בסופו של דבר בגיל 27. במהלך חיים כה קצרים ועמוסים, אין כמעט דבר שג'ופלין לא חלקה עם העולם. ובכל זאת, הנה כמה דברים שאולי היא היתה מעדיפה להצניע.
1. היא סבלה מאוד כילדה
כבר בילדות ג'ניס הייתה עוף מוזר. היא תמיד דרשה תשומת לב מההורים שלה, ובבית הספר התחברה עם הילדים המופרעים יותר, אלו ששמעו בלוז ומוזיקה שחורה. בניגוד לרוב הילדים בבית ספרה בפרוט ארתור שבטקסס, ג'ניס לא הייתה גזענית כלפי שחורים.
בגיל העשרה השמינה וסבלה מאקנה מה שהוביל לירידות רבות על המראה שלה ולכינויים כמו "חזירה" ו"יצורה". באוניברסיטה המצב לא השתפר והסטודנטים, משום מה, בחרו בה כ"נערה הכי מכוערת בקמפוס".
שנים אחר כך, בכנס המחזור, ג'ניס רצתה שכל מי שלמד איתה יאכל את הכובע ובחרה להגיע כשהיא לבושה בבגדים צעקניים ועם פמליה שלמה. כשעיתונאים שאלו אותה איזו מן תלמידה היתה בבית הספר והאם היתה שונה משאר התלמידים, היא נשברה ואמרה שישאלו את התלמידים האחרים, דבר שהוביל לעוד שאלות ועוד שבירה.
ביום למחרת אמא שלה אמרה לה: "חבל שנולדת". לא מעודד במיוחד.
רבים רואים בכל המאורעות הללו את הסיבה לכך שג'ופלין קיימה יחסי מין עם כל מי שנקרה בדרכה. כנראה שעמוק בפנים היא פשוט רצתה שיאהבו אותה.
2. היא ניסתה להיות ילדה טובה
בשנת 1963, כשהיתה בסן פרנסיסקו, ג'ופלין החלה להזריק ספיד. כתוצאה מכך היא רזתה בטירוף ואף הגיעה למשקל של 40 ק"ג. בתקופה זו החליטה המשפחה שלה להחזיר אותה לטקסס.
למשך תקופה קצרה נראה היה שג'ופלין הופכת לילדה טובה. היא הפסיקה עם האלכוהול והסמים, נרשמה לאוניברסיטה ואפילו הוציאה ציונים טובים (זה מידע שאולי היא לא הייתה חולקת עם העולם). בסרט על חייה, מספרת אחותה שהחיים נראו טובים. לא היו ויכוחים בבית והיא עשתה כל שביכולתה להיות ילדה טובה.
למשפחתה היא הציגה את פיטר דה בלאנק, בחור שלא נראה בכלל כמו שאר חבריה. הוא לבש חליפות, שיערו היה קצוץ ובאופן כללי הזכיר שוטר יותר מאשר היפי. הוא אמנם התגורר בניו יורק ועבד שם בשביל IBM, אבל לטקסס הוא הגיע כדי לבקש את ידה של ג'ופלין מהוריה. אז הוא ביקש, וג'ופלין המתינה לטבעת נישואים. והמתינה. והמתינה.
בסופו של דבר היא חזרה להופיע בבר בטקסס, ומשם חזרה לסן פרנסיסקו ולסמים. בראיון מאוחר יותר היא אמרה "הייתי בבית פעם אחת מאז שעזבתי. זה היה מדכא. לא אחזור לשם שוב".
3. היא שברה לג'ים מוריסון בקבוק על הראש
כן, בקבוק אמיתי. פול רוטשילד, המפיק של ג'ופלין ושל מוריסון, חשב שהשניים, מלך ומלכת הרוק, צריכים להיפגש. הוא אירגן את הפגישה במסיבה, שאליה הם הגיעו פיכחים, וכצפוי נדלקו אחד על השניה.
עם זאת, ככל שהמסיבה נמשכה, השניים הלכו והשתכרו. ג'ופלין הייתה שיכורה חמודה, ומוריסון היה שיכור מגעיל. ג'ופלין נגעלה מההתנהגות שלו ודחתה את ניסיונות החיזור שלו, דבר שרק עודד את מוריסון לנסות יותר.
בסופו של דבר, ג'ופלין החליטה לעזוב את המקום. מוריסון לא ויתר והלך אחריה למכונית שבה הגיעה. היא אמרה לו להתחפף במילים קצת יותר חריפות, אבל מוריסון לא הסכים לקבל ממנה לא. הוא השתחל דרך חלון המכונית ומשך לג'אניס בשיער. היא, בתגובה, הרימה בקבוק סאות'רן קומפורט, שכאמור היה המשקה המועדף עליה והיה איתה ברכב, ודפקה למוריסון את הבקבוק על הראש. הוא התעלף מיד וג'ופלין נסעה משם.
רוטשילד מספר שלמחרת מוריסון הגיע לאולפן ודיבר על ג'ופלין בהתלהבות "איזו בחורה נהדרת!", ואף ביקש את הטלפון שלה. ג'ופלין העדיפה לוותר על מפגש נוסף איתו.
4. היא חיבבה כסף
מצד אחד, ג'ופלין האמינה בחיים בוהמיינים, חיים חופשיים שכסף אינו חלק מהם. בראיונות היא טענה שמוזיקה לא צריכה להיות קשורה לכסף בכלל. מצד שני, היא קנתה לעצמה פורשה. היא אמנם מילאה אותו בציורים פסיכדליים,
ובכל זאת, מוזר לראות את זו ששרה את השיר הסאטירי "אלוהים, תן לי מרצדס בנץ", נוסעת במכונית כה יוקרתית (גם אם מגניבה בטירוף).
יותר מכך, כשהיא חזרה לטקסס, היא כתבה לפיטר, בן זוגה דאז שהיה במנהטן, שהיא לחוצה מכך שאין לה כסף. פיטר בא ממשפחה עשירה, והיא הכירה רק "אנשים פשוטים". היא אמנם רצתה להיאבק ולחיות חיים פשוטים, אבל גם רצתה משהו להיאחז בו. "אני לא רוצה לחיות חיים משעממים חסרי ערך מלאים נוחות בזויה", היא כתבה לו.
בסופו של דבר, היא החלה להופיע במועדון בטקסס תמורת 150 דולר לשבוע. את וודסטוק היא כבר עשתה בשביל 15,000 דולר. מוזיקה אולי לא צריכה להיות קשורה לכסף, אבל זה תמיד נחמד שיש לך קצת ממנו.
5. היא רצתה להצליח
עוד התחבטות נפשית שהעסיקה את ג'ופלין היא, האם להישאר היפית גאה או להתחיל לעשות מוזיקת מיינסטרים ולהיות אהובה לפחות כמו מרילין מונרו.
בראיונות היא דיברה על חוסר המוכנות שלה להתמסד. היא יצאה עם גברים ונשים רבים ורבות, כשג'ימי הנדריקס, דיק קאבט, ג'ו ניימת, ג'אניס איאן ופגי קסארטה הם רק חלק מהרשימה. מצד שני, למרות אורח החיים הפרוע שלה, היא הייתה מלאת אמביציה ורצון להצליח.
בפסטיבל מונטריי, שהתקיים באזור סן פרנסיסקו ב-1967, הופיעה ג'ופלין עם הלהקה שלה לצד המי, האמהות והאבות ועוד. באותו פסטיבל ג'ופלין הופיעה פעמיים. הקהל חשב שזה בעקבות כך שהיא הייתה כה טובה, אבל זה היה בגלל שלא צילמו את הפעם הראשונה. יותר מכך, בפעם הראשונה שהיא הופיעה היא לבשה בגדים היפים - שרשרת עצמות, חולצה צבעונית, אבל בפעם השנייה היא הייתה בשמלה ועקבים. זה היה הניסיון שלה לחבר בין המוזיקה שלה, עליה לא התפשרה, לבין היכולת של הקהל הרחב לקבל אותה.
עם זאת, בכל שנותיה, רק שיר אחד שלה "אני ובובי מקגי", הגיע למקום הראשון במצעדים. ג'ופלין נפרדה מהעולם בגיל מאוד צעיר, כך שאי אפשר באמת לדעת לאן המוזיקה שלה יכולה היתה להתפתח.
6. היתה לה חגורה שחורה בקראטה
אחרי כל העובדות המעט מבאסות אפשר לסיים במשהו נחמד. אז כן, היא למדה קראטה בסגנון קנפו, והגיעה לרמה של סאנדאן, שזה שווה ערך לחגורה שחורה דרגה שלישית. ובכל זאת היא לא הרביצה לעיתונאים שירדו עליה.
_______________________________________________________________________________________________________
עוד באותו נושא:
- קנדי קראש: האם ג'ון קנדי היה מכור למשככי כאבים?
- דרקון זר: האם ברוס לי אהב נשים וג'ויינטים?
