כשאולם הקולנוע  IMAX נחנך באילת ב-2004, הוא הפך במהרה  לאטרקציה תיירותית ולסמל עירוני אופנתי. הוא היה המתקן היחיד בישראל שבו הוקרנו סרטי IMAX מקוריים - סרטים על מסך ענק וברזולוציה גבוהה במיוחד - לצד סרטים רגילים שהותאמו לפורמט. הבניין גם יצר עניין ברמה האדריכלית, בזכות הפירמידה הכחולה.

 

עם השנים הועם זוהרו. הייחודיות שלו כקולנוע הבלעדי שמקרין סרטי תלת-ממד על מסך ענקי התבטלה, ככל שעוד אולמות קולנוע החלו להשתמש בטכנולוגיה הזו, וגם מבחינה אדריכלית נדמה שפג הקסם: הבניין אמנם מרשים מבחוץ, אבל כשנכנסים פנימה חשים אכזבה. אולם הקולנוע הוא קובייה אטומה התופסת את מרבית שטחה הפנימי של הפירמידה. על הגג שלה, ממש מתחת לקודקוד – אולי המקום המרתק ביותר בבניין – יש משטח שבעבר שימש להחלקה על קרח, והיום מאחסנים בו חפצים כך שאין בו עניין למבקרים. אולם הקולנוע עצמו ממשיך להרשים: הוא כולל 272 מושבים, הפונים למסך המתנשא לגובה כ-20 מטרים וששטחו הוא לא פחות מכ-350 מ"ר. לשם השוואה: גודל ממוצע של מסך קולנוע הוא כ-50 מ"ר בלבד.

 

בשבוע שעבר, בשעת צהריים של יום חול חורפי, היה המקום מלא יחסית, אולי בזכות האפשרות לרכוש כרטיס המקנה כניסה חופשית לקולנוע במשך שלושה ימים תמורת 59 שקל בלבד. ליזמים זה לא מספיק, והם מתכוונים לערוך שינויים בבניין בניסיון להפוך אותו שוב למוקד משיכה. הבעיה היא שהאדריכלים המקוריים לא מעורבים בתוכנית החדשה, כך שלא מן הנמנע שהדרך לשינוי פניו של האולם תעבור בבית המשפט.

 

IMAX בשבוע שעבר. שלושה ימים של סרטים ב-59 שקל (צילום: מיכאל יעקובסון)
IMAX בשבוע שעבר. שלושה ימים של סרטים ב-59 שקל (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

ביקור ב-IMAX אילת

 

שפה עיצובית שמנותקת מהסביבה

 

IMAX האילתי, שבשלב מסוים שונה שמו ל-The Max, שוכן סמוך לנמל התעופה, בתפר שבין אזור המלונות לעיר. בעורפו יש רצועה ירוקה שעל פי התוכנית המקורית אמורה הייתה לרכז סביבה מוקדים עירוניים, אבל הרעיון לא התממש. בשנים האחרונות מבוצעים באזור פרויקטים ציבוריים ופרטיים בניסיון להחיות אותו, כגון פיתוח פארק עם מזרקה מוזיקלית שבנייתה נמצאת בעיצומה (בתכנון משרד אדריכלי הנוף שדה, גולדשטיין, מורד). השינויים במתחם הבידור מנסים להשתלב בפרויקטים אלה. ואולם, עבודות הפיתוח הופכות את האזור לאתר בנייה, והתיירים מדירים את רגליהם ממנו.

 

שלד הבניין בשלב ההקמה. הרצועה הירוקה לא הצליחה לרכז מוקדים עירוניים (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )
שלד הבניין בשלב ההקמה. הרצועה הירוקה לא הצליחה לרכז מוקדים עירוניים (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )

 

לאחרונה פנה בנט קפלן, היזם והבעלים של האולם, לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה והגיש  תוכניות שמבקשות לשנות את ייעודו המקורי של המגרש ולשלב בו כ-1,900 מ"ר שטחי מסחר. מוטי איבגי, יזם נדל"ן שמקדם את התוכניות במטרה לרכוש את הפרויקט אם יתקבל אישור, מסביר: "עד היום הבניין נשען על האטרקציה הקולנועית. בשנים הראשונות IMAX פרח, אבל עכשיו הוא גוסס, ולכן רצינו לשלב בו שטחי מסחר. היום אנשים זקוקים לכמה גירויים במקביל". איבגי מקווה שכאשר יושלם הפארק העירוני שבעורף הבניין, ייפתח מתחם הבידור גם אליו, כך שתתאפשר תנועת מבקרים בסביבה כולה.

 

את מבנה הפירמידה תכנן משרד האדריכלים הקנדי זיידלר-רוברטס (Zeidler-Roberts) יחד עם האדריכל הישראלי חיים דותן. זיידלר-רוברטס נחשב למשרד בולט בתחום התכנון החדשני בקנדה (בין השאר תכנן את Toronto Eaton Centre, המהווה חלק ממערכת המעברים התת-קרקעיים המרשתת את טורונטו). דותן תכנן את המשכן לאמנויות הבמה באשדוד ואת הביתן הישראלי בתערוכת EXPO בבייג'ינג, שזכו לפרסום רב. השילוב בין שני המשרדים הניב מבנה שמרני יחסית לנוכח היכולות והדמיון של האדריכלים – וגם בהשוואה למה שקורה באילת.

 

מאז הקמתה, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, אפשרה אילת לאדריכלים ליצור מבנים חדשניים, בעיקר בתחום הבנייה האקלימית והטכנולוגית, כמו הבית המדברי (בתכנון אברהם אלואיל), בית פיליפ מוריי (בתכנון אבא אלחנני), בתי הספר והשיכונים הטרומיים (בתכנון תדי קיסלוב). תנופת הבנייה המחודשת שעברה על העיר בסוף שנות ה-90 הביאה לשגשוג בתחום הנדל"ן, אבל ברמה האדריכלית העדיפו המתכננים לזנוח את החדשנות לטובת הראוותנות. מלון הילטון מלכת שבא (בתכנון גרטנר, קומט, גיבור אדריכלים), האייסמול (בתכנון פייגין אדריכלים) ואולם הספורט צאלים (בתכנון האדריכל מוטי בודק) מהווים דוגמאות לכך. פירמידת ה-IMAX היא חלק מאותה תופעה, בכך שאינה מנסה להתמודד עם שפה אדריכלית מקומית העונה על צרכי האזור, אלא שואפת למשוך תשומת לב, להציג עוצמה ולהעתיק שפה עיצובית המנותקת מהסביבה.

 

>> לכתבות נוספות על אדריכלות באילת

 

הפירמידה בעלת ארבע הפאות מסמלת כוח, שבעבר הרחוק היה שייך רק לאימפריות. הפירמידות המוקדמות הוקמו כאתרים מקודשים במסופוטמיה (כיום איראן), והן מתוארכות לאלף הרביעי לפני הספירה. הפירמידות המפורסמות ביותר הוקמו כאתרי קבורה למלכי האימפריה המצרית, כ-1,000 שנה לאחר מכן. מאוחר יותר נבנו סוגים שונים של פירמידות גם בסין, באיטליה ובמקסיקו. בסוף המאה ה-20 זכתה הפירמידה לעדנה, בעיקר בזכות מבנה הזכוכית השקוף שנפתח ב-1989 בכניסה ללובר בפריז. המתחם שילב אמנות ומסחר והיווה כנראה השראה ליזמים ולאדריכלים של IMAX באילת. השילוב של פירמידה עם IMAX התממש לראשונה בשנות ה-80 בקנדה, באזור מפלי הניאגרה.

 

אחת הפירמידות במצרים. לאימפריות בלבד (צילום: gettyimages)
אחת הפירמידות במצרים. לאימפריות בלבד (צילום: gettyimages)

 

 הפירמידה בלובר בפריז. עדנה בסוף המאה ה-20 (צילום: gettyimages)
הפירמידה בלובר בפריז. עדנה בסוף המאה ה-20 (צילום: gettyimages)

 

סיור וירטואלי בפירמידות במצרים

 

>> אדריכלות לגובה: איך נראות הפירמידות הישראליות?

 

"התהפכו לי הקרביים"

 

לדברי דותן, בנט קפלן פנה לאדריכלים הקנדים בגלל חדשנותם וניסיונם בתכנון אולמות IMAX. המבנה עוצב בצורת פירמידה, לבקשת היזם, והאדריכלים בנו אותה מלוחות זכוכית שקופה, כשהקובייה הפנימית והאטומה שבה שוכן אולם הקולנוע נראית היטב למרחוק. מקודקוד הפירמידה תוכננה להישלח בלילות קרן אור באמצעות הנורה של מקרן ה-IMAX. ההשראה באה כנראה מקרן אור דומה הנשלחת לשמיים מקודקוד מלון לוקסור בלאס וגאס, שמעוצב גם הוא כפירמידה. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד: במטרה להוזיל עלויות, החליף היזם את הזכוכית השקופה בלוחות אטומים בצבע כחול, ומכיוון שהבניין ממוקם מתחת למישור הנחיתה וההמראה של המטוסים, נגנזה קרן האור. השינויים שערך היזם בתוכניות המקוריות גרמו לאדריכלים לסלוד מהפרויקט, והם נמנעו מלפרסם אותו ברשימת עבודותיהם.

 

כך אמור היה הבניין להיראות לפני התכנון המקורי: לוחות זכוכית שקופה וקרן אור בלילה (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )
כך אמור היה הבניין להיראות לפני התכנון המקורי: לוחות זכוכית שקופה וקרן אור בלילה (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )

 

תוכניות לחוד ומציאות לחוד: את הזכוכית החליפו לוחות כחולים (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )
תוכניות לחוד ומציאות לחוד: את הזכוכית החליפו לוחות כחולים (באדיבות חיים דותן וזיידלר רוברטס אדריכלים )

 

עוגמת הנפש של דותן נמשכת, מאחר שהוא לא שותף בתכנון השינויים. האדריכל שנבחר למשימה זו הוא גדעון כץ, תושב אילת. "הפירמידה היא צורה עם כוח, אבל היום לא מצליחים לנצל לגמרי את הבניין, כי מבפנים המבקרים פחות חווים את הצורה המיוחדת", מסביר כץ. "אנחנו מנסים לקשור את המבנה לרחוב ולייצר חזיתות יותר משמעותיות בלי לפגוע בפירמידה". לדבריו, השינויים נדרשים בשל הסכנה שהבניין במתכונתו הנוכחית יהפוך ל"פיל לבן" במרכז אילת.

 

הבניין בשבוע שעבר. זהירות, פיל לבן (צילום: מיכאל יעקובסון)
הבניין בשבוע שעבר. זהירות, פיל לבן (צילום: מיכאל יעקובסון)

 

דותן אינו מתכוון להבליג על החלטתו של היזם לפנות לאדריכל אחר: "הוא יחטוף תביעה משפטית. נתנו לו הצעה, והוא התעלם ממנה. חמור מאוד שהוא מפר זכויות של אדריכלים". איבגי טוען בתגובה כי פנה תחילה לאדריכלים המקוריים, אך שכר העבודה שדרשו היה גבוה מדי לדעתו. הוא גם העדיף להעסיק אדריכל מקומי. "בכל הפרויקטים שלי באילת לקחתי אדריכל תושב העיר", הוא אומר. "אני לא זורק אבן לבאר שממנה אני שותה. אדריכל תל אביבי יכול לקבל עבודה בכל מקום, אבל אילתי יכול לקבל עבודות רק באילת". איבגי אומר שאינו פוסל אפשרות שבהמשך, אם התוכנית תאושר, ישוב ויפנה לאדריכלים המקוריים כדי שיערכו את התוכניות המפורטות.

 

"משרד זיידלר-רוברטס, שתכנן את הבניין יחד איתי, הוא אחד מ-50 משרדי האדריכלות הגדולים בעולם", טוען דותן. "ראיתי את ההדמיה של IMAX החדש, והתהפכו לי הקרביים: התכנון פשוט מזעזע, הגישה היא פשוט לא לעניין".

 

בניין The Max, כיום (צילום: מיכאל יעקובסון)
בניין The Max, כיום (צילום: מיכאל יעקובסון)