הדפסה
לכתבה באתר
מוזר להחליט בשנת 2015 על תערוכה שנושאה הוא דווקא ״שמיטה״. אחת ההמצאות המבריקות של היהדות, שמטרתה הייתה לתת לאדמה לנוח ולהתחזק בכל שנה שביעית; כמה אנשים יודעים היום מהי שמיטה? מהי עבודת אדמה? ומה זה לנוח?
התערוכה החדשה ״מה שבע״, שתיפתח בשבוע הבא בבית אבי-חי בירושלים, ביום האדמה היהודי, ט״ו בשבט (4.2) - תעסוק במושג ״שמיטה״. את התערוכה אצר המעצב יוסי למל, ומשתתפים בה מעצבים, אנשי פרסום ואמני וידאו.
״עזיבה, ויתור, נטישה; כן נקרא בתורה החוק בדבר הפסקת כל עבודה חקלאית בשדות וכן הוויתור על חובות בכל שנה שביעית״, כותב אבן שושן במילונו המפורסם תחת המילה ״שמיטה״. כאתאיסט שלא מאמין בחוקי התורה, אני תוהה על קיומה היום של מצוות השמיטה, ועל האדפטציות העכשוויות שלה. איך זה שדווקא קהילת המורים ״אימצה״ את החוק התנ״כי, כשהם יוצאים לשנת שבתון כל שבע שנים, או איך המדינה והבנקים הגדולים מוותרים על חובות הענק של טייקונים וחברות מסחריות גדולות כל שנה (ולא רק כל שבע שנים), והאם ניתן לקיים את מהות השמיטה, הוויתור, המחשבה על הפרט והחלש, בימינו אנו. משום כך הסתקרנתי לראות את התערוכה ולבחון כיצד מיטב היוצרים בארץ מפרשים את הרעיון. הנה חלק מהעבודות שיוצגו בה:
״בתוך שדה חיטה הצומח במחזוריות אינסופית, בו נשמטת יחידה בכל ספירה שביעית, נחרש ציטוט הלקוח מהשיר 'הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב', אחד השירים המזוהים ביותר עם שירי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", כותבת מעין לויצקי. "השמיטה התנכ"ית מוקבלת כאן למחזוריות החיים המקומית: יחסי אהבה-שנאה עם האדמה הזו, היוצרת חיים וגם לוקחת עוד ועוד. החיטה כבר הוכיחה שהיא תמיד תצמח שוב. אנו נתהה איך אפשר עוד, ומה יהיה עלינו, והיא בשלה - כך או כך, השדה יצמח, השמש תזרח, החיים - איכשהו - ממשיכים".
איתם טובול כותב על עבודתו (הכרזה שפותחת את הפוסט): ״בבסיס מצוות השמיטה, כפי שאני תופס אותה, עומדת מהפכה ממוסדת: אחת לשבע שנים אנו נדרשים לבצע אקט חברתי קשה מנשוא. בהקשר זה בחרתי לשוב לאמירתו של סעדיה מרציאנו, מראשי הפנתרים השחורים ומאבות המחאה החברתית בישראל, אשר תבע להגדיל את עוגת התקציב המחולקת באופן לא שוויוני. העוגה המפורקת מבטאת אקט מהפכני וגם רומזת למשפט המפורסם של מארי אנטואנט, המשקף את אטימותה של החברה השבעה כלפי מי שאין לו דבר: 'אם אין לחם, שיאכלו עוגות'״.
״הכרזה עושה שימוש במילים המקראיות 'ושבתה הארץ', המצַווֹת לשבות בשנה השביעית מעבודת האדמה ולתת לה לנוח״, מסביר אבירם מאיר, ״האלמנטים בכרזה הם קווי חריש של שדה חקלאי, שבהם 'נטועות' מטרות-דמות של מטווח אימונים צבאי. החיבור בין הטקסט לדימוי הוויזואלי מעניק למילים משמעות אקטואלית, בהקשר של הסכסוך המתמשך על האדמה. מהכרזה עולה משאלת לב קולקטיבית, שהאדמה תנוח ותשבות מהלחימה הבלתי פוסקת המתחוללת עליה״.
״העבודה עוסקת בקשר שבין האדם לחברו בהקשר עכשווי. היא מנסה לחבר בין הרעיון הדתי המסורתי של השמיטה לבין המציאות החברתית-פוליטית של ימינו, הזקוקה, כמו האדמה, להגדרה מחזורית של זמן. אולי זו הדרך שתוביל אותנו לכבוד, להבנה ולחמלה, ותבנה חברה טובה וצודקת יותר״, כותב תמיר שפר לצד עבודתו.
״לוחות 'שיוויתי' ('שיוויתי ה' לנגדי תמיד') נתלים בבתי כנסת בקהילות מסוימות כדי להזכיר למתפללים את נוכחות האל. הלוח 'שיוויתי שמיטה' נועד להזכיר לאדם לשמוט את החרדות והדאגות שאינן בשליטתו. במרכז הלוח מופיע הביטוי 'תשמטנה ונטשתה' (שמות כג, יא), המתמצת את הציווי המקראי של השמיטה. סביב ביטוי זה שובצו ביטויים אחרים המזכירים להרפות, לשחרר, לתת לדאגה ולחרדה להישמט ולחלוף. הדימויים הסימבוליים הם של ידיים שומטות, אלמנטים מעולם החקלאות המזכירים את מצוות השמיטה המקראית, וסימבולים נוספים של 'שמיטה' החבויים בתוך הקומפוזיציה״, כותב דב אברמסון. ״הלוח מיועד לאדם החרד והדואג. הוא מוזמן להציב אותו בכל מקום שבו הוא חש את לפיתת החרדה, כדי לזכור ש'כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד כלל'".
״'והעיקר לא לפחד כלל' - שלושת הפוסטרים בז'אנר של גיבורים מצוירים, מייצגים באופן אבסולוטי את הפנטזיה של איך הייתי רוצה לחיות ואילו חלקים אישיותיים מעכבים זאת. המוטו בכל הפוסטרים מבוסס על אמרתו של ר' נחמן מברסלב 'כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל'. אם נצליח לשמוט מחיינו את הפחד - זה המעכב אותנו ומושך אותנו מטה - נוכל לצאת לעולם ולכבוש אותו״, כותבת קרן שפילשר על עבודתה.
"'ואכלו אביוני עמך' (שמות כ"ג, י"א) - פסוק זה מייצג את אחד האלמנטים הבולטים של שנת השמיטה, שלמעשה מבקשת מהחקלאי לוותר על שלו ולתת לאחר. הכרזה מעניקה פרשנות חזותית לפסוק והיא מחולקת לשניים: בחלקה העליון, הירוק, נמצא הטרקטור שמייצג את בעלי הקרקעות והאמצעים. בחלקה התחתון, הצחיח, מופיעות דמויות המייצגות את האוכלוסייה החלשה והנזקקת״, כותב נדב ברקן. ״גם במציאות ימינו קיימים עוני ומחסור, והכרזה מבקשת לעורר את תשומת הלב לאותם אנשים שהממון אינו בהישג ידם ולבדוק אם אנו זוכרים להתייחס אליהם, לדאוג להם. האם מתאפשרת בין הצדדים נקודת מפגש?״
״האות שי״ן מכילה בתוכה משמעויות רבות של שמיטה. בין היתר היא מייצגת את המילים ׳שבת׳, ׳שמיטה׳ וגם ׳שאלה׳. והשאלה שאני שואל את עצמי לא אחת כיוצר היא, האם עדיף להיות שבע או רעב? כאשר אני שבע טוב לי ואני רגוע; אך הרעב הוא אשר דוחק אותי ליצור ולהתפתח. בעבודה זו יצרתי שי"ן בעלת שבעה גבעולים פראיים, נושמים וחופשיים״, מסביר אברהם קורנפלד.
״עבודה זו עושה שימוש בסטטוסים והאשטגים (#) אמיתיים שנאספו מהרשת, ורואה בהם זבל מודרני", נכתב בהסבר של טל בקשי. "היא מבקשת מהמתבונן לרוקן מעליו אל פח האשפה הווירטואלי את התחלואים בני ימינו: את השיח האלים ברשת, את הגזענות והשוביניזם, את העבדות המודרנית ואת תרבות צריכה. האם אנחנו שומטים את הדבר הנכון? מדובר בניסוי חברתי, הצבת מראה וקריאה להרחבת רעיון השמיטה והתאמתו לחיים המודרניים״.
״הלוואי ונדע למצוא איש איש את המפסק הפנימי שלו, את המפסק השחוק שעמו הוא נולד, להעבירו מדי פעם למצב כיבוי ולשמוט - לשמוט מאתנו את העבדים שלנו ולהשמיט את עצמנו מאלה שאנו עבדים להם״, אומר דרור צונן על הכרזה שעיצב.
״הכרזה מציעה מבט נוקב על המצב החברתי-כלכלי של דור שלם בארץ ועל מצוקת הדיור של זוגות צעירים. בשנת השמיטה מצוּוה עובד האדמה לאפשר לכל המעוניין ליהנות מיבולים שצומחים פרא בשדהו, מבלי לדרוש עליהם תשלום. למעשה, נוצר בשנה זו שוויון בין החקלאי שאינו עובד לצרכן שאינו משלם. כיום הפכה האדמה לקרקע נדל"ן; ההתייחסות אל האדמה היא כאל מוצר צריכה שבה שולטים הממון והכסף. האם גם בשנת 2015 קיימת אחריות חברתית שתוביל לשוויון כלכלי?״, כותב אמנון אילוז.
אלו כמובן לא כל הכרזות שמוצגות: בחלקן פרשנויות מבריקות, בחלקן הקשרים שאני מבין פחות, אך התערוכה והעיסוק בנושא השמיטה אל מול מציאות חיינו העכשווית מרתקים בעיני. אל תפספסו.
בתערוכה יוקרנו בנוסף סדרת סרטים קצרים: "יקיצה" של נדב רוזיאביץ, העוסק באם ובנה הצעיר העובדים במפעל לייצור חלומות, "שבתון" של נעה גוסקוב, העוסק במורה בשנת שבתון הנקלעת לקונפליקט עם מורה בכירה ממנה, "לצאת מהקווים" של איציק שרון וגדי צדקה, המשלבים אנימציה ומצלמה בסרט העוסק בגובה חובות הנתקל בבעל חוב עקשן במיוחד. שיח גלריה עם המעצב דוב אברמסון יתקיים ביום שני 16.2 בשעה 17:00, ואתר ״בית אבי-חי״ יקדיש לנושא מקום מיוחד.
