הדפסה
לכתבה באתר
במתחם ''הום דיזיין'' שבנתניה מוצגת החודש תערוכה חריגה על רקע נוף הפריטים החדשים שבחלונות הראווה מסביב: גופי תאורה (בעיקר) ופריטים נוספים שיוצר איל רגב מחפצים משומשים, בסדנת היצירה שלו בגבעת ברנר.
רגב חזר לארץ ב-2008, אחרי 20 שנה בפלורידה שבארצות הברית, שם התפרנס משמאות נזיקין בנדל"ן ובמקביל עסק בפיתוח מוצרים שונים. כך, למשל, היה לו רעיון להפוך את ראש המקלחת לדו-ראשי, כך שיוכל לשטוף את ראשי הילדים בלי שהסבון ייכנס להם לעיניים. רגב גילה שהחלק היזמי בתהליך הוא מורכב וארוך, אך את החלק היצירתי שגילה בעצמו החליט שהוא רוצה לפתח.
כששאלתי מדוע החליט לחזור עם משפחתו לארץ, השיב: "הכל שם היה כל כך מקובע, הנוחות והחיים. חשבתי לעצמי שזהו, ככה זה הולך להיות עד יום מותי - נוח וריק מתוכן - ולא הסכמתי לקבל את זה. בזכות החזרה לארץ התחלתי לגרום לדברים לקרות. הם קורים כי המקום אחר, או אולי מעצם השינוי. פה בארץ, עם כל הקושי, אני מרגיש שהחיים מלאים יותר, עם האירועים, המשפחה, השפה, החברים".
לדבריו, למרות שכאן יותר קשה ויקר, הוא החליט על שינוי אישי ומקצועי. בין השאר למד עיצוב תעשייתי במכללת קונספט בתל אביב, וסיים בהצטיינות. "הלימודים הוציאו החוצה את היצירתיות, והכל התחיל לזרום", הוא מספר. מיד לאחר הלימודים החל לעבוד כמעצב תעשייתי. במקביל מצא לעצמו סדנה בקיבוץ גבעת ברנר: "במקום הזה היה מספיק ג'אנק", הוא אומר. "והייתה בו יכולת שגרמה לשד הזה, ליצירתיות הזו, לצאת החוצה. זה מקום שאיפשר לי לאחסן את הציוד, את החומרים ואת החפצים שנאספו, ולא הייתיי צריך לשמור על השקט בין שתיים לארבע".
בדרך כלל הוא בוחר לעצב גופי תאורה משום ששם נמצא מבחינתו המרחב היצירתי שבין צורה שאינה מוגבלת לבין יצירת חפץ שיש לו תכלית. זה לא קיים, לדעתו, בעיצוב כיסא, למשל. "התכלית של הכיסא מגדירה את העיצוב, וזה בסדר. גוף התאורה הוא מושלם לעבודה שלי: משאיר מקום ליצירתיות בצורה, אבל גם יש לו תפקוד, שזה חשוב לי".
האם החומר מגדיר את הצורה, או שהרעיון מחפש חומר? "אנשים מביאים לי חפצים ישנים", משיב רגב, "וקורה שאני מוצא משהו שמעניין אותי ודואג שהוא יהיה בסביבת העבודה שלי, כמו למשל החלק של המאוורר, או תוף ישן. הם זרוקים לחוד, ויום אחד, בזמן הנכון, מתחברים. לפעמים יש זמן התבשלות ארוך; במקרים אחרים זה קורה די מהר. אני אוהב את מה שאני עושה. זה יוצא מהלב, הכל זמין ולא מסובך".
עבודת המטקות יוצאת דופן, לדבריו. "כאן שאבתי את הרעיון מתערוכה קבוצתית ישראלית בנושא מטקות, שהוצגה בספרד", הוא אומר.
הוא הציג בתערוכת הסולו "מחזיר אור" בגלריה חנקין בחולון ובתערוכה הקבוצתית "בהילוך גבוה", שהוקדשה לאופניים והוצגה בגלריה החווה בחולון. התערוכה הנוכחית בנתניה תוצג עד 15 במארס.
