קר. גשם. סערה. פנטזיות מיידיות על זוגיות דביקה ונעימה מתחת לפוך עם כוס שוקו מגיעות מהר מהרגיל לתודעה שלנו.

אבל האם זה אמיתי? האם הרצון החד פעמי הזה, פה ושם, שיהיה שם עוד מישהו שיוציא את הזבל, שיקח את הרכב למוסך, שאפשר להתייעץ איתו, הם באמת מה שאנחנו צריכים ורוצים?

לא תמיד.

ממש לא תמיד.

 

מי יקח את האוטו לטסט?

אני נתקלת בלקוחות רבים, גבים ונשים כאחד, שמחפשים זוגיות מכל מיני סיבות.

הסיבה מספר אחת, שבולטת מאוד בארץ שלנו, שבגלל גודלה פחות מותאמת לתרבות שוליים ובגללה אנשים מוצאים את עצמם במירוץ לחיפוש הזוגיות, היא הצורך להיות כמו כולם. לא משנה איפה גדלת, לאיזו עדה נולדת או מה בחרת כעיסוק, הצורך להיות נורמלי, כמו כולם, או לפחות לא דפוק או שרוט בעיני הסובבים, הוא צורך משמעותי ביותר בחיפוש הזוגיות.

 

זה רק נדמה לך שאת רוצה זוגיות מהסיבה הזאת (צילום: shutterstock)
זה רק נדמה לך שאת רוצה זוגיות מהסיבה הזאת (צילום: shutterstock)

מיד אחריו מככבת מגמת חיפוש הזוגיות כחלק משירותי מיקור חוץ. בחורות או בחורים שקצו בפן מסויים בחייהם הרווקיים ומעוניינים למלא אותו בספק רומנטי שיעשה את כל הפעולות מותאמות הג'נדר שלו, ויכול להביא לציון גואל. בנות שמחפשות מישהו שייקח את האוטו לטסט, וגם יוציא את הזבל על הדרך, ובנים שמחפשים מישהי שמבשלת ואוהבת לסדר, הם המגמה החדשה שעולה ופורחת בשוק הדייטינג המקומי והעולמי. אמרו ביי לאהבת אמת, ותכירו את הפועל השחור החדש שלכם, שברוב המקרים אפילו לא יודע שהוא כזה.

הפרמטר השלישי קשור קשר הדוק לילדים ומשפחה. זהו פרמטר משמעותי ביותר, והוא עולה עם הגיל. הסבירות שאנשים בני 25 יציינו ילדים כסיבה לחיפוש הזוגיות שלהם הוא נמוך, ולעומת זאת, אנשים בני 35 ומעלה כבר יציינו את הצורך בתינוק כצורך מהותי בתוך מערכת היחסים, ואף יפסלו מערכות יחסים עם מי שמכריזים מראש על אי רצונם בהבאת ילדים בקרוב. נכון, המגמות בשנים האחרונות לפיהן ישנה עלייה תלולה בפנייה לבנק הזרע, ואפילו עלייה הקטנה בהסכמי הורות משותפת (נשים וגברים שעושים הסכם הורות שמטרתו להביא יחד ילדים לעולם, ללא מערכת יחסים ביניהם) מעידות על כך שרבים מחליטים לפרוש מהמירוץ לכיוון הזוגיות ולהתמקד בהבאת ילדים לעולם, אך עדיין המגמה השלטת אצלנו בארץ היא של השאיפה להביא ילדים במסגרות זוגיות.

סיבה נוספת היא סקס בטוח וזמין. לא תאמינו, אבל תכל'ס ישנה מגמה בעולם, שאנחנו כמובן כבר רואים אותה בארץ, שהולכת לכיוון הצערת גיל הנישואין – ועמה כמובן יורדת כמות הפרטנרים המיניים לבודדים ספורים. אם סטוצים וריבוי פרטנרים היו מהסממים הבולטים של שנות התשעים והאלפיים, הרי ששמרנות עושה רושם כטרנד החדש. הסיבות המרכזיות שנמנות כאחריות לתופעה הזאת, היא כמו כל דבר אחר: מרד במה שהיה מקובל בדור הקודם.

אם בני דור שנות השישים המופרעות והמשחוררות הם ההורים של בני העשרים ומשהו היום, ואני מזכירה לכם שזה בדיוק הדור שגילה לנו את האיידס, ההרפס ועוד הפתעות מקסימות של מחלות מין (זיבה לא, זה עוד מימי התנ"ך), אז באמת לא הכי מעניין להטריף את ההורים עם הזיונים המופרעים שלכם, עדיף להמם אותם עם נישואין והתמסרות לפרטנר מיני אחד מגיל צעיר. העובדה שנשואים עושים, בממוצע, הרבה יותר סקס מרווקים (פשוט עם אותו בנאדם) ומגיעים כתוצאה מכך לשיאים חדשים של ידע עינוגי, פתיחות עם הפרטנר וחוויות עמוקות בהחלט מוסיפה לעניין. בנוסף, החשש ממחלות המין, ומתופעות הדיכאון והבדידות אצל רווקים מבוגרים נמנו כגורמים נוספים בשיקולים להינשא צעירים.

 

כן, גם רצון במשפחה זו סיבה מספיק טובה לרצות זוגיות (צילום: shutterstock)
כן, גם רצון במשפחה זו סיבה מספיק טובה לרצות זוגיות (צילום: shutterstock)

הסיבה הלפני אחרונה היא התפתחות אישית. קשור מאוד לסעיף הבא, אבל עדיין נפרד: מכל מיני סיבות, בעיקר של הסביבה בילדות אך גם של נטיות מולדות, אנשים נבדלים זה מזה בצורך שלהם לאינדיבידואליות וסוליסטיות. יש אנשים שחייבים מישהו שדוגם אותם ושואל ומתעניין, ויש אנשים שזה מביא להם את הסעיף. לא, זה לא קשור בקשר ישיר ליכולת שלהם להיות בזוגיות, אבל זה כן מנבא את היכולת שלהם להתפתח. יש אנשים שחשים שזוגיות מעכבת אותם מלהתפתח אישית (לא נכון, הם מעכבים את עצמם כשלדעתם יש מהם ציפיות מאדם קרוב), ויש אנשים שיודעים בוודאות שברגע שיש להם בן זוג – הם פורחים. הם חשים שעצם הוודאות לגבי קיומה של הזוגיות נותן להם קרקע פורייה ויציבה להתפתחות אישית, הישגים מקצועיים, וכו'. מעניין יותר להיתקל באנשים שעבורם עצם קיום ההזוגיות כבר מאפשר התפתחות אישית – וזו כבר רמה גבוהה ביותר של הבנה. הקשר הזוגי מאפשר העמקה ה ופיתוח של האישיות, מורכבות והבנה למצבים משתנים. בדרך כלל, אנשים שלא היו בזוגיות בגילאי המפתח (17-25) יהיו אנשים שייתקשו ליצור קשרים מורכבים, ייטו לחשיבה דוגמטית של נכון או לא נכון, טוב או רע, שחור או לבן - מה שיקשה עליהם בהמשך עוד בפיתוח והעמקה של קשרים זוגיים.

 

נו, מה, כמה פעמים אפשר לקחת את האוטו לטסט לבד? (צילום: shutterstock)
נו, מה, כמה פעמים אפשר לקחת את האוטו לטסט לבד? (צילום: shutterstock)

והסיבה האחרונה היא פשוט כמיהה לקשר. חיכיתם לזה, נכון? ידעתם שתיכף מגיע הדבר האמיתי, והנה זה כאן. כולנו, בבסיסנו (בעיקר ע"פ תיאוריות פסיכואנטליטיות) כמהים לחזור לאותה התחושה המענגת שיש בין התינוק למטפל המרכזי שלו (ע"פ רוב אמא, בהנחה שתפקדה באופן תקין בתקופה זו). זו תקופה של סימביוטיות מוחלטת, בה כל צרכי התינוק מתמלאים בלי שהוא בכלל יודע שהוא מבקש. מניקים אותו, מלטפים אותו, מחתלים אותו, אוהבים אותו ללא גבול וללא תנאי, מנחשים את רצונותיו וכו'. ובאיזשהו מובן, כולנו רוצים לחזור לזה. ההבדל בינינו הוא סגנונות ההתמודדות עם הרצון הזה. יהיו את אלה שיתאהבו כל הזמן, ואז יתאכזבו, כי אין באמת דבר כזה. יהיו את אלה שישימו לעצמם משקולות על הלב ויסגרו אותו יפה בגלל הפחד להתאכזב מכל מה שהוא לא בדיוק כזה, ואין כזה. ויהיו את אלה שיבינו שכזה בדיוק לא יכול להיות בין בני זוג, ולכן צריך לשאוף לבנות דבר כזה, ובטח לא לצפות לקבל אותו מן המוכן. אלה הם בדרך כלל האנשים שכמהים לקשר פנימי עמוק ומרובד, וחשים ש"זה זה" באופן מדוייק ומלא כשזה מגיע.

וכאן מגיע הקאץ': לא יעזור לכם. אין שיטה אחת שעובדת יותר טוב. אין סעיף טוב וסעיף פחות טוב. זה לא שמי שמחפש זוגיות כדי להיות כמו כולם ייתקע ברווקות ורק הכמהים לקשר ישיגו את הזוגיות המיוחלת.

הסוד הוא ברצון ובמוכנות לפעול. כי מי שנורא נורא רוצה, לא משנה מה, ישיג ויקבל את זה. מי שנורא רוצה להיות כמו כולם, ישיג את זה, בדיוק כמו שמי שידבר המון על הכמיהה לקשר, אבל לא יחליט שהוא משיג אותו בכל מאודו לא ישיג דבר. אז נגיד שאתם נורא רוצים? תבררו רגע את המוכנות לפעול. רק השילוב המנצח יוביל אתכם לשם.