הדפסה
לכתבה באתר
לסדנה של עינב מקורי הגעתי ביום הכי מתאים בשנה: ביום הסערה הגדולה, עת כולם הסתגרו בבתיהם. אני צלחתי נסיעה בברד כבד, אבל זה השתלם לי. בסדנת הזכוכית של מקורי, "Artyfactory'', יש ארבעה תנורים שעובדים סימולטנית בחום של 500 מעלות - כך שקר לא היה לנו. מי שלא ידע טעמם של קרואסונים מחוממים על תנורי זכוכית כשבחוץ 4 מעלות לא ידע פחמימה מנחמת מימיו.
רציתי ללמוד על ניפוח זכוכית, והפרויקט שעליו עמלה מקורי לקראת תערוכת זכוכית ישראלית 2015, שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון ארץ ישראל, סיפק לי הצצה נדירה בתהליך.
העבודה מרפררת למלאכת יד נוספת - הריקמה. ההתכתבות עם מלאכות יד מעולם הטקסטיל מאפיינת גם עבודות קודמות של מקורי. היא חיפשה דימוי מובהק שקשור בריקמה, ובחרה בשושנה הקלאסית שאנו מכירים מרקמת הצלבים, הכינה סקיצה שבה תרגמה את הדימוי לעיגולים המזכירים במקצת עבודת מחשב עם פיסקלים, וחזרה לניפוח הזכוכית. כל נקודה בסקיצה הפכה לגוף זכוכית קטן, מעין מבחנה, שרוחבה תמיד זהה אך גובהה וצבעה משתנים. הבחירה לפרק את השושנה ל"פיקסלים" איפשרה לה לנפח גופים קטנים, ובכל זאת להציג פורמט עבודה גדול. כאשר מסתכלים מקרוב ניתן להתפעל מטכניקת הניפוח המדויקת, אך הדימוי אינו ברור. כשמתרחקים מהעבודה מקבלים את התשובה (יחד עם אפקט ה-וואו!). ההתקרבות וההתרחקות משותפות לעבודה זו ולמלאכות יד שעשויות מפרטים קטנים, המצטרפים לכדי דימוי ברור. כך ממשיכה מקורי את הדיאלוג בין שתי המלאכות.
שעה ארוכה צפיתי בתהליך יצירתם של שני גופי זכוכית (מתוך העשרות שמרכיבים את העבודה). מקורי היתה מרוכזת לחלוטין, מפגינה מיומנות מרשימה במעבר מהחימום לקירור, מחליפה מכשירים בקלילות של רקדנית. בתחילה אספה זכוכית נוזלית מתנור הכבשן (לשם מגיעים גם שאריות הזכוכית השבורות), עיצבה אותה על ידי גלגולה על משטח עבודה קר, חיממה בתנור נוסף (glory hole), ניפחה מעט - וכל זאת כדי לצור כדור קטן ומעט דביק, שמטרתו לאסוף את הכדור הצבעוני שממנו תכין את גוף הזכוכית. את כדור הצבע היא אספה מתנור האנילר (מהמילה annealing) - תנור ויסות שבו שמים את גופי הצבע המוקשים על מנת שיתרככו מעט. זהו גם התנור בו מצננים בהדרגה את גופי הזכוכית המוכנים, כדי שלא יתפוצצו. בכל פעם עובדים עם צבע אחד, ולא ניתן לערבב.
עכשיו מתחילה עבודת הניפוח, שהיא למעשה סדר פעולות קבוע שחוזר על עצמו ונע בין קירור לחימום: מחממים בתנור, מנפחים, מעצבים עם כלי עבודה כמו סרגל (למדידת אורך), קליבר (למדידת רוחב), פינצטה גדולה וג'ק, כל זאת כדי להגיע לצורה הרצויה (על פי הסקיצה). הטכניקה מתבססת על חימום במקומות שרוצים לעצב ולשנות צורתם, ועל קירור במקומות שבהם רוצים לקבע את הצורה. לבסוף מקורי שברה את החיבורי בין כדור הזכוכית הראשוני לגוף הזכוכית שעליו עמלה, והכניסה לאנילר. המיומנות והזריזות מאוד משמעותיים בתיאום בין פעולת הניפוח ופעולת העיצוב, שאם לא כן, הזכוכית החמה יכולה פשוט להפוך לכדור, והצורה תצא משליטה.
מקורי החלה ללמוד בבצלאל, אבל אחרי שנתיים עזבה בעקבות אהבה לקנדה. היא מספרת שבעבר לא היתה בבצלאל אפשרות להתמחות בטכניקות עבודה בזכוכית, והלימודים היו יותר קונספטואליים: "לא לימדו לנפח, לא יציקות, לא היה מידע נגיש. היום כמובן המצב שונה לגמרי, הם יישרו קו עם העולם". בקנדה היא בחרה "לימודים עם דגש טכני. אחרי שלוש שנים, בסיום הלימודים, הגשתי בקשה לרזידנסי (מקום שבו אפשר לעבוד) ב-Harrbourfont center, מקום מאוד מבוקש על שפת אגם אונטריו, במרכז טורונטו". זהו מרכז תרבות גדול, היא מספרת: "לקחו את המעגן בנמל, בחלק התחתון שלו יש סדנאות ועל הרציף, חצי קומה מעל, יכול הקהל הרחב לצפות בעבודה בסדנאות. מעבר לסבסוד (60 דולר לחודש, דמי השתתפות סמליים), זהו גוף שנותן מלגות לפרויקטים. המקום שופע בגלריות, סדנאות אמן ואירועים, כך שאמני המקום תמיד חשופים לסצנה: מכירים אמנים ואוצרים מחו"ל ומציגים בתערוכות גדולות. מדובר ברזידנס הארוך ביותר שקיים היום בעולם לזכוכית". עבודה אינטימית בסדנה אחת יחד עם עוד שלושה אמני זכוכית - קולגות שעימם יצרה בהתלהבות ימים כלילות - יחד עם האפשרות להציג בתערוכות גדולות כמו ה-Sofa Chicago, הפכו את התקופה הזו לאחת המאושרות בחייה.
אהבה לקחה אותה לקנדה, ואהבה חדשה לישראלי החזירה אותה לארץ. ב-2009, אחרי שבע שנים, היא חזרה ארצה, למסלול מהיר של זוגיות, בית ומשפחה. במקביל היא החלה לבנות את הסדנה שלה ולעבוד על פרויקטים שמעניינים אותה. לאחרונה עבדה על סדרה מצומצמת של אריחי זכוכית, בהשראה של טקסטורות של בדים: "הדוגמה לקוחה מתוך מפת קרושה שסבתא שלי הכינה".
גופי תאורה שעיצבה מזכירים חרוזים גדולים, מושחלים על חוט. את העבודה הזו היא יצרה בשיתוף עם נועה פיין, מעצבת ואמנית בזכוכית חמה (גם היא מציגה בתערוכת הזכוכית 2015). יחד הן מתכננות לייצר סדרה נוספת וצבעונית, שאותה יוכלו למכור כ-designart בשוק הפרטי.
מקורי גם מלמדת טכניקות בבצלאל ומנחה אצלה בסטודיו סדנת פיסול בזכוכית לאנשים מן היישוב. "אני מוצאת את הסדנה הזו מאוד נעימה. להבדיל מניפוח, שזו דרמה, היציקה היא תהליך מובנה ומתוכנן יותר. לרוב הניפוח הקלאסי הוא לא בקנה המידה הקטן שבו אני עובדת, ולכן אני לא נוהגת להגדיר את עצמי כנפחית זכוכית, אלא כאמנית שיש לה מגוון טכניקות בזכוכית".
לסיום, כשאני עם רגל אחת בחוץ, אני שואלת את השאלה הכי חשובה: אז למה בעצם זכוכית? "בגלל החום", היא משיבה, "אני נמשכת לחום של התנורים ולאתגר". כשבחוץ הגשם מתגבר, קל לי להתחבר ולפנטז על סדנת זכוכית.
כך הועברה העבודה מהסטודיו של מקורי לתערוכה במוזיאון ארץ ישראל:
לסדנאות יצירה נוספות שעליהן כתבתי מוזמנים לכאן ולכאן.
>> וסימונה קרסטני האיטלקי מנפח מפיירקס עצים שקופים
