ביום ההולדת האחרון של גיא ויסמן, אשתו הדס לא הייתה עצובה. "זה דווקא היה יום טוב", היא מספרת. "קמתי בבוקר עם הילדים, ודיברנו על מה היינו עושים אם אבא היה בחיים. הוא היה צריך להיות בן 32".

 

אבל גיא כבר איננו שנתיים, ובימים אלה הדס ויסמן (32), מנחת סדנאות זוגיות מרחובות, מסיימת לכתוב את הספר על אהבתם – אהבה עם פיתולי עלילה שמתאימים יותר לסרט מאשר לחיים האמיתיים.

 

"אני אולי יכולה לשאת את זה שכל התוכניות שלי לחיים השתנו: הנדנדה שתהיה לנו להזדקן בה יחד; התסריט של מה נגיד לעלמא־אור בפעם הראשונה שנתפוס אותה עם ג'וינט, שנשתדל ממש לא לצחוק ונעביר לה איזשהו מסר איכותי; שנעשה לילדים שטיפת מוח עם מוזיקה ממש טובה, שתנצח את כל מה שהם ישמעו אי־שם בעולם הגדול. מה שאני לא יכולה להכיל זה שגיא לא יהיה באף אחת מהתוכניות החלופיות" (מתוך הבלוג של הדס ויסמן)

 

הדס ויסמן גדלה בבית דגן עם עוד חמישה אחים. בתיכון היא למדה באולפנה לבנות, "ותוך כדי התיכון כבר סיימתי עם הפרק הדתי בחיים שלי, והתגייסתי למודיעין כתצפיתנית", היא מספרת.שם, בצבא, היא פגשה לראשונה את גיא - הרבה לפני שהוא פגש אותה.

 

"למוצב שבו שירתתי הגיעה בחורה מכרמיאל, ודפדפנו יחד באלבומים מהבית. פתאום ראיתי באלבום שלה תמונה של בחור מדהים, בדיוק מי שתכננתי לי לחיים. הודעתי לה שאני רוצה את התמונה הזו, לקחתי אותה ותליתי אצלי בלוקר. כל בוקר, איך שהתעוררתי, הייתי מסתכלת עליו".

 

משונה קצת, לא?

"זה לא ברור גם לי, אבל זה מה שהיה. ביקשתי ממנה שתכיר לי את גיא, אבל היא לא הכירה אותו מספיק כדי לעשות את החיבור. אפילו נסעתי אליה פעם לכרמיאל, בזמן פסטיבל המחולות, בתקווה לראות אותו, ובאמת ראיתי אותו מרחוק, אבל אז הוא נעלם. הייתי ממש מאוכזבת".

 

אבל מה שלא עשה פסטיבל המחולות, עשה המקרה. "ממש לפני סוף השירות הגעתי לנופש צבאי באשקלון. איך שירדתי מהאוטובוס קלטתי את גיא יושב על ספסל עם הגיטרה שלו. ידעתי מיד שזה הוא, למרות שהשיער הארוך שהיה לו בתמונה שלי, התקצר. ניגשתי אליו מיד. הייתי נחושה. כבר הייתי מאוהבת בו שנה, והחלטתי שגם הוא יאהב אותי. דיברנו קצת על מוזיקה, הוא ניגן לי את 'ההכרה שלי נמוגה' של ערן צור. בסוף הנופש הוא כבר בא אליי הביתה לסוף שבוע. כשליוויתי אותו לאוטובוס לכרמיאל, הוא אמר: 'אל תיבהלי, אבל אני אוהב אותך'. מאז לא נפרדנו".

 

איזה אדם הוא היה?

"קסם שמהלך בין אנשים. איש פשוט ואמתי. הוא היה חבר טוב, אוהב אנשים. כולם אהבו אותו, אף אחד לא כעס עליו".

 

ארבע שנים הם היו יחד לפני שהתחתנו. שנתיים אחרי החתונה נולדה עלמא־אור, היום בת שש ("רצינו שם לא מיינסטרימי. חשבנו לקרוא לה נוגט, אבל זה גרר יותר מדי התנגדות"), ואחרי עוד שנתיים נולד אדר, היום בן ארבע. הם גרו בקרית אונו. גיא למד מחשבים ועבד בתחום, בתחילה בתמיכה טכנית לחברת השמה בתחום ההייטק, ואחר כך עבר לעבוד בחברת HP. הדס למדה אימון רוחני, ועבדה בזה כשנתיים. עם הזמן וההתפתחות האישית, התחילה לאמן גם בתחום הזוגיות.

 

"אחרי שגיא נפטר הייתי אצל איזה רב שאמר לי שהייעוד של גיא היה להוליד בן ובת. כשהוא אמר את זה, הבנתי הכל: הוא עשה ילדים, וחוץ מזה הוא פשוט נהנה מהחיים: מהילדים, מהבית, ממני, מהעבודה שלו בהייטק. הוא האמין בלשחק וליהנות. בכל פעם שהייתי באה ומתלוננת על דברים שלא הולכים לי, הוא היה אומר: 'מה את רוצה? אי אפשר שהכל יהיה מושלם, תהיי איפה שטוב לך'".

 

ובאמת, לא הכל היה מושלם. עם כל האהבה הגדולה, הם עברו פעמיים משבר זוגי משמעותי: פעם אחת אחרי הלידה הראשונה ("מנטלית הייתי עם המזוודות בדרך החוצה") ובפעם השנייה בגיל 30.

"בהתחלה הלבד היה מטורף. במסיבות בגן הייתי יושבת בצד ובוכה. אחרי שמונה חודשים נסעתי להודו עם הילדים. ההורים שלי באו לבקר, החזירו הביתה את הילדים ואפשרו לי להיות עם עצמי"

 

"ידענו שאנחנו רוצים להיות יחד לנצח, אבל היה חסר משהו", היא מספרת היום. "אחרי 11 שנים יחד היה ביטחון, אבל פחות ריגוש. הייתי עייפה מאוד. באיזשהו שלב הרפיתי מהכל. וכשוויתרתי על שליטה בעניינים, לגיא נהיה המון מקום להתבטא. הוא הפך למאהב מושלם: ממש נשא אותי על כפיו. התבאסתי ששלטתי כל כך הרבה שנים".

 

"זה היה ירח דבש של חצי שנה, ובזמן הזה יצרתי והעברתי סדנה לנשים בשם 'המקום שלך בזוגיות', שהתבססה על הידע שלי כמאמנת זוגית ועל החוויות מאותה חצי שנה מדהימה. רציתי ללמד איך להגיע למקום העוצמתי שחוויתי עם גיא. המפגש הלפני אחרון היה על מיניות; האחרון - על הגשמה. בין שניהם גיא הלך ממני".

 

אז, ירח הדבש נגמר. בפתאומיות. "באותה תקופה החלטתי שאני הולכת כל ערב לישון מוקדם", מספרת הדס. "אמרתי לגיא שהוא לא יכול ללכת לחברים ולצפות שנשכב כשהוא מגיע. אם הוא רוצה להיות איתי, הוא צריך לבוא מוקדם הביתה. בזכות זה היינו יחד בערב ההוא, האחרון".

 

מה קרה, בעצם?

"בלילה ההוא גיא בא מוקדם יותר מהעבודה. הוא לא הרגיש טוב אבל אמר שלא אדאג, שהכל בסדר. הוא הרדים את הילדים, ניגן להם לפני השינה, סיפר סיפור. ואז ניגן לי שיר. אני לא מצליחה להיזכר איזה, וזה נורא מבאס אותי. הוא עוד שלח מייל לעבודה, ואחר כך אמר שכואב לו בחזה וביקש ממני תה למרות שתמיד שתה קפה".

 

"ולמרות כל זה הוא רצה סקס ושכנע אותי שהכל בסדר. בדיעבד אמרתי לעצמי: 'איזו סתומה. איך הסכמת?' אבל הוא אמר שהוא כבר מרגיש טוב, והאמנתי. לא הייתה לי סיבה לחשוב שהוא מתכנן לי סקס פרידה".

 

ואז?

"הוא ממש נשא אותי למיטה. הלכתי אחריו, עשינו אהבה, והיה פשוט מושלם. אפילו נשגב. כבר הכרתי את התחושה, כי בחצי השנה האחרונה היה נהדר. גיליתי את המיניות באותה חצי שנה אחרונה, ובפעם הזאת זה היה מיוחד במינו".

 

"במהלך הסקס הוא ביקש ממני להביא לו משהו. לא הייתי מוכנה לזוז. הרגשתי שאנחנו אחד. אמרתי: 'אני לא רוצה לעזוב אותך'. הוא ביקש שוב, אבל הרגשתי שאם אזוז ואחזור זה כבר לא יהיה אותו דבר. ובכל זאת עשיתי מה שהוא ביקש. התאחדנו שוב ואז, פתאום, הוא התנתק ממני בבת־אחת, נשען על הארון והחזיק את החזה. תוך כמה שניות הוא נשכב על הרצפה והחזה שלו התחיל לקפוץ".

 

"לא הבנתי מה קורה, הייתי בהלם. התקשרתי מהר לאמבולנס. הם הנחו אותי לעשות לו הנשמה ולשים לב שבית החזה שלו עולה ויורד. הנשמתי אותו, אבל בית החזה לא עלה וירד. ניסיתי להמשיך להנשים, וכלום. זה היה נצח. רק כשהאמבולנס הגיע התקשרתי להורים שלי והתחלתי לבכות. 40 דקות הפרמדיקים ניסו להנשים אותו, ואז לקחו אותו לאבו כביר. יצאתי למרפסת, נשמתי בכבדות, אולי אפילו צעקתי 'הצילו', וחיכיתי להורים שלי, מנסה להיאחז במשהו, לא מצליחה לנשום, הדם כאילו בורח ממני".

 

מה קרה?

"התברר שלגיא היה דום לב. השבעה הייתה אצל ההורים שלי, שלידם גרנו. לא יכולתי לחזור הביתה בלי גיא. רק אחרי שהסתיימו ה'שלושים' חזרתי כדי לפנות את הבית. הורדתי את כל החפצים לרחוב, למי שירצה לקחת. אפילו את המזרן שלנו, שהיה חדש לגמרי, הורדתי למטה. הרגשתי צורך בטיהור. שמרתי רק כמה חולצות של גיא, בשביל אדר, כשיגדל".

 

בשנה הראשונה נשארה בבית הוריה, עם הילדים, והתקשתה לחזור למסלול החיים.

 

"ניסיתי לחזור לעסק, ולא הצלחתי. היה לי קשה אפילו לקום בבוקר ולקחת את הילדים לגן. הלבד היה מטורף. ההבנה שזו רק אני, שאף אחד לא יחלוק איתי את הגידול שלהם, שאף אחד לא יוכל לאהוב אותם כמוני. במסיבות משפחתיות בגן הייתי יושבת בצד ובוכה".

 

"אחרי שמונה חודשים נסעתי להודו. ממש ברחתי. חבר שלנו מהודו התקשר במקרה לשאול מה שלומנו, וכשהוא שמע על גיא הוא אמר לי 'בואי'. נסעתי עם הילדים, כי לא היה לי אומץ להשאיר אותם. הייתי בהודו חמישה חודשים. בחודש האחרון נשארתי לבד: ההורים שלי, שדאגו לי, באו לבקר והחזירו הביתה את הילדים. הם אפשרו לי להיות עם עצמי. קצת אחרי שחזרתי עברתי לראשונה לבית משלי, לא ליד ההורים".

"עשינו אהבה והיה פשוט מושלם. כבר הכרתי את התחושה, כי בחצי שנה האחרונה היה נהדר. גיליתי את המיניות באותה חצי שנה אחרונה, ובפעם הזאת זה היה מיוחד במינו"

 

"חמישה חודשים אחרי שגיא נפטר חלמתי אותו בחלום מלא תשוקה, שפתח לי את הצ'אקרה למיניות שלי, לחיות, לתשוקה. התעוררתי בהרבה מובנים לחיים... אבל לא העזתי לרצות את זה, שלא נדבר על ממש לעשות משהו בנידון. הבעיתה אותי המחשבה להיות באינטימיות עם גבר אחר, ללא ההגנה של היותי אישה נשואה ואסורה. אני מותרת לכל אדם אבל כל כך שייכת לגיא עדיין" (מתוך הספר של הדס ויסמן)

 

"הלכתי לטיפול. רציתי לכבות את הטראומה מהסקס האחרון. ואז בחור שהכרתי פנה אליי ואמר שקרא בפייסבוק שאני רוצה חיבוק. הלכתי אליו, סמכתי עליו. התכוונתי רק לחיבוק, ובסוף יצא שנכנסנו למיטה. זה קרה ולא התנגדתי".

 

המשכת איתו את הקשר?

"לא, למרות שהוא רצה. התמלאתי אשמה ובושה".

 

והיום? את בקשר זוגי?

"כן, אם כי זה לא פשוט. בן זוגי החדש הוא בחור מדהים, ובכל זאת זה מורכב. עדיין יש לי רגשות אשם. אני כותבת על זה הרבה בספר".

 

הספר שעליו ויסמן מדברת הוא הפרויקט החדש שלה: "זה מעין יומן, סיכום של סיפור האהבה הגדול עם גיא, של ההתמודדות עם הפרידה, של הניסיון ליצור קשר חדש. זה ספר על מסע פנימי, שמסכים להתפלש בכאבי הלב וברגשות הכי אנושיים. דרך ההסכמה שלי לצאת פתטית לפעמים, מסכנה לפעמים, מצליחה ונכשלת, אני מקווה לתת לגיטימציה לקוראים להסכים להיות מי שהם".

 

בימים אלה היא מעלה אותו כפרויקט באתר גיוס הכספים "הדסטארט", ומקווה שכמה שיותר אנשים יתמכו בפרויקט ויזמינו את הספר מראש, כדי שהיא תוכל להתפנות לעריכה.

 

יש בך חלק שכועס על גיא שהלך ממך ככה?

"אני פשוט מתגעגעת אליו. אבל כל מי שמכיר את גיא אומר שבטח הוא תכנן את זה, שהוא היה בוחר למות ככה. אני מרגישה שהוא נתן לי כל כך הרבה מתנות בפרידה הזאת. הוא גרם לי להרגיש עד הרגע האחרון שאני מדהימה, השאיר אותי עם העיניים הטובות שלו שמונחות עליי".