הבינתחומי הכפול: כך ייראה הקמפוס היוקרתי בהרצליה לאחר שיורחב

המרכז הבינתחומי הרצליה זוכה לעיתים קרובות לביקורת על היותו מקום מנוכר, שמושך סטודנטים מזן מסוים, כאלה שבאים לעשות עסקים ולא בהכרח לצלול ללימודים. התדמית חוזקה לאחרונה בשלטי הפרסומת למוסד, שעליהם מתנוססת הכתובת: "כל השאר מלמדים היסטוריה. הבינתחומי הרצליה - האקדמיה למנהיגי העתיד".

הקמפוס בהרצליה הוקם ב-1994, וחגג לאחרונה 20 שנות פעילות. שטחו 90 דונם, שבהם עשר פקולטות, כל אחת מהן בינתחומית - כמתבקש משמו של המוסד. במשך שנים היה כאן בסיס צבאי, ולאחר פינויו הוחכרה הקרקע למרכז הבינתחומי, בהסכם שחתם נשיא המרכז, פרופ' אוריאל רייכמן, עם ראש עיריית הרצליה דאז, אלי לנדאו. כעת מתוכננת הרחבתו בעוד כ-90 דונם, ולפקולטות הקיימות יתווספו חדשות, כמו בניין היזמות על שם אדלסון, מרכז כנסים ומעונות סטודנטים. התוכנית פורשת את הבניינים כך שהם מתייחסים ומשתלבים בשכונה החדשה שתקום במקום שדה התעופה הסמוך. האדריכלים מקווים שאולי יבוא יום ויתאפשר להוריד את הגדרות שמחייבות תקנות הביטחון, ומפרידות בין הקמפוס לעיר.  

בניגוד לתדמית האינטלקטואלית-עסקית, האדריכלות והנופים של הקמפוס מכבדים לא רק את העתיד אלא גם את העבר: ההיסטוריה של המקום כוללת בסיס צבאי וחורשה של אקליפטוסים וברושים, ואלה שומרו עד כמה שניתן. היחס המכבד לא מסתיים בשימוש מחדש בצריפים ההיסטוריים, כי אם גם בסגנונם של הבניינים שנבנו בעשור וחצי האחרונים: את רובם תיכננו טובי האדריכלים הישראלים בקווים פשוטים, והתוצאות מרשימות אך לא ראוותניות, כי "בלי צניעות, אין אקדמיה", אומר פרופ' רייכמן. כבעלה של האדריכלית נירה רייכמן הוא מלווה באופן הדוק את הבניינים במשך תהליך התכנון והבנייה, ושולט בכל פרט. ההערכה של המקום לאדריכלות מתבטאת גם בכך שבכניסה לכל בניין תלוי שלט הסבר על המבנה ומתכנניו. גם באתר האינטרנט של המרכז הוקדש לכל אחד מהבניינים ערך, שמספר את סיפור ההקמה.

כך נראה המקום כשהיה בו בסיס צבאי (באדיבות המרכז הבינתחומי)

המטבח הפך לספרייה

לשכתו של פרופ' רייכמן ממוקמת באחד הצריפים. "חשבתי שחייבים להשאיר אותם, כי זה משדר צניעות", הוא אומר. לדעתו, הכוח של המקום טמון באווירת "הקיבוץ האקדמי" ששוררת בו ושמהלכת קסם על המרצים והסטודנטים גם יחד. "מאז שעברתי לכאן כל המרצים רוצים לשבת בצריפים", מספר הנשיא. "יש בהם פרטיות ונגישות". האדריכל רועי סקר, שתכנן שלושה מבנים בקמפוס ומכיר היטב את האידיאולוגיה האדריכלית של המרכז, מוסיף: "בבינתחומי הבינו שהמרחק בין הסמרטוטי לבין הרומנטי והנעים הוא מאוד קצר. זה מתבטא בגינון, בנוף וגם בבניינים החדשים, שמהווים רקע שמחבק את החלק ההיסטורי, ה'אולד טאון'".

בניין חדש שתכננה עדה כרמי "מחבק" צריף ישן (צילום: אביעד בר נס)

הנוף מוקפד מאוד. בנוסף לאקליפטוסים ולברושים הוותיקים, שעדיין ניצבים, ניטעו עצי זית, תאנה והדר. "שתלנו עצי הדר כי הפרדסים נעלמים מהאזור", אומר רייכמן. בין העצים מפוזרים פסלים ומוצגים ארכיאולוגיים (חלקם ממוקמים בתוך המבנים). בקמפוס עשו שימוש מחדש במבנים רבים, לא רק צריפים. מתקן סימולטור של הנ"מ, לדוגמה, שכינויו היה מל"ך – מתקן לאימון כוונים – הפך לאודיטוריום איבצ'ר, שמכיל 250 מקומות. על שיפוצו הייתה אחראית נירה רייכמן, וזה הבניין היחיד בקמפוס שבו היא הייתה מעורבת. איבצ'ר הוא האודיטוריום השני שהחל לפעול כאן אחרי אולם אלפרון – גם הוא ירושה מהבסיס.

המטבח הצבאי הפך לספרייה על שם מרק ריץ'. "כשהגענו לכאן, היו פה סירים מעוכים ומקררים ישנים והכול היה שבור", נזכר רייכמן. רועי סקר ואחיו אדר (סקורקא אדריכלים) נשכרו לתכנון ההרחבה למרות היותם צעירים יחסית, בראשית שנות ה-30 לחייהם, ובתחילת דרכם המקצועית. את הספרייה המורחבת עוטף קיר מעטפת שמורכב מבטון, מרפפות עץ ומזכוכית. זאת, על אף שרייכמן העדיף חומרים שמתאימים להיסטוריה המקומית - "טיח ואבן", לדבריו – כדי שלא יאיימו על העדינות של המתחם.

כך נראה בניין הספרייה לפני שהורחב (צילום: רועי סקר)

וכך הוא נראה כיום. קיר המעטפת מורכב מבטון, מרפפות עץ ומזכוכית (צילום: עמית גרון)

בניין הספרייה - חדש לצד ישן (צילום: עמית גרון)

תכנונו של בניין אריסון-לאודר, המשמש את בית הספר למינהל עסקים ולממשל, הופקד בידיה של עדה כרמי. הבניין מכיל את האיכויות האופייניות לעבודתה של האדריכלית הוותיקה - הרמוניה צורנית ואור - לצד כמה מניירות, כמו חלונות שמזכירים חרכי ירי, ושימוש בבטון גם כשאין צורך. ההקפדה על הפרטים ניכרת: "זה ממש של עדה", מתפעל רייכמן ומצביע על מאחז יד מדויק שתוכנן במקביל לאחד מגרמי המדרגות. חזית הבניין שונה מחללי הפנים ומחופה בלוחות זכוכית שבהם משתקפים העצים הוותיקים.

הבניין שתכננה עדה כרמי. החלונות מזכירים חרכי ירי (צילום: אביעד בר נס)

לפני עשר שנים זכה הבניין שתכננה כרמי בפרס רכטר בקטגוריה הראשית, והספרייה שהרחיבו האחים סקר זכתה בקטגוריית הצעירים. האחים גם תכננו את בניין ארזי-עופר לתקשורת ולמדעי המחשב. הוא בנוי בצורת האות ר', נועז בתכנונו יחסית לשאר המבנים ועוטה מעטפת HPL - לוחות שמזכירים עץ, שזה היה השימוש הראשון שלהם בישראל. מקומת הקרקע השקופה, המכונה "אקווריום", ניתן לראות הן את חורשת הברושים והן את האקליפטוסים, והיא משמשת 200 סטודנטים. "יצרנו כאן תנועה אמיתית", מתגאה סקר בחלל הפוטוגני. "מגיעים סטודנטים לא רק מהבניין אלא מהקמפוס כולו".

בניין ארזי-עופר בתכנון האחים סקר, שזכה בפרס רכטר בקטיגורית האדריכלים הצעירים (צילום: עמית גרון)

קומת הקרקע בבניין (צילום: עמית גרון)

בניין נוסף שמכיל חללים ציבוריים נדיבים ואלגנטיים הוא בית הספר לקיימות ולמשפטים. אחרי שהאדריכל משה צור תכנן את המעטפת, הצטרפו לפרויקט האדריכליות עינת איכהולץ ותמר ענתבי. את פרטי הנגרות ביצע הנגר המיתולוגי גדעון סגל, מי שביצע את עבודות הנגרות בבית המשפט העליון בירושלים ובית המשפט בחיפה. "קיבלנו את הבניין עם מערכות מיזוג חשופות במסדרונות, ותיכננו ספסל שהופך לחיפוי קיר כדי להסתיר אותן", מספרת ענתבי. "השקעה כזו בספסל לא קיימת בכל מקום". לדבריה, רייכמן היה מרוצה במיוחד, וזה בא לידי ביטוי בתשלום שקיבלו. "הוא נתן לנו בונוס של 20 אחוז מעבר לשכר הטרחה המקורי. מי עושה דבר כזה? מישהו אחר היה נותן לנו רק עציץ".

ספסל כחיפוי קיר בבית הספר לקיימות ולמשפטים (צילום: עדי גלעד)

"השקעה כזו לא קיימת בכל מקום", אומרת האדריכלית (צילום: עדי גלעד)

האנגר הכיתות לפני השיפוץ (צילום: רועי סקר)

ההאנגר כיום. "מקום עם חשיבות היסטורית" (צילום: אביעד בר נס)

המבנה האחרון שנחנך בקמפוס הוא בניין פסיכולוגיה-כלכלה בתכנון גוטסמן-שמלצמן. בנייתו החלה ב-2011, ובפני האדריכלים ניצב אתגר לתכנן 6,000 מ"ר על מגרש צר וארוך. רוחבו הסופי של הבניין הוא 12 מטר בלבד, ואורכו 70 מטר. הבניין גבוה יחסית: ארבע קומות מעל קומת קרקע וקומת מרתף. "ניסינו לנצל כל סנטימטר", אומר האדריכל עמי שמלצמן. "יצרנו קופסה שמרחפת מעל לקומת הכניסה".

רייכמן בחר בתכנון של גוטסמן ושמלצמן משום שהכניסה שהם תיכננו מוקמה בצד הבניין, מה שאיפשר לחזית הראשית לשמש רקע לשדרת הדגלים שמייצגים את ארצות המוצא של הסטודנטים הזרים. שמלצמן מסביר שעיקרון התכנון היה פשוט: "מיקמנו את הכיתות בחזית הדרומית, שיש בה מעט פתחים, ואת החזית הצפונית השארנו שקופה. מכיוון שהמעברים מוקמו בה, היא הפכה לחזית פעילה". התכנון מתחשב במזג האוויר המקומי, שמחייב מיעוט פתחים בחזית הדרומית ואפשרות לשקיפות ולפתיחות לכיוון צפון.

שדרת הדגלים שליד בניין פסיכולוגיה-כלכלה (צילום: אביעד בר נס)

וכך נראה הבניין מבפנים (צילום: אביעד בר נס)

להוריד את הגדר

לדברי רייכמן, המיתון בעולם האקדמי לא חדר את גדרות הבינתחומי. "הביקוש כאן עולה מדי שנה בכתשעה אחוזים", הוא אומר. "כיום יש לנו 6,500 תלמידים. העלייה הגדולה היא במספר הסטודנטים מחו"ל, המהווים 25% מכלל התלמידים ומגיעים מ-80 מדינות".

אחת הכיתות בהאנגר. רבע מהסטודנטים - מחו"ל (צילום: אביעד בר נס)

ומכיוון שיש גידול מתמיד במספר הסטודנטים, נבנים בניינים נוספים. לפני כשנתיים אושרה סופית תוכנית שעליה חתום משה צור ושכוללת את הרחבת המרכז הבינתחומי ואת שכונות המגורים שסביבו. התוכנית מכילה גם הקמת שלושה מבני מעונות בתכנון שורץ-בסנוסוף: גובהם 13 קומות, הם ימוקמו בדרום-מזרח הקמפוס ויהיו בהן 770 מיטות. לאחרונה הוגשה בקשה להיתר בנייה עבורם.

מתוך התכנון הכולל של צור נגזרו 90 דונמים שלהם הכינו גוטסמן-שמלצמן תוכנית הכוללת שדרה מרכזית שמתחברת לנוף ההיסטורי של הקמפוס וכן בניינים בגובה חמש קומות (עם אופציה לשתיים נוספות). "אנחנו מתכננים יסודות לבניינים גבוהים יותר", מסביר סמנכ"ל הבינוי של המרכז, אבי ניסים. הבניינים הראשונים שמתוכננים לקום במסגרת ההרחבה הם בניין אדלסון ליזמות, שאותו מתכננים דויד רובינס ו דן פרייס, ושבנייתו כבר החלה, ומרכז כנסים, שלקראת הקמתו מתוכננת תחרות אדריכלים.

בהדמיה של הקמפוס המורחב מתחברים בנייני המעונות לשכונות החדשות של הרצליה (תכנון: גוטסמן, שמלצמן – אדריכלים)

כך ייראה מרכז אדלסון ליזמות (תכנון: דן פרייס ודויוד רובינס)

שמלצמן אומר שהרחבת הקמפוס במקביל להקמת שכונה במקום שדה התעופה שמתפנה היא הזדמנות עירונית. "יצרנו חזית בנויה לכיוון שדרות בגין שמצפון, כדי שהקמפוס יהיה חלק מהמרקם העירוני", הוא אומר. "גם בעירייה מכוונים לשילוב הקמפוס בעיר". הבעיה היא שכללי הבטיחות מחייבים לגדר את המוסד, מה שיוצר חיץ בינו לבין העיר. "בארץ לא מעזים לפתוח מוסדות אקדמיים", הוא אומר בצער. "אנחנו מקווים שיום אחד יורידו את הגדרות".