חשבה שמצאה אהבה וכמעט הסתבכה עם המאפיה היפנית

"הגעתי ליפן לפני עשר שנים, אחרי שברון לב גדול. החתונה שלי בוטלה שלושה שבועות לפני המועד הנקוב, ואני חיפשתי דרך לברוח הכי רחוק שאפשר. החלטתי על ארץ השמש העולה. טיילתי שם אחרי הצבא ונחשפתי לעולם שונה לחלוטין מזה שהכרתי, וכששבתי ארצה הלכתי ללמוד את השפה והתרבות היפנית. הפעם החלטתי שאני חוזרת ליפן במסגרת לימודי התואר השני שלי, כדי לעשות מחקר על התנהלותן של נשות קריירה בחברה כה סגורה ושוביניסטית.

"יום אחד, כשישבתי בבית קפה, מנסה לתרגם ראיון שעשיתי יום קודם לכן, התקרב אלי גבר יפני צעיר ונאה מאוד. הוא שם לב שהתקשיתי קצת ומחקתי שוב ושוב שורה מסוימת, ולכן התיישב לצידי ואמר לי ביפנית שהבחירה הראשונה שעשיתי היא המוצלחת ביותר. אחר כך הוא הגיש לי כרטיס ביקור והציג את עצמו כעורך דין של חברה גדולה. מהר מאוד גיליתי שהוא אדם רחב אופקים, ממש איש העולם הגדול.

"עם הזמן התחלנו להיפגש לעיתים קרובות. הוא הגיע תמיד במונית וציין שהוא בא מהצד השני של העיר ואינו רוצה לבזבז זמן בחיפוש אחר חנייה. בכל פעם היה לו סיפור מעניין, הוא היה מעודכן בחדשות ובאקטואליה, שאל המון על החיים שלי בישראל, התעניין בעיסוקם של הוריי ואחיי ונתן לי להרגיש טוב בכל מצב. הוא היה אדיב והתייחס אלי בכבוד ובחיבה. לפעמים, באמצע הפגישות שלנו, הוא דיבר בטלפון והשיחות נגמרו בצעקות. שמתי לב שדיבר בקודים מוזרים שלא הבנתי. כששאלתי מה קורה, אמר שהכול בסדר אבל ליבי התחיל לנבא לי רעות.

"תקופה קצרה אחרי שהקשר שלנו התהדק, פנה אלי ישראלי שהתגורר בבית הדירות שלי ואמר לי שכמה ישראלים, שחלקם מקושרים לשר גרירות ישראל בטוקיו, רוצים לדבר איתי. לא הבנתי במה מדובר אבל הסכמתי. כשנפגשנו, הם שאלו כמה זמן אני מכירה את עורך הדין ומה ידוע לי עליו ועל מקום עבודתו. אמרתי מה שידעתי, אבל זה לא סיפק אותם.

"ואז הגיע הבום: הם סיפרו לי שהבחור הנאה שמחזר אחרי הוא עורך דין מפורסם של היאקוזה (המאפיה היפנית). הייתי בטוחה שהם טועים. לא היה אצלו שום סימן מזהה: לא תכשיטים יקרים, לא אצבעות חתוכות, לא קעקועים או מכונית מרצדס שחורה עם המספר 33 חקוק עליה (אחד מסימני ההיכר של מכוניות בשירות היאקוזה). אבל במהלך בדיקה מדוקדקת של אחד החבר'ה בשגרירות מצאנו את השם שלו ואת תמונתו במאגר של עורכי דין העובדים בשביל היאקוזה.

"הרגליים שלי התחילו לרעוד. הפה התייבש. הישראלים מהשגרירות הודיעו לי שעלי לנתק איתו את הקשר, אבל בעדינות. הם המליצו שאמציא איזה סיפור, כי החבר'ה האלו לא מגיבים טוב לפרידות, במיוחד לא מנשים זרות.

"בפגישה הבאה שלי עם עורך הדין כנראה שידרתי לחץ. אמרתי שאני רוצה לחזור הביתה בתירוץ שאני מרגישה רע, אבל הבחור לא היה טיפש. הוא אמר שייקח אותי בעצמו וגם התעקש על כך. בכל זאת, עליתי על מונית, אבל אז הוא מסר לנהג את כתובתי מבלי לשאול אותי בכלל. הוא פשוט ידע.

"עד מהרה גיליתי שהוא יודע הרבה על החיים שלי בארץ, ולפני שהספקתי לומר שתוקף הוויזה שלי עומד לפוג ושאני חוזרת הביתה לישראל, הוא עדכן אותי ואמר שכבר דיבר עם מחלקת ההגירה ושיסדר לי להישאר ביפן עוד חצי שנה. הוא הבטיח לדאוג לכל צרכיי, אבל אני רק רציתי הביתה. הייתי לחוצה מאוד. גם את המחקר כמעט סיימתי.

"ביום הטיסה יצאתי מוקדם מאוד בבוקר, למרות שהטיסה נועדה לאחר הצהריים. הלכתי בצעדים חרישיים, אבל בחוץ כבר המתינה לי מרצדס שחורה מבריקה. החלון של השמשה האחורית נפתח לאיטו, הבחור הסיר את משקפי השמש שלו, ובאדיבות מקפיאה הוא הורה להיכנס למכונית. הברכיים רעדו לי, אבל נכנסתי לרכב. לא הייתה לי ברירה. הלב שלי דפק במהירות. פחדתי נורא.

"נסענו בשתיקה. אחרי שעה שנמשכה כמו נצח ראיתי שלט של מטוס ומתחתיו היו המילים שכה ציפיתי לקרוא: נריטה איירפורט (שדה התעופה של יפן).

"גם אחרי שעברתי את הבדיקות הביטחוניות והוא נותר מאחור עם המבט הקפוא שלו, לא הפסקתי להסתכל לצדדים. פחדתי נורא שמישהו יעצור אותי ויגיד לי להסתובב ולצעוד אחריו".

השורה התחתונה:

"הסיפור הזה עזר לי לשקול מחדש דברים בחיי. הוא העניק לי שיקול דעת ובחירה נכונה. כשהכרתי את בעלי, הקפדתי איתו על כל דבר. שאלתי וחקרתי כל פסיק ולא הותרתי שאלות לא פתורות. אמרתי לעצמי שאם נתתי לבחור היפני להוביל אותי ביחסים, הרי שמעתה אשאר עם המושכות בידיים. היום אני יודעת שתמיד צריך להישאר עם חצי עין פקוחה".

__________________________________________________________________________________________________________

ומה הסיפור שלכם?

____________________________________________________________________________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור:

• שני אחים אובדים מצאו זה את זה בפייסבוק 
• כמעט מתה בטביעה בחופי תאילנד
• ביצע החייאה בילד בן 4 והציל אותו ממוות