הדפסה
לכתבה באתר
כבר כמה שנים, מאז שיש לי אינסטגרם,
אני מצלמת אנשים ברחוב בקביעות.
רק לעתים נדירות אני מבקשת מהם להצטלם בשבילי. לפעמים זה סתם כי לא נעים לי לבקש, אבל בדרך כלל אני פשוט הרבה יותר אוהבת את התמונות הטבעיות של אנשים שלא ממש מודעים למצלמה ושהצלחתי לצלם בלי שישימו לב אליי.
את האנה שיף
פגשתי בחודש ספטמבר השנה.
זה היה בשיעור הראשון לסמסטר א' של התואר השני שלי במחקר ואוצרות אופנה ב-NYU. היא היתה לבושה בטוטאל לוק מופלא שכולו שנות ה-40, כולל כובע עם סיכה והינומה קטנה, סיכה על הדש, נעלי עקב מקטיפה כחולה וגרבונים שקופים עם פס שחור שחוצה אותם לאורך קו הרגל.
מהרגע הראשון שהיא נכנסה לכיתה והתיישבה לידי, ידעתי שבמקרה הזה אהיה חייבת לבקש ממנה רשות לצלם ולהעלות לאינסטגרם,
ולבסוף שאלתי בהיסוס אם אוכל אחרי השיעור לצלם את הגרבונים שלה.
כשביקשתי, העיניים של האנה אורו. היא הסכימה, וביקשה בהתרגשות שאצלם גם את שאר המראה שלה.
מאותו רגע התפתח בינינו סיפור אהבה מצולם.
לאורך כל הסמסטר, שעבר איתנו מהאביב הקסום של ניו יורק בספטמבר אל דצמבר המקפיא, תיעדתי מדי שיעור באייפון 5 שלי את הלבוש של האנה בלוקיישנים שונים ברחבי האוניברסיטה וגם בעיר.
לכל סט צילומים הקדשנו מקסימום שתיים או שלוש דקות, לפני או אחרי שיעור, ורצנו כל אחת לדרכה.
האנה היא יהודייה אמריקאית שגדלה בניו ג'רזי, אספנית וינטג' שלמדה תולדות האמנות בתואר הראשון, עם חיבה מיוחדת לשנות ה-40. כשסיפרתי לה, למשל, שאני מוזמנת להשקה של אלכסנדר וונג עם H&M, היא אמרה לי (באנגלית כמובן) "דרלינג, אין לי מושג על מה מדובר. עוד לא הבנת שאין לי שום מושג מה קרה באופנה אחרי שנות ה-40?"
ההתלבשות של האנה היא טוטאלית.
היא בונה קונספט שלם לכל מראה, ויש לה סיפור לספר עליו.
גם אחרי הלילות הלבנים הקשים ביותר, היא הופיעה לשיעור בלי להחסיר אף פרט, אף פעם. התכשיטים, האיפור, השיער, הכובעים - הכול מתוקתק ובמקום.
אספתי את מיטב התמונות של האנה מהסמסטר האחרון. הנה הן כאן, עם הפרטים שהיא סיפרה לי על כל תלבושת:
בחרתי לסיים עם סט התמונות האהוב עליי.
זה היה בתחילת דצמבר, קור מקפיא. שיעור שהתחיל בחמש אחר הצהריים, נערך כבר בחושך מוחלט ומדכא.
למרות שהאנה התלבשה מדהים באותו יום, מראה פאם פאטאל בשחור, ידעתי שיהיה קשה לצלם תמונה יפה באור המעציב הזה.
אבל אז, כשירדתי למטה אל הרחוב להביא לי קפה, קרה דבר מדהים.
כמו בקסם, הפקה של סרט שצולם למטה הדליקה לפתע ספוט עצום של תאורה שכוון אל קיר הבניין של האוניברסיטה. זה היה כאילו מישהו הדליק את הירח בשבילנו.
קראתי להאנה לרדת מהר למטה, היו לנו שלוש דקות בדיוק לפני שמתחיל השיעור.
הזרקור המסנוור יצר צללים חדים על הקיר, ממש כמו בצילומי פילם נואר קלאסיים, וזה התאים ללבוש השחור של האנה: שמלת קוקטייל משנות ה-50 של המעצבת לילי דיאמונד, מעיל וינטג' משנות ה-40, ועוד אחד מהכובעים המדהימים שהיו שייכים לסבתא רבתא שלה.
ובמיוחד בשבילי, היא לבשה באותו יום גם גרבונים מקסימים עם נקודות.
עכשיו נשאר לחכות לסמסטר האביב שלפנינו 
