אחרי שכתבתי על הבחירה לחיות בעיר עם ילדים במחיר של מרחב מצומצם, נותר לדון מעט בהאשמה נוספת שמטיחים באותם "אגואיסטים תל אביביים". הקלישאה נשמעת בערך כך: אבל הכל אצלכם כל כך יקר! וגם: איך אפשר לחיות עם הפיח הזה?!

כשגרתי בתל אביב, אורחים מבחוץ היו טוענים כלפי כל הזמן שאני חיה ברמת חיים גבוהה, שהעגבניות אצל הירקן היקרן שלי עולות פי שלושה מאלו שהם קונים בשוק, שאני משלמת המון על חניה. אחרי קצת יותר משנתיים בפריפריה אני חושבת בדיוק ההיפך: החיים שלי פה יקרים יותר מאשר בתל אביב. פה זה כרמי יוסף, יישוב צעיר יחסית במועצה האזורית גזר, שבו יותר מ-500 משפחות. בית גדול עם חצר ענקית, אחרי דירה מרווחת בלב תל אביב (כ-90 מ"ר+מרפסת).

בואו נבהיר כמה נקודות לגבי דירה לעומת בית: דירה קטנה יותר עולה פחות. כשאתה חולק תקרה ורצפה עם שכנים, קל יותר לחמם ולקרר. גם קל יותר (וזול יותר) לחמם 100 מ"ר מאשר 200. חשבונות החשמל והארנונה פה גבוהים משמעותית מאלו של תל אביב, ועם גינה עצומה חשבון המים כפול פי כמה. אבל המשתנה העיקרי הוא התחבורה.

בהיעדר תחבורה ציבורית נאותה בארץ, מי שיוצא מתל אביב חייב להסתמך על רכב פרטי. בתל אביב היתה לנו מכונית אחת, שחנתה רוב הזמן בעוד אנחנו נוסעים באופניים והולכים ברגל כמעט לכל מקום: לבית הספר, חברים וקניות, וגם רחוק מזה - הליכות של 20-30 דקות לסרט או מוזיאון. כאן אנחנו לא זזים מטר מהבית בלי אוטו. החזקנו שנה בלי כלי רכב שני ונשברנו: לסופר אנחנו נוסעים באוטו, הילדים נוסעים בהסעות לבית הספר ולחברים. רק טיולים ביער עם הכלב אנחנו עושים ברגל. בגלל העבודה שלי אני נוסעת המון, והדלק עולה לנו כ-3,000 שקל לחודש. זה לא כולל את עלות המכונית השנייה, הטיפולים והביטוח שלה. למעשה, עד שיצאתי מתל אביב חשבתי שהנתיב המהיר עולה תמיד 7 שקלים. כי זה היה התעריף שתמיד היה כתוב בשלטים בשעות בהן נסעתי. מה רבה היתה הפתעתי, כשגיליתי בבוקר פקוק אחד, שהמחיר מגיע בקלות ליותר מ-70, 80 ואף 90 שקל. יום פגישות בתל אביב עולה לי בקלות כ-200 שקל. שני חניונים ונסיעה בשעות העומס בנתיב המהיר, וזה לא כולל דלק. 

יום פגישות בתל אביב יכול לעלות בקלות כ-200 שקל: שני חניונים ונסיעה בנתיב המהיר בשעות העומס (צילום: מוטי קמחי)
יום פגישות בתל אביב יכול לעלות בקלות כ-200 שקל: שני חניונים ונסיעה בנתיב המהיר בשעות העומס (צילום: מוטי קמחי)

עוד שינוי שקשור לנהיגה - שנינו עלינו במשקל. לראשונה בחיי עליתי 4 קילו, ואין לי ספק שזה לא בגלל שינוי התזונה שלי, אלא פשוט בגלל שאני לא הולכת ברגל לשום מקום. נעמה ריבה, לעומתי, שעברה מחיפה (בה נהגה לנוע רק במכונית) לתל אביב, מדווחת שירדה 10 קילו רק מההליכות הרבות ברחבי העיר. אז אל תגידו שלגור בכפר זה יותר בריא. 

במקום גדול אפשר לגדל כלב גדול. גריזלי ואני ביער ליד הבית
מה שכן - במקום גדול אפשר לגדל כלב גדול. גריזלי ואני ביער ליד הבית

אבל בואו נחזור לעגבנייה: בתל אביב חייתי כמו פריזאית. סלט לארוחת הערב? אני יורדת למטה לקנות 4 עגבניות. פה אני אמנם נוסעת לשוק של רמלה, שהוא נפלא ומקסים וקרוב (באוטו, 10 דקות. דלק) אבל אני קונה שם 3 קילו עגבניות, שחלקן עלול להגיע לפח. כשאתם חיים במקום שבו אין מכולת ממש מתחת לבית, אתם בדרך כלל ממלאים מזווה ענק בהמון דברים, וזורקים רבע מהם לפחות (ואני ממש מעגלת למעלה). כך שמבחינת המחיר - זה מתקזז.

אם דיברנו על הדלק ועל הפירות והירקות שנזרקים, אפשר להגיע לנקודה הירוקה. אני מתה על החיים שלי פה, אבל אין לי ספק שבתל אביב הייתי ידידותית יותר לסביבה. שרפתי הרבההה פחות דלק, זרקתי פחות עגבניות וצרכתי הרבה פחות חשמל. אמנם כאן אני מארחת המוני אנשים בלי להשתמש בכלים חד פעמיים, אבל כמות השקיות שעשיתי בהן שימוש ביום השוק הראשון שלי ברמלה עלתה על זו שצרכתי במשך שלוש שנים במתחם בזל.  

בעיר אוכלים יותר בחוץ, אבל קונים פחות עגבניות שנזרקות לפח (צילום: שירן כרמל)
בעיר אוכלים יותר בחוץ, אבל קונים פחות עגבניות שנזרקות לפח (צילום: שירן כרמל)

 גדול איז אובר-רייטד

לקח לי שנתיים בערך להתרגל לגודל של הבית הזה. בהתחלה כל מה שרציתי היה להקטין אותו. עד היום אני חייבת להודות שאני לא מבינה אנשים שגרים בבתי ענק של 300 מ"ר ויותר, ועוד בלי ילדים. חללים גדולים מדי הם קודם כל קרים עבורי. לא מטאפורית: קשה יותר לחמם אותם. כלומר יקר יותר. אנשים בטוחים שבית גדול יותר יהיה מסודר יותר ומרווח יותר. אבל אם אנחנו לוקחים איתנו את הרגלי הצריכה האיומים שלנו, נמשיך לקנות את הלוקש של "פתרונות אחסון", בעוד שזו אינה הבעיה. הבעיה אינה "אין לי מקום לשים את הדברים", אלא "יש לי יותר מדי דברים". ולכן ההיפך מפתרון אחסון הוא "בעיית קנייה". כשנטפל בבעיות הקנייה שלנו, לא נזדקק לפתרונות, אלא רק לאחסון, וגם לא הרבה. כי עם כמות גדולה מהנדרש של חפצים, בית גדול יותר הוא פשוט יותר מקום לג'אנק חדש.

ולכן, יתרון נוסף בדירה קטנה הוא שהחלל המצומצם מאלץ אותך לצמצם, למקד ולחיות רק עם מה שאתה זקוק לו, ולא יותר. חיים בדירה קטנה הם צנועים יותר (זו אחת המילים שלדעתי הקפיצה את המגיבים לכתבה הראשונה, כי "צניעות" לא התחברה להם עם הוצאה של מאות אלפי שקלים על שיפוץ של נכס קטן) - מעצם זה שכל אחד מסתפק במעט פחות מקום, גם לחיים וגם לאחסון.

 ואיך זה אצל אחרים?

אף משרד של עיצוב פנים אינו שלם בלי לפחות ספר אחד על חללים קטנים. אבל בעוד שאיש אינו מוחה לנוכח דירה בת 50 מטרים רבועים בפריז, לונדון או ניו-יורק, בארץ אוהבים גדול. לאנשים רבים נראה לא הגיוני עד מטורף להשקיע מאות אלפים בשיפוץ דירה קטנה. לעומת המקבילות שלהן בתל אביב, בבירות אירופיות ואמריקאיות מקובל הרבה יותר להשקיע סכום גדול בשיפוץ דירה קטנה. בניו יורק, ראש העיר מייקל בלומברג הבין כי צרכי המגורים במאה ה-21 משתנים: יותר ויותר משקי בית מורכבים מיחידים ומזוגות עם צרכים מגוונים - והוביל תחרות לתכנון "דירות-מיקרו", שבמסגרתה הוצעו דגמי דירות קטנות, בנות 23 מ"ר ו-35 מ"ר. כקוראים וחובבי עיצוב, נחמד לנו להתפעל מבתים קטנים בעלי מידות יוצאות דופן, בין אם הם ביפן או בוורשה

לסיכום אומר: טוב לי פה, מאוד. כמי שעובדת לפחות חצי שבוע מהבית, הטבע והשקט שיש מסביב שקולים כנגד כל בתי הקפה, התרבות, החברים והחנויות שתל אביב מציעה. אבל אילו רציתי לחסוך כסף אני לא בטוחה שהמעבר הזה היה הכי כלכלי.

צילום: דניה מור-גורן
צילום: דניה מור-גורן