תצוגת הדפסה של -- על המסלול המהיר: נטלי אידלמן חושפת סודות משבוע האופנה בפריז

3 ימים לפני תחילת שבוע האופנה, פריז

אני עומדת מחוץ לתחנת המטרו ינה ומנסה לפענח במפה לאן להמשיך מכאן. האזור הזה שבין מגדל אייפל לשאנז אליזה מעולם לא היה חביב עליי במיוחד. אני לא עומדת יותר משתי דקות מחוץ לתחנה ולפתע רואה מחזה מוזר: עשרות דוגמניות יוצאות ונכנסות כאילו מדובר במפעל ייצור של בנות 1.75 מטר ומעלה.

הסיבה לנחשול הדוגמניות מתבררת כעבור יומיים כשאני פוגשת את נטלי אידלמן, דוגמנית ישראלית בת 17 ("עוד מעט 18") שהגיעה לפריז היישר משבוע האופנה במילאנו. לפני כן היא הייתה בלונדון ובניו יורק, שם השתתפה בתצוגות של ג'רמי סקוט, Theory ו־The Row ופתחה את התצוגה של מארק ביי מארק ג׳ייקובס, מה שנחשב לביג דיל בשביל דוגמנית צעירה ודי אנונימית. "התחנה הראשונה שלנו, מטרו ינה", היא מכריזה. מתברר שבאזור היוקרתי שבו נמצאת התחנה יושבים המשרדים של לא מעט בתי אופנה גדולים.

אידלמן בתצוגה של מארק ביי מארק ג'ייקובס (צילום: gettyimages)

יום 1, אודישנים: פריז טובה לפרסום, ניו יורק טובה לעבודה

נטלי היא אחת ממאות הדוגמניות ששוטפות את העיר בשבוע האופנה. בעונת ה"פאשן וויק" הן בכל מקום - בדרך מקאסטינג לקאסטינג, לבושות שחור ומחזיקות שני תיקים - אחד לבּוּק ולנעלי עקב אימתניות ("קאסטינג שוז", בעגה המקצועית) והשני מלא בבגדים להחלפה, שוקולדים, חטיפים, קרמים, איפור וכל מה שאפשר להעלות על הדעת שצריך בשביל יום שלם מחוץ לבית. כאשר שבוע האופנה מתחיל אפשר להבחין בהן במטרו וברחובות, ממהרות מתצוגה אחת לאחרת, עדיין מאופרות מהמסלול שבו צעדו דקות קודם לכן.

נטלי מקבלת מהסוכנות רשימת אודישנים שאליהם היא צריכה להגיע במשך היום. 14 אודישנים ביום הראשון, רובם מוגבלים לשעות מסוימות. חברה דוגמנית שפגשנו בדרך סיפרה שהיא צריכה להגיע ל־18 אודישנים באותו יום.

"תספיקי?", אני שואלת את נטלי.

"ברור. הציעו לי נהג, אבל אני מעדיפה ללכת ברגל. זה מעייף לנסוע עם נהג. זה גורם לי להיות מנומנמת ועלול לפגוע באודישן. עדיף להיות ערנית ולרוץ בין כולם".

ואם את לא מספיקה? כועסים עלייך בסוכנות?

"ממש לא, ואם באמת מעוניינים בך מוצאים דרך להזמין אותך לליהוק חוזר או למדידות".

זהו כבר שבוע האופנה השלישי שהיא משתתפת בו ויכולות הניווט שלה בפריז (וכנראה בערי בירה נוספות בעולם) מרשימות מאוד בשביל בת 17.

אנחנו נכנסות לקאסטינג הראשון. בחורה צעירה ועצבנית מעט פוקדת על מי שהגיעה "בוק אנד קארד". נראה שבכל חדר קבלה, בכל זמן שהוא, כל הדוגמניות מכירות את כולן מעבודה זו או אחרת ("איתה עשיתי את המסלול של מארק ג׳ייקובס, איתה עשיתי את בלנסיאגה בשנה שעברה"). יש תחושה של חוויה כמעט צבאית – כולן מתחרות על אותם מקומות, אבל יש אחווה בין הדוגמניות. הן מציעות אחת לשנייה שוקולד במקרה של עייפות, נותנות טיפים, מספרות מאיפה הנעליים והבגדים.

אפשר להבין אותן, רובן בנות עשרה, חלקן בנות 16. כשהחברים שלהן בבית בכלל עסוקים בשיעורי בית או בפעולה בתנועת נוער, הן עובדות במרץ במדינה זרה. אנחנו נעות מהר בין האודישנים, כמעט אין תור ואנחנו מספיקות להיות בארבעה בשעה.

יצא לך כבר לעמוד בתור שעות? חשבתי שנחכה המון זמן.

"באודישנים של בתי אופנה גדולים מאוד זה ככה, ובדרך כלל הם גם מתחילים בשעתיים איחור. אחת החוויות הטובות שזכורות לי הייתה בליהוק לתצוגה של דיור. הייתי מהראשונות בתור וחיכיתי עם שני זיגרון וחן שרר. קשקשנו במשך שעתיים בערך בקול רם בעברית וכולן הסתכלו עלינו כאילו אנחנו חבורה של משוגעות".

רוב האודישנים לוקחים בערך שתי דקות. מצלמים את הדוגמנית, פרופיל ופרונט, מסתכלים עליה צועדת, רושמים הערות וזהו, נגמר.

"איך היה?", אני שואלת אחרי האודישן הראשון, שאליו לא נותנים לי להיכנס.

"בסדר. אף פעם אי אפשר לדעת. בהתחלה הייתי נורא לוקחת ללב וחושבת אם כן הלך טוב או לא הלך טוב, אבל היום כבר לא. אני מבינה שזה קשור למראה ולמה שהם צריכים ולא לשום דבר אחר".

לנטלי יש cool פקטור. יש משהו חמקמק במראה שלה: הפנים שלה חדות, אדישות, נונשלנטיות. לא המראה שעולה לראש כשמדמיינים דוגמנית. אני תוהה בקול רם אם היא מלוהקת לתצוגות צעירות יותר, בעלות אוריינטציה יותר "מגניבה" מאשר לבתי אופנה ותיקים. "אני חושבת שכן", היא אומרת. "למשל לוהקתי למארק ביי מארק ג׳ייקובס, אבל לא הייתי אמורה לפתוח את התצוגה. הסטייליסטית הראשית שם באה ומשכה אותי מהליין־אפ (השורה שבה הדוגמניות עומדות לפי סדר ההליכה לפני תחילת התצוגה, רר"ח) ממש רגע לפני. הייתי בשוק, לא ממש הבנתי מה הולך.

"משם הסיעו אותי מיד לתצוגה של סופי טיאלט וגם אותה פתחתי. אני רוצה מאוד להשתתף בתצוגה של מוסקינו. הייתי באודישנים אבל לא עברתי. אולי בפעם הבאה״.

בישראל נטלי כבר עבדה עם כולם - צלמים, סטייליסטים ומאפרים. "אבל בארץ יוצא לי לעשות בעיקר לוק־בּוקים ואדיטוריאלס. המראה שלי פחות מתאים מבחינה מסחרית", היא מתוודה.

אז איפה בעצם את עובדת? בחו"ל?

"הייתי כבר די הרבה פעמים בפריז ובניו יורק. בפריז עובדים יותר בשביל שיכירו אותך ולא בשביל הכסף. בניו יורק באמת משלמים הכי טוב. כמעט כל העבודות הן עבודות בתשלום".

איך הסתדרת עם הטיסות? עד לפני רגע היית תלמידת תיכון.

"יש לי הרבה מזל. המחנך שלי זכה כבר פעמיים ב'מחנך השנה' והוא ממש הבין אותי ועזר לי. מאוד קשה לחזור אחרי חודש בחו"ל, כשכל הזמן רצים מתצוגה לתצוגה, מאודישן לאודישן, הכל תמיד צריך לקרות מהר. זה כל כך כאוטי. אחרי ה'פאשן וויק' הראשון שלי לא יכולתי לחזור לשבת בכיתה. כל הרעש הזה מסביב ופתאום שקט, מבחנים, הכתבות. זה פער שקשה לגשר עליו".

את עושה הכנות מיוחדות לפני טיסות? ידוע שבחו"ל סטנדרט הרזון נוקשה יותר מבארץ.

״את יודעת איך התאמנתי לפני הטיסה הזו? הלכתי כל יום לחדר כושר לאימון פרטי אצל מאמן. הוא אמר לי שאחרי האימון שלו אני אהיה משותקת לשלושה ימים, אבל הייתי כל כך חדורת מוטיבציה שכבר למחרת הגעתי שוב".

לנטלי יש סיבה טובה להתכונן. לא מזמן חשפה עורכת "ווג" אוסטרליה לשעבר כריסטי קלמנטס את המונח "רזון פריז". לא שבעיית המשקל או הסגידה לרזון היא סוד בתעשייה, אבל מביני דבר יודעים שפריז היא קובעת הטון מתוקף תפקידה כבירת האופנה והקוטור, ולכן הסטנדרטים בה מחמירים אף יותר.

על המסלולים בפריז צועדות לא מעט נערות צעירות שגופן דקיק מספיק כדי לעמוד בדרישה. אין ספק שהן עושות מאמצים לא קטנים ולפעמים גם לא בריאים כדי להתאים את עצמן לדרישות הקפדניות של פריז ובו בזמן להישאר אנרגטיות ורעננות. בלחץ הזמן שהדוגמניות נמצאות בו נראה שהן ניזונות בעיקר משוקולדים וחטיפי אנרגיה, כמו בנות נוער בטיול שנתי, והרבה קפאין.

בסוכנות בפריז, עם רשימת האודישנים (צילום: רותם רייצ'ל חן)

יום 2, תצוגה: מאחורי כל דוגמנית מצליחה יש אמא תומכת

האודישנים נמשכים כמעט לאורך כל שבוע האופנה, אבל היום נטלי אמורה להספיק רק שניים ולהשתתף בתצוגה שלוהקה אליה. במהלך היום נוספים עוד שני אודישנים בערב, לאחר התצוגה. נראה שכדוגמנית אין לך את הפריבילגיה לקבוע תוכניות מראש. את הלו"ז ליום המחרת הדוגמניות מקבלות מהסוכנות בערך בחצות או באחת לפנות בוקר. הן הולכות לעשרות אודישנים ולא יודעות בכמה מסלולים יצעדו, הן טסות ממדינה למדינה בלי תאריך חזרה ודאי.

נטלי מסיימת אודישן של ויוויאן ווסטווד ומגיעה ב־14:00 אל מאחורי הקלעים של רושה. התצוגה אמורה להתחיל ב־17:00. הדוגמנית דפני גרינוולד נמצאת מאחורי הקלעים. נטלי מדברת איתה אבל לא מזהה אותה.

גרינוולד מספרת לה שהיום היא משתתפת רק בתצוגה הזו ומחר היא תשתתף באחת נוספת וזהו, בינתיים. אני תוהה אם הלו"ז הריק של גרינוולד, כמעט בת 20 ועד לא מזמן אחד השמות החמים בתעשייה, פירושו שתהילתה של הדוגמנית ההולנדית נמצאת בדעיכה, אבל נטלי שוות נפש. זו לא הפעם הראשונה שהיא לא מבינה על מה ההתרגשות.

גם כשפגשנו את יומי למברט (דוגמנית צעירה שכבר הובילה קמפיין של שאנל לצד סטלה טננט), מבחינת נטלי היא הייתה סתם עוד דוגמנית. "הייתי גם עם קנדל ג'נר מאחורי הקלעים ולא ידעתי מי היא בכלל", היא אומרת. "פעם אחת ראיתי את מיילי סיירוס ואז באמת התרגשתי. ראיתי אותה בטלוויזיה כשהייתי קטנה! אפשר לפגוש מפורסמים במסיבות של 'פאשן וויק', אבל אני אף פעם לא הולכת כי אני לא ממש אוהבת את המסיבות והיחצנים וגם אף פעם אי אפשר לדעת מתי תצטרכי לקום למחרת. הכי גרוע זה להגיע עייפה לאודישן או תצוגה. אני לא רוצה לעשות רושם רע ולהסתכן בכך שלא יזמינו אותי שוב".

את חושבת שאחרי שתמצי את עניין הדוגמנות תמשיכי בעולם האופנה? תהפכי לעורכת או מלהקת או משהו בסגנון?

"אני לא יודעת, עוד לא חשבתי כל כך רחוק. עוד לא התגייסתי אפילו! אני רוצה שהצבא יכיר בי כדוגמנית מצטיינת כדי שאוכל להמשיך להתפתח במקצוע, אלו השנים הכי חשובות. אבל זה גם משהו שמאוד קשה להשיג, צריך המון אישורים, הוכחות והמלצות מעבודות שעשיתי. את שואלת אם עוד חמש-עשר שנים ארצה להמשיך להתעסק בזה? אני חושבת שלא, אבל עוד לא יודעת".

בינתיים נטלי מנצלת את הזמן שבין האיפור לעיצוב השיער כדי לנוח. היא קמה מהעמדה שבה מאפרים אותה לשתות כמה פעמים ומסבירה לי שככה היא מאותתת לצוות ולצלמים שהיא עייפה ורוצה שיניחו לה. מכיוון שהיא אחת הדוגמניות הראשונות שהגיעו יהיה לה קצת זמן מנוחה בין ההכנות להלבשה. רק צריך להיזהר על האיפור והשיער.

היא מראה לי מייל בטלפון - אמא שלה שולחת לה בכל יום את התמונות שלה שהתפרסמו באינטרנט מהתצוגות שבהן השתתפה במהלך השבוע. נטלי כבר לא זוכרת באילו תצוגות הייתה במהלך החודש הזה, אבל למייל מגיעות לא מעט תמונות בכל יום.

"אמא שלי מדהימה", היא מספרת. "הכל היא מסדרת לי. בסוף שבוע האופנה היא שולחת לי מייל עם כל החומרים מכל התצוגות. היא גם ליוותה אותי בהתחלה בחו"ל. כשהגענו היא הייתה מנווטת לאודישנים. אחר כך היא נתנה לי את המפה ורק ליוותה אותי עד שהיא ידעה שאני יכולה להסתדר לבד. אני מדברת איתה כל ערב. זה הכי כיף כשאמא איתך בחו"ל, כי אז את חוזרת לחיבוק האוהב הזה ולא לחדר ריק במלון".

את מתגעגעת אליה?

"בטח. לא ראיתי אותה כמעט חודש. אני מפנטזת על האוכל שלה. אבל אני עוד לא יודעת כמה זמן אשאר פה אחרי, עוד אין לי כרטיס חזרה".

מאחורי הקלעים אפשר להבין את הכאוס שנטלי מדברת עליו. יש דד־ליין, הדוגמניות צריכות להיות מוכנות, לעבור מניקור, איפור, שיער והלבשה. חלק מהאסיסטנטים לא מנוסים וצריכים עזרה מאחרים. הדוגמניות עוברות מעמדה לעמדה. ברקע צעקות באנגלית עם מבטא בריטי לרוב וצלמים שמתרוצצים ומתעדים את המתרחש.

מאחורי הקלעים בתצוגה של רושה (צילום: רותם רייצ'ל חן)

יום 3: לא כל הנוצץ זהב

אני נפגשת עם נטלי במלון שלה ("הגעתי יחסית מאוחר ולא נשאר מקום בדירת דוגמניות, אז הזמינו לי מלון. כן, זה יורד מהחשבון שלי, אבל אני מעדיפה את השקט בסוף כל יום") לצורך צילומים נוספים. אנחנו הולכות לכיוון האופרה וגאלרי לאפייט ומצלמות תוך כדי. מאות תיירים שוטפים את פריז ואף אחד לא עוצר להסתכל על הדוגמנית ברחוב. נראה שפה מדובר במחזה רגיל. כבר אמצע ה"פאשן וויק" ונטלי עייפה. ההתרגשות שאחזה בה לפני כמעט שבוע, ביום הראשון שהגיעה לפריז, נעלמה. "פתאום אני מתחילה להרגיש את הכבדות של החודש הזה", היא מתוודה.

יש לך עוד תצוגות?

״עוד אחת מחר ואחת מחרתיים שאני יודעת עליהן. היום עוד שני אודישנים. לא משהו גדול".

את מאוכזבת?

"מה פתאום. החודש הזה היה הרבה יותר ממה שציפיתי לו".

מה היו הציפיות שלך?

"לעשות לפחות תצוגה אחת!".

אני מסיימת את הימים המשותפים שלנו עם הלשון בחוץ ותוהה אם בתור בת־עשרה הייתי מסוגלת לעמוד באורח החיים הזה. למרות הזוהר והיוקרה, דוגמנות היא עבודה שמצריכה סבלנות. מלבד רושה, השתתפה נטלי במהלך שבוע האופנה בפריז גם בתצוגות של ריק אוונס, ז'קמוס וחוסיין שאלאיין, בניו יורק פתחה תצוגה נחשבת והספיקה להצטלם ל"ווג" הצרפתי והגרמני.

יש לה את כל הנתונים (היא אפילו 1.81 מטר, מה שמקנה לה יתרון), אמא וסוכנת תומכות, אבל יש לה עוד קילומטרים רבים לצעוד בנעלי סטילטו כדי לכבוש את היעד הבא.