הדפסה
לכתבה באתר
די צפוי שמותג חזק, על שלל מאפייניו, יתרחב ויגלוש אל מחוץ לגבולותיו המקוריים. לכן ברור מדוע הרחובות שלנו מלאים ב:
דומים יותר, או פחות, למקור:
מאוד מקובל, לא מהיום, שלוגו חזק זוכה לטיפול עממי:
מנוכס על ידי אנשי עסקים ממולחים למטרות מסחריות:
גם אם חסרות חן, או נטולות מודעות:
בכלל לא מפתיע שההרגל לעדכן סטטוס ב-וול נשמר כשעומדים מול ה-קיר:
למה לוותר על הרגלים נוחים?
לך תשתף את הגדר הזאת:
אבל לגמרי טבעי שמה שנטמע בשפה, ילך ויתפשט:
כולל טוויסט כמו שולללט:
סביר מאוד שלשון שמשתחררת במדיום אחד, לא תתרסן באחר:
ובוודאי שתמשיך להתגזען:
אגב, כשאי אפשר לסבול את זה יותר אפשר לאנפרנד. גם ברחוב:
כל זה צפוי ומובן מאליו. אך מה לרחובות שלנו ולמובן מאליו? ברחובות שלנו הגבולות מיטשטשים, ובזמן האחרון יותר ויותר אנשים מדברים אל הקיר. לא מצליחים להתאפק עם הסטטוסים. חייבים להניח את שלהם ברשות הרבים.
לחוות דעה:
לנקוט עמדה:
להתדיין ולהסכים:
להתדיין ולא להסכים:
להתווכח:
להתנצח:
או סתם להתקטנן:
להעיר:
לדקור:
להתחכם:
להידחף עם עניינם הפרטי:
להסתלבט:
להכאיב (למי שאיבד חתולה?):
להצחיק, נניח:
לנבל את הפה:
לאוורר אסוציאציות:
להזדהות:
לשפוך את הלב:
להתוודות:
יותר מפעם אחת:
להשיב על שאלות רטוריות:
וכמובן שלא לקרוא בתשומת לב. אורן פישר, למשל, אמן רחוב מוצלח מאוד, צייר על דלתות מחסן פינתי אחד את:
בין שלל המאפיינים המדויקים של הרחובות שלנו, שבחר לכלול במפה היפה שלו, כלל גם:
ואז הגיע השולף המהיר:
זה כבר כתוב, נודניק, למה אתה לא קורא? אבל תגובה אישית הפכה לדחף שאינו בר כיבוש:
לא רק לאמא אין כבוד, גם לשירת הרחוב:
מצד שני, ברחובות שלנו נשמר גם הנוהג היפה של הרשת החברתית: עזרה הדדית. כך שיש כאלה שנותנים עצות טובות:
וכאלה שמתקנים, בהתנדבות, שגיאות כתיב:
קצת יותר מקרוב:
אם כך, אין ברירה אלא להסכים ש:
לסכם ש:
ולהגיד:
אופס:
