לכם זה ברור לגמרי: כסף לא צומח על עצים. כשחוסכים אותו - הוא מצטבר, כשקונים בו - הוא נגמר. רק שלילדים שלכם נדמה שלכסף אין סוף ושתמיד אפשר לבקש מכם עוד משהו - עוד בגד ועוד בילוי, עוד נסיעה ועוד צעצוע.

 

אם זה המצב אצלכם (ולמען האמת, עוד יותר אם הילדים שלכם הם נזירים צנועים שאף פעם לא מבקשים כלום), הגיע הזמן לתת להם דמי כיס ולא רק דמי חנוכה. במילים אחרות: ללמד אותם להתנהל עם כסף.

 

דמי חנוכה במשפחה "חנוקה"

 

"דמי כיס הם מה שמכונה בפי המבוגרים 'מסגרת תקציב'", מסביר צביקה ברגמן, מחבר הספר "חינוך פיננסי". "כשהילד יודע כמה יש לו, הוא יודע כמה אפשר וכמה אי אפשר. הוא יכול לבחור, ומבין שהוא צריך לבחור. כל עוד אין לילד תקציב, הוא בונה על ההורים שיקנו לו את כל מה שהוא רוצה, וחושב שאפשר הכל (ושכל מה שצריך הוא ללמוד איך לשכנע את ההורים)".

 

"תקציב מלמד אותו מיומנות אחרת לגמרי: בחירה וקבלת החלטות בקשר לכסף. זה אימון חשוב לחיים, כי זה מה שכולנו עושים בחיים כל הזמן: מקבלים החלטות על כסף".

 

למה כדאי לתת דמי כיס?

"דמי כיס הם הבסיס לחינוך ילדים לחיים בשפע", אומרת אלה שלומקוביץ, מנחת הורים וצוותי חינוך, מפתחת שיטת "לגדל ילדים לשפע" (עם ניצה יניב).

 

"ברמה הפרקטית, דמי כיס מלמדים ילדים לתעדף: להחליט מה הם רוצים יותר ומה פחות. זה כמובן גם מונע ויכוחים, כי במקום שיהיה ויכוח בין הילד לבין ההורה על מה חשוב ומה לא חשוב, הילד לומד לקיים את הדיון הזה בינו לבין עצמו".

 

"ברמה העמוקה יותר, דמי כיס מלמדים ילדים להרגיש בנוח עם כסף. לאנשים שמרגישים בנוח עם כסף קל להרוויח כסף, קל לנהל כסף וקל ליהנות מכסף, כלומר, קל להצליח כלכלית. בחברה שלנו, שתופסת הצלחה כלכלית כהצלחה בחיים, זה משמעותי".

 

"כהורים, אנחנו מעבירים לא פעם מסרים כפולים: מצד אחד אנחנו חוששים שהילדים יגדלו להיות חומרניים. מצד שני, אנחנו מקווים שהם ילמדו כדי שתהיה להם עבודה טובה, כדי שהם ירוויחו כסף, כדי שיחיו בשפע".

 

אמונות לא טובות מועברות הלאה

 

"רבים מאיתנו, ההורים, מרגישים לא נוח עם כסף. אנחנו מרגישים שיש בו משהו מלוכלך, מזיק, לא ראוי. לפעמים קשה לנו לבקש כסף עבור העבודה שלנו, כי אנחנו מרגישים לא ראויים. וכשאנחנו מחזיקים באמונות כאלה, קשה לנו להרוויח כסף ולהחזיק בו. אנחנו חיים בהישרדות במקום בשפע. דמי כיס מלמדים את הילדים התייחסות הפוכה - לאהוב כסף ולחוש איתו בנוח".

 

"איך דמי כיס מלמדים ילדים לאהוב כסף ולהרגיש איתו בנוח? ראשית, הילדים חווים את ההנאה שבבחירה, שבלקנות לעצמם את מה שהם רוצים בלי לבקש רשות ובלי להתנצל. הם מרגישים שמותר להם לרצות דברים, שזה בסדר לרצות לקנות לעצמם ושזה בידיהם, בלי לבקש טובות".

 

"שנית, כשהם מקבלים הזרמה קבועה של כסף שאינה תלויה בדבר, הם לומדים שמגיע להם שכסף יזרום לחייהם. הם חיים בשפע במקום במחסור ואז, כבוגרים, קל להם לחיות בנוחות עם כסף. ולבסוף, דמי כיס מלמדים את הילדים לנהל כסף, במקום שהכסף ינהל אותם".

 

באיזה גיל להתחיל?

"מהגיל שבו הילד רוצה לקנות לעצמו משהו לבד", עונה צביקה ברגמן. "זה יכול להיות כבר מגיל 6-5, כשהוא עובר ליד המכולת ורוצה לקנות לעצמו גלידה או סופגנייה. ברגע שמתעורר רצון לקנות משהו לבד, זה הזמן לדמי כיס".

 

שלומקוביץ ממליצה להתחיל אפילו קודם: "אפשר כבר מגיל 4 לתת דמי כיס, שהילד יוכל לקנות בהם משהו כשהוא הולך עם ההורה לקניות או לסידורים", היא אומרת. "חשוב לא לחכות לגיל ההתבגרות כדי להתחיל לתת דמי כיס: אני רואה הורים שחיכו, והיום מתלוננים בלי סוף על חוסר האחריות של המתבגרים בנוגע לכסף; על כך שהכסף נוזל להם מהידיים. אי אפשר לצפות ממתבגרים להתנהל באחריות עם סכומים די גדולים של כסף, כאשר יש להם ניסיון מועט מאוד בניהול כסף. אם עד כה לא נתנו להם להתמודד, אלא רק נתנו להם מה שהם רצו ואפילו גרמנו להם לרגשות אשמה על הבקשות שלהם, איך הם ידעו להתנהל עם כסף באופן בריא ונקי?"

 

"כשאנחנו מתחילים מוקדם, עם שקלים בודדים, הילד לומד להתנהל עם כסף, להעריך משמעות של כסף ולקבל בחירות בנוגע לכסף כבר מגיל צעיר. כך, כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות, יש לו מספיק ניסיון כדי להתמודד עם מאות שקלים".

 

מה דמי הכיס אמורים לכסות?

"בעיקרון, דמי הכיס מיועדים לכיסוי אקסטרות", אומר ברגמן. "הם כוללים בילויים עם חברים, אוכל בבתי קפה ומסעדות, סרטים, גלידה, צעצועים או גאדג'טים, בגדים מעל הסטנדרט שנקבע על ידי ההורים וצ'ופרים של הילד לעצמו. הם לא כוללים את מה שהילד צריך. אוכל, ביגוד, ציוד ללימודים וחוגים לא נכללים בדמי הכיס".

 

שלומקוביץ: "מה שדמי הכיס אמורים לכסות ומה שלא, תלויים מאוד בגיל הילד וגם בתפיסות ההורים. באופן כללי, דמי כיס נועדו לכסות את מה שהילד רוצה, בניגוד למה שהילד צריך, שמכוסה על ידי ההורים.

 

"זה אומר שדמי הכיס דורשים מההורים קודם כל לשבת עם עצמם, ולהחליט מה נכלל במסגרת הצרכים של הילד ומה במסגרת הרצונות שלו. זה אומר שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה לפי דעתנו אנחנו חייבים לתת לילד, ומה מבחינתנו הוא אקסטרה".

 

"זה מצריך אותנו לקבוע מה הסטנדרט שלנו", מסכים ברגמן. "זה מצריך אותנו לשאול: האם מכשיר סלולרי הוא בתחום הצרכים או בתחום הרצונות? ומה לגבי כסף נסיעות לבילויים? האם שלושה מכנסי ג'ינס בעונה הם צורך או רצון? האם נעלי ספורט ממותגות ואיכותיות הן צורך או רצון? יש משפחות שבהן הסטנדרט לנעלי ספורט יהיה 300 שקל, ויש כאלה שיגידו שהבסיס הוא 150 שקל, ומעבר לזה הילד יכול להוסיף מדמי הכיס שלו.

 

"בהתאם לכך נחליט מה נכלל בדמי הכיס, וגם מה גובהם של דמי הכיס (כי ככל שהם אמורים לכסות יותר דברים, עליהם להיות גבוהים יותר)".

 

כמה לתת?

ובכן, הגענו לשאלת השאלות: כמה דמי כיס לתת?

"זה מאוד תלוי", אומרת שלומקוביץ. "זה תלוי קודם כל בגיל הילד ובצרכים שלו, ואחר כך ביכולת של ההורים ובמצבם הכלכלי. העיקרון הוא שגובה דמי הכיס נקבע על ידי דיאלוג: תחילה שלי עם עצמי ועם בן זוגי, ואחר כך עם הילדים".

 

"בדיאלוג של ההורים, השאלה צריכה להיות: 'כמה כסף אנחנו מקצים לרצונות של הילדים, לעומת הכסף שאנחנו מקצים לצרכים של המשפחה ולעומת הכסף שאנחנו מקצים לרצונות שלנו, ההורים'? הרי כל אלה יוצאים מאותו כיס".

 

"אחרי שהחלטנו מה המסגרת, אנחנו מנהלים דיאלוג עם הילדים, ועוזרים להם לעשות את הצעד הראשון בניהול כסף: לשאול מה בכלל הם רוצים ומה הם מתכננים לקנות בכסף שלהם".

 

"הסכומים משתנים ממשפחה למשפחה, בהתאם להכנסות, לגיל הילד, לרצונות שלו וגם למקובל בסביבה", מסכים ברגמן. "ההחלטה כמה ילד מקבל תלויה בגיל שלו: ילד בן 8 יכול לקבל 15 שקל לשבוע, וילד בן 16 - 60 שקל לשבוע".

 

תמיד כדאי להתחיל בסכום קצת יותר נמוך ממה שאנחנו חושבים שאפשר לתת, ואחרי שבוע־שבועיים לבדוק מחדש. קל יותר להעלות את הסכום; כמעט בלתי אפשרי להוריד אותו.

 

"בנוסף, הייתי מכניס לדמי הכיס אלמנט של חיסכון: אפשר, למשל, לומר לילדים שעל כל שקל שהם מפקידים לחיסכון, אתם מוסיפים להם חצי שקל. כך אנחנו מדרבנים אותם לחסוך חלק מדמי הכיס שלהם.

 

"חשוב להדגיש שאין צורך להשוות סכומים בין הילדים: כל אחד מקבל בהתאם לגילו ולצרכיו".

 

האם לתת דמי כיס פעם בשבוע או פעם בחודש?

"מומלץ לתת כל שבוע, אלא אם הילדים מבקשים אחרת", אומרת שלומקוביץ. "יש ילדים שנוח להם יותר לקבל דמי כיס פעם בחודש ויש כאלה שמעדיפים כל שלושה ימים".

 

ואם דמי הכיס לא מספיקים?

"זה השלב החשוב ביותר בחינוך הפיננסי: להעמיד בפני הילד את השאלה איך הוא יכול בכל זאת להרשות לעצמו את מה שהוא רוצה", עונה ברגמן. "חשוב להדגיש: לא אומרים לילד 'זה מה שיש ועם זה תחיה', אלא מעודדים אצלו חשיבה יזמית: עוזרים לו להבין שיש דרכים שבעזרתן הוא יכול להשיג את רצונותיו. מעודדים אותו למצוא עבודה או לקחת על עצמו עבודות בבית שעד כה שילמנו עבורן למישהו אחר (למשל, רחיצת האוטו)".

 

"מלמדים אותו שאפשר לאסוף פחיות, לתת שיעורים פרטיים, לשטוף חדרי מדרגות, לעשות בייביסיטר, לחסוך כסף מימי הולדת, למכור לימונדה בשכונה. כך אנחנו מלמדים אותו מצד אחד לרצות ולשאוף ומצד שני, לשחק את משחק הכסף, במקום לשחק עם ההורים משחקי מניפולציות".

 

"דמי כיס לא גורמים לילד להתבטל, אלא להיפך, מעודדים ומחנכים לעבודה", מוסיפה שלומקוביץ. "הם עוזרים לילד להבין מה ערכו של כסף ולפתח עצמאות כלכלית, שמדרבנת את התחושה שתמיד אפשר להשיג עוד כסף".