מאת נעה בירן

ורשה היא עיר של זיכרון וזכרונות. עברה העשיר מתקיים כיום במידה רבה במרחביו של הדמיון. אי אפשר לבקר בה מבלי לחשוב על המלחמה ההיא, נקודת אפס בציר הזמן של העיר, שבסופה נמחקה העיר שהייתה כמעט לחלוטין. רחובות שבעבר עברו בה, בניינים שבעבר עמדו בה, אנשים שבעבר חיו בה – כל אלו אינם עוד.

רקמתה הבנויה של ורשה משקפת את האירועים הטראגיים שהתרחשו בה. לאחר המרד בשנת 1944 הרסו הנאצים את העיר כמעט לחלוטין, בפעולה מהירה, שיטתית ואגרסיבית. במידה רבה, אלה היו גם המאפיינים של בנייתה מחדש בשנים שלאחר המלחמה, בידי הסובייטים. לצד שחזור אזורים רבים, הם מילאו את רחובותיה בשיכוני ענק ומבני ציבור מונומנטליים שהבהירו בידי מי השליטה. וכיום, אולי ברעבתנות ותחושת ניצחון דומה, מעצבים את העיר השוק החופשי, היזמים והמשקיעים שדוחפים את קו הרקיע של העיר עוד ועוד מעלה. ורשה של היום היא מארג שכבות ורשתות של הרס ובנייה, של תכנון והיעדר תכנון, של עבר והווה שמתערבבים זה בזה.

העיר מבקשת לזכור את עברה הטראומטי דרך אינספור אנדרטאות, אתרי גבורה ומצבות. לוחות עם הסברים כתובים, דמויות מפוסלות בתנוחות הירואיות, זרי פרחים. זיכרון פורמלי, טקסי, ממלכתי - זיכרון של נקודות ציון.

חורים שחורים בלב העיר

עבורנו, דווקא ברגעים של שיטוט בוורשה של היום - המודרנית, הצעירה והתוססת - עולים וצפים הזכרונות המודחקים. מרחבים של ריק קוטעים את הרצף האורבני ומתגלים כך לפתע – בתים בודדים ששרדו את המלחמה ההיא ועודם עומדים ריקים ונטושים, מגרשים שנותרו ריקים בלב ליבה של העיר, קירות אש אטומים שמספרים על המבנה שעמד פעם צמוד להם, נראים כמצבות ענקיות. החורים השחורים הללו בליבה של ורשה הם המקומות שבהם הדמיון מתחיל לעבוד. מקומות של זיכרון אילם, זיכרון יומיומי, מרחבי, עירוני, וגם אישי.

מרחבים שכאלו מהווים מצע לשלל "התערבויות" אדריכליות ואמנותיות. בית קרת, למשל, שעומד בפינת הרחובות חלודנה וז'לזנה, בלב הגטו היהודי, ותוכנן עבור הסופר אתגר קרת. הבית, שרוחבו נע בין 92 ל-152 סנטימטרים, תחום בחריץ שנוצר בין שני מבנים – האחד שריד מטרום המלחמה, השני בית שיכון קומוניסטי –  ומספק אמירה על המתח הקיים בין השכבות השונות של העיר.

קירות אש חשופים, מדופן נסתרת לחזית נוכחת המספרת את הרס הסביבה הבנויה (צילום:  Talmon Biran Architecture Studio)
קירות אש חשופים: לשעבר דופן נסתרת, היום חזית נוכחת, כמצבה להרס שקרה כאן (צילום: Talmon Biran Architecture Studio)
בית אתגר קרת בוורשה, שתוכנן בידי האדריכל הפולני יעקוב שצ'צ'ני ברווח הצר שבין שני בניינים (Bartek Warzecha, Polish Modern Art Foundation)

במקרים רבים הופכים קירותיהם חסרי החלונות של הבתים הנטושים למצע לאמנות רחוב וגרפיטי עצומי ממדים.

גרפיטי על קיר ברחוב ואליצוב, מובלעת של בתים שנהרסו במלחמת העולם השנייה, שסביבם מתפתח אזור עסקים מודרני. על הקיר רשומה בפולנית השאלה "אבן ומה?" - משחק מלים שמתייחס למשמעויות של זיכרון ושל מחיקת השרידים ההיסטוריים של העיר לטובת פיתוח ובנייה חדשה ( Talmon Biran Architecture Studio).

לעיתים ההתערבות נעשית באופן ספונטני, כפעולה פונקציונלית המשמישה מחדש את המרחב. כך, למשל, הפך קיר אש אטום של בלוק עירוני לחזית מחוררת ויפהפייה, לאחר שדייריו פרצו בו חלונות, ללא תכנון או סדר מוכתב.

קיר אש אטום של בלוק עירוני לחזית מחוררת ויפיפיה כאשר דייריו פרצו בו חלונות זה אחר זה, ללא תכנון וללא סדר מוכתב.   ( Talmon Biran Architecture Studio)
קיר אש אטום של בלוק עירוני הפך לחזית יפהפייה, לאחר שדייריו פרצו בו חלונות, ללא תכנון או סדר מוכתב.
(Talmon Biran Architecture Studio)

בתי רפאים

מתוך סיטואציות אלו נולד הפרויקט "הארה" (Enlightenment / Oświecenie), שמתקיים בימי חג החנוכה זאת השנה השנייה, ונרקם במהלך ביקורנו בעיר במסגרת שהות אמנים בבית-קרת.  

''הארה''. ספק מיצב ספק מיצג (באדיבות Talmon Biran Architecture Studio)
''הארה''. ספק מיצב ספק מיצג (באדיבות Talmon Biran Architecture Studio)

"הארה" הוא ספק-מיצב ספק-מיצג של הדלקת נרות חנוכה בחלונותיהם של מבנים שבהם התגוררו יהודים לפני מלחמת העולם השנייה. מעין אירוע של זיכרון, פעולה זמנית ומרחבית בנקודות שונות ברחבי העיר. הוא מתבצע כפעולה של חברי הקהילה היהודית בוורשה, בשיתוף פעולה עם פולנים שאינם חברי הקהילה.

14 Credit - Polish Modern Art Foundation
החנוכייה מאירה את המבנים הנטושים מבפנים (Polish Modern Art Foundation)
09 Credit - Polish Modern Art Foundation
הדלקת נר ראשון של חנוכה (Polish Modern Art Foundation)
11 Credit - Polish Modern Art Foundation
כך זה נראה מבחוץ (Polish Modern Art Foundation)

השנה נבחרו שמונה מבנים שבהם יודלקו נרות. חלקם נטושים, חלקם אוכלסו מחדש במהלך השנים או שינו את ייעודם. המבנים שנבחרו ממוקמים בכל רחבי העיר ולא רק בתחומי הגטו היהודי, מתוך רצון להוציא את הפרויקט מעבר לגבולותיו התודעתיים המובנים מאליהם. באמצעות הפרויקט אנחנו מבקשים להזכיר לא רק את סיפור מותם של יהודי פולין, אלא גם ובעיקר את חייהם. לפיכך נבחרו מבנים שקשורים לכל היבטי החיים של יהדות פולין: בתי מגורים שדייריהם היו יהודיים (בניגוד למבנים רבים אחרים שהיו בבעלות יהודית אך דייריהם לא היו יהודים), שרידי מפעל ישן, מבנה בית היתומים הישן של יאנוש קורצ'אק, מקווה שהיום משמש כבית ספר תיכון והתיאטרון היהודי "Jardin d'Hiver”, שהיום שוכן בו מרכז הקהילה היהודית.

מיקום המבנים שנבחרו למיצב השנה (15 JCC Warsawa)

הקהילה היהודית ששותפה להפקת הפרויקט מבקשת להזכיר באמצעותו גם את נוכחותה ופעולתה בהווה. בדף הפייסבוק של הפרויקט מועלה מדי יום מימי החג מידע על כל אחד מהמבנים, סיפורם ושמותיהם של הדיירים היהודיים שחיו בו, ותמונות מהדלקת הנרות. כך הופך הפרויקט לתשתית לדיון בין חברי הקהילה היהודית ובינם לבין העיר בה הם חיים.

הדלקת הנרות בבתים היהודים הנטושים הינה פעולה סימבולית, המטעינה את סיפור המרד ביוונים במשמעויות והקשרים מחודשים. הנרות הדולקים בבתים החשוכים מזכירים בתי רפאים, כאילו רוחותיהם של דייריהם היהודיים עדיין שם. הדלקת החנוכיות בחלונות הבתים, בגלוי, באופן בולט לעין מרחובות העיר, מבקשת להזכיר את עברם היהודי של המבנים ואת חלקה של הקהילה והתרבות היהודית בהיסטוריה ובתרבות הפולנית.

הפרויקט תוכנן על ידי אדריכלית נעה בירן ואדריכל רועי טלמון (טלמון בירן סטודיו לאדריכלות), ומתבצע בידי ה-''JCC – Jewish Community Center'' בוורשה, בשיתוף ''Joint Distribution Committee'' בפולין. הפקת הפרויקט התאפשרה הודות לסיוע בית-קרת והמכון הפולני בתל אביב.

 

>> ל"שפת רחוב", מגזין לחדשנות עירונית.