הדפסה
לכתבה באתר
ראשון לציון 2014 היא מעצמת קניונים, מחלפים, כבישים סואנים, סינמה סיטי וסופרלנד שמנפחת את עצמה לדעת כבר כמה עשורים, כך שמבעד לשכונות הענק המשוכפלות קל לשכוח שכאן נכתב ההמנון הלאומי וכאן גם הוקם בית הספר העברי הראשון בארץ ישראל.
מתברר שיש מי שזוכר: לאחר כעשור של עבודת תיעוד היסטורית, הופקדה בחודש שעבר תוכנית השימור העירונית שמכילה 100 מבנים ואתרים. כמחצית מהמבנים נמצאים בלב המושבה ההיסטוריות - באזור הרחובות רוטשילד, הרצל והכרמל - והשאר בשכונות הוותיקות שיבת ציון ונחלת יהודה. התוכנית נשענת על סקר השימור שהכין אדריכל השימור אמנון בר אור.
העירייה מקדמת שימור מבנים של מבני ציבור בולטים כמו בית הכנסת, בית העם, בית הפקידות ומגדל המים, במקביל לתנופת שיפוץ של רחובות ותיקים במרכז הישן של העיר, ונראה שהתושבים מצביעים ברגליים: בצהרי היום במדרחוב רוטשילד אין כיסא פנוי. אדריכלית העיר ורד סולומון, והאחראית על תחום השימור נועה פלג, לא מתעניינות ברשימה מוגזמת של בניינים. בעיניהן, לא מספר המבנים הוא העיקר אלא "הסתכלות כוללת ומתחמית. במרכז העיר, למשל, יש פרוגרמה ומחליטים למה משמשים המבנים. הסתכלנו על תוכנית השימור שעשו בתל אביב ולמדנו ממנה את הדברים הטובים והפחות טובים".
- עוד כתבות על אדריכלות
בעיר ראשון לציון
רק כשליש מהמבנים (31) מיועדים לשימור מחמיר, וכל היתר (69) לשימור רגיל. פלג וסולומון מסבירות שהמבנים לשימור מחמיר נמצאים בבעלויות ציבוריות או בבעלות קק"ל, ולכן אין חשש שייווצרו סיטואציות שמזכירות את ניפוח אחוזי הבנייה במתחם שרונה או במגדלי שדרות רוטשילד בתל אביב. בעלי המבנים לשימור יכולים לממש את הזכויות בתחום המגרשים, בתוספות בנייה ובניוד זכויות למגרשים אחרים בעיר.
כשנמות יקברו אותנו ביקבי ראשון לציון
הבניין החשוב ביותר ברשימת השימור הוא היקב, וככזה הוא מוגדר כמתחם נפרד שמשתרע על פני 17 דונם. המתחם המוזנח והמגודר ביוזמת הברון רוטשילד ב-1888, כשעל מלאכת התכנון הופקד גנן המושבה הרמנס, ועל האדריכלות - גוטליב שומאכר. כשנחנך, הוא היה היקב השני בגודלו בעולם, וב-1898 הוא הואר בחשמל.
המתחם עבר בין בעלים שונים עד שהתגלגל לידיה של "אגודת הכורמים – יקבי כרמל", ולנוכח הבעלויות הפרטיות בעבר אושרו במרוצת השנים תוכניות שמעניקות למתחם זכויות בנייה רבות. בעירייה הגדירו את לב המושבה כאזור המוגבל לגובה מרבי של שש קומות, ואזור חיץ סביבו שבו תותר בנייה של שמונה קומות. אזור היקב הוגדר כאזור נפרד, וכעת היזמים נדרשו להכין סקר שימור מפורט שממנו ייגזרו ההחלטות התכנוניות; ייתכן שחלק נרחב מזכויות הבנייה של היזמים ינוידו למתחמים אחרים. על המתחם הזה עוד ייתכנו התנגדויות מטעם "כרמל מזרחי", שביקשה להקים במקום היקב מגדלים - מהלך מנוגד באופן מובהק למגמת השימור כולה, וביהלום שבכתר בפרט. העירייה מתנגדת לכך נחרצות.
מול היקב, ברחוב הכרמל 22, נמצא "בית פקידי היקב" שנטוע בתוך גן המייסדים ושנבנה ב-1895. התגוררו בו מרדכי לובמן, מודד הקרקעות ומנהל בית הספר, ויעקב פאפו, המכונאי הראשי של היקב. ב-1908 נחנך מטבח פועלים בקומה הראשונה, שזיכה את המבנה בתואר "בית התבשיל".
גיבור ניל''י הונצח בקולנוע
ברחוב הכרמל 5, לא רחוק מבניין העירייה, שוכן מבנה מרשים בן 3 קומות שעוטה קישוטי בטון ססגוניים. את הבניין הקים איתן בלקינד, בן ראשון לציון, מי שהקים גם את "נעמן" – הראינוע שהפך לקולנוע - לזכר אחיו נעמן בלקינד, מגיבורי ניל"י שהועלו על הגרדום. הקולנוע נהרס בעשור שעבר. "בינתיים השלמתי את בניין הקולנוע וכמו כן בנייתו של בית חדש (...) הסתבכתי בחובות שהעיקו עליי מאוד והפריעו לי בעבודתי הסדורה ביקב", כתב בלקינד בשנים 1926 ו-1927, כפי שמספר תיק התיעוד שערכו "אייל זיו אדריכלים". "כעבור שנה החלטתי להתפטר מעבודתי ביקב (...) והחלטתי לנסוע לחו"ל להרוויח את הכסף".
את הבניין רכש אשר לוין, שנכדתו מבקשת לכנות את הבניין "בית לוין" ולא "בית בלקינד" כנהוג. הבניין המשיך להחליף בעלים: ב-1975 הושכר למשפחות מזדמנות וב-1988 התגלו בו בעיות הנדסיות שהביאו לנטישתו עד שהעירייה רכשה אותו. כמו רוב המבנים שהעירייה רוכשת, השיפוץ לא מכתיב בהכרח את הייעוד, והבניין יוכל להפוך לגלריה, לבית מלון או למסעדה.
שינקין לא רצה תימנים: נחלת יהודה
על נחלת יהודה, שהוקמה באדמות בית דג'ן ב-1913 לזכרו של יהודה פינסקר, אמר ברל כצנלסון: "לא שכונות חדשות אנו רוצים להוסיף למושבות הראשונות (...) כי אם מושבות אחרות על יסוד חיים אחרים". לא כל משפחה יכלה להתקבל ליישוב החדש, והיא נדרשה לעבור ועדת קבלה (נוהל ישן ומקובל ביישוב הציוני, מתברר) שבה השתתפו אושיות כמו חיסין ושינקין מטעם חובבי ציון, מאירוביץ' ולובמן ומטעם איכרי ראשון לציון, וכצנלסון ורוטברג מטעם הסתדרות פועלי יהודה. הם בחרו בגרעין תושבים אשכנזי, שדחה את התימנים שביקשו להתיישב כאן.
כשנכנסים לנחלת יהודה ופוסעים בשקט ברחובות המייסדים, הבנים והברושים, נדמה שמחוגי השעון זזים אחורה. ללא מדרכות, שבילי עפר מובילים לשדרת ברושים שלאורכה מסודרים בתים חד-קומתיים עם גגות רעפים, בתים שכמעט לא שינו את פניהם מאז ימי העליות הראשונות. בחלוף השנים הוקמו סביבם לא מעט וילות מבוקשות ומבנים גבוהים יותר, המייצרים מראה צורם משהו למושב העובדים שהתאחד עם ראשון לציון ב-1988 אך ממשיך לשמור על צביון כפרי.
אחד הבניינים הוותיקים ששרדו כאן הוא בית משפחת אברהם זוסמן, אגרונום ממוצא רוסי שהקים באודסה חווה חקלאית והרבה לכתוב בנושא. הוא בא לביקור עם "אחד העם" (אשר גינצברג) בסוף המאה ה-19 כדי לבחון את ההיתכנות של הקמת המושב, וכעבור 25 שנה עלה לארץ ישראל ובנה את ביתו במושב. לצד הבית הוא נטע פרדס וגפנים, ואת תורתו החקלאית הוא הפיץ בכתב ובמעש. בחזית הבית ניצבים עד היום שלושה עצי וושינגטוניות. בנחלת יהודה נשמרו גם מבני ציבור: גן הילדים, בתי ספר, בית הכנסת, בית המועצה ובריכת המים – ובסך הכל 11 מבנים לשימור ושלושה לשימור מחמיר.
התימנים זכו בריכרד קאופמן
אם מרחיקים רק כמה דקות נסיעה מנחלת יהודה, מגיעים למבנים דומים מאותה תקופה בשכונת התימנים. אברהם טביב, ראש העדה, אמר בחגיגות ההקמה של שכונת "שבי ציון" בחג החנוכה 1922, כי "סבלנו הרבה מחוסר דירות, הייתה לנו הזדמנות להתיישב ביפו או בירושלם, אבל מטרת החקלאות משכה אותנו לכאן כאבן שואבת למושבה" (ציטוט מהעיתון "דואר היום").
לאחר שתושבי נחלת יהודה דחו 30 משפחות של תימנים כבר ב-1913, הוקצתה להם קרקע חלופית – ל-12 משפחות בלבד. נציגי העדה (טביב, שלום בן פנחס, אהרן הכהן ודוד בן סעדיה) עברו תלאות עד שהצליחו לרכוש מהאיכר אטקה אברמוביץ' מגרש שחולק ל-19 חלקות; בשרטוטי מפת קרן קיימת מ-1921 מחולקת הקרקע ל-22 מגרשים.
את הבתים שירטט ריכרד קאופמן המהולל - אדריכל החברה להכשרת היישוב, שתכנן בין היתר את עפולה, נהלל ואת שכונת הדר בחיפה – כצנועים יותר ביחס לבתי נחלת יהודה ולבתים בלב ההיסטורי של המושבה. בפועל, הם נבנו אמנם בהתאם לתכנון אך בהצבה מעט שונה. "השכונה הזו היא כמו שמורת טבע בתוך העיר", אומרת פלג על הבתים הרבים שנשמרו בצורתם המקורית. שבעה מהם מסומנים כעת לשימור, במהלך שיאפשר לבעלי הבתים לממש את זכויות הבנייה בחצרות האחוריות.
בית הכנסת של התימנים
בתי התושבים בשיבת ציון נבנו מכספי קק"ל, אך לבית הכנסת לא נותר תקציב והקהילה התפללה במשך שנתיים בביתו של אחד מתושבי השכונה. בכרטיס השימור נכתב כי רעייתו של הנציב הבריטי העליון הרברט סמואל פנתה לנדבנים שרה ויוסף לוי מסינגפור, בבקשה שיתרמו 300 לירות לטובת בניין בית הכנסת וריהוטו.
בני השכונה התגייסו לביצוע הפרויקט, ובט"ו בשבט תרפ"ד (1924) נחנך בית הכנסת בהשתתפות מאות מבני העדה ברחבי ארץ ישראל. את המבנה תכנן האדריכל יהודה פינקלשטיין, וממזרח לו נמצאים המקווה ומגדל המים. ב-1952 נוספה לו אכסדרה ובשנים האחרונות הוא חופה באבן; זהו המבנה היחיד בשכונה שסומן לשימור מחמיר.
כן, גם בראשון לציון יש באוהאוס
בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה, הבנייה ברוב הערים בארץ ישראל הושפעה מהסגנון הבינלאומי. אף שתל אביב הוכתרה ברבות השנים כ"בירת הבאוהאוס" המקומית, הסגנון הזה אינו ייחודי רק לה והוא סימל את הרצון להקים חברה חדשה שמתנתקת מעבר גלותי.
אדריכלית השימור ליבנה שואף-רונן סקרה את מבני הסגנון הבינלאומי בראשון לציון, ולדעתה הם מציינים את שלב ההתבססות העירונית ואת המעבר מפרוור חקלאי לעיר. מבנים כאלה אפשר לפגוש בלב ההיסטורי של המושבה וברחובות הסמוכים לו: ברחוב נורדאו 7 נמצא בניין שתכנן המהנדס יעקב שלמוביץ' ב-1935 והוא עוטה מרפסות מעוגלות פתוחות וחלון אנכי לאורך גרם המדרגות; לא רחוק ממנו, ברחוב נורדאו 29, נמצא בית קומתיים בסגנון דומה שנבנה ב-1936.
מתי גם פתח תקווה תדאג לעבר שלה?
רשימת השימור הבלתי יומרנית של העיר הרביעית בגודלה בישראל, בעידן שבו רק מוסיפים זכויות בנייה ולא גורעים, היא נקודת פתיחה צנועה שעשויה לסייע בהשגת יעד ראוי. בעירייה מקווים שתנופת השימור והשיפוץ של מבנים מוזנחים תמשוך מבקרים ותסייע בהתחדשות מרכז העיר. מה קורה בשאר המושבות ההיסטוריות, האם גם הן טורחות לטפח את העבר שלהן או רק את אחוזי הבנייה המשתוללים? באם המושבות, פתח תקווה, מסרו כי "יש רשימת שימור של 100 אתרים, יש פרק שימור אתרים בתוכנית האב, וכרטסת שימור וקריטריונים מאושרים לשימור אתרים. התב"ע לשימור היא בשלב התחלתי - גיבוש תוכנית כוללת המשלבת תכנית לשימור עם התחדשות עירונית ותמ"א 38". במלים אחרות, כרגע אין כלום.
לרחובות יש רשימת שימור עם 170 מבנים, שחלקם כבר עוברים שימור כמו בית העם, אך הרשימה אינה מעוגנת בתוכנית סטטוטורית.
