אבא, תקנה לי: כך תסבירו לילדים למה אי אפשר

אם תשאלו אותי, אני בעד לזרוק עליהם את האחריות הכלכלית כבר בגיל צעיר. הבכור שלי אמנם בן ארבע, אבל כבר עכשיו הוא מתחיל להבין את משמעות ההוצאה ואת תקצוב המתנות של עצמו. התכנון להמשך אינו מסתכם אצלנו רק בדמי כיס, אשר יהיו צמודים לאחריות מעשית כלשהי בבית, אלא גם בהתייעצות בתכנון ימי הולדת, רכישת תחפושות, חופשות ואירועים כלכליים נוספים אשר דורשים את תשומת לבם של הילדים ואת בחירתם מתוך תקציב מסוים.

אז איך נציג בפני ילדינו את העולם הכלכלי; האם הוא מורכב ממתנות; שמא הוא מורכב מעבודה קשה עבור התמורה? וגם, אם הם יקבלו מעט, האם הם ילמדו להעריך או כדאי דווקא שיקבלו הרבה וילמדו כי העולם שופע? לכל פעולה שלנו כהורים תהיה השפעה עצומה על הדרך בה צאצאינו יתפסו את ההתנהלות הכלכלית שלהם בעתיד. או במילים אחרות, כרגיל, אנחנו נהיה אשמים. תהיתי מה חושבים על הנושא חברי הפרלמנט שלנו.

אוהבת כסף / אור לבו

ניסיתי פעם להסביר לילדיי על מגבלות התקציב, בדיוק כמו שמשרדי הממשלה עושים זאת. שניהם שכבו על המיטה וכיסיתי אותם בשמיכה קטנה. "רואים? השמיכה זה כל הכסף שיש לנו. עכשיו, מה יקרה אם ליהו ימשוך את כל השמיכה אליו?" היליה הגיבה במהירות, משכה את כל השמיכה אליה והשאירה את ליהו חשוף, קפוא ומייבב קלות. אני חושב שזה בדיוק מה שרציתי ללמד אותם. אני למדתי שלא בטוח שיהיה אפשר לסמוך עליה כשאגיע לגיל הפנסיה.

דמי כיס - בעד או נגד? ודאי. מגיל חמש, חמישה שקלים בשבוע, עם אופציה למו"מ בנושא העלאה (לא שהיא יודעת מזה).

מי מחליט על מה מוציאים? עדיין לא נקבע. היא כל כך אוהבת את הכסף שלה, שאני בספק אם נגלה אי פעם.

לפוסט המלא של אור לבו .

עוד לא אמרתי לא / ברק שטרית

עוד לא עמדתי במצב שבו אני צריך להגיד לעידן שאני לא קונה לו משהו. למזלי, הוא קטן ועוד לא מבקש או דורש, אך הימים האלה מתקרבים בצעדי ענק. אני מקווה שאוכל להסביר לו בצורה הגיונית מה הסיבה שלא קונים וגם שהוא יסכים להבין את זה. ברור לי שזה יכלול אכזבה, פרצופים, אולי אפילו קצת בכי – אבל זה חלק מהחיים. זה חלק חשוב מהחיים, שצריך ללמוד בשלב מוקדם. יותר מדי פעמים ראיתי הורים לילד שיצא משליטה (כלכלית ו/או התנהגותית) ואני לא מתכוון להיות אחד מהם. יש הרבה פתרונות למצב בו אבחר לא לקנות לו משהו – לבקש ממנו לחכות, לחסוך יחד איתו למטרה הזו או למצוא חלופה שלא עולה כסף. זה קשה, אך אפשרי.

דמי כיס - בעד או נגד? בשלב מסויים הילד שלי יקבל דמי כיס. אולי יהיה סכום קבוע ואולי יהיה סכום משתנה לפי צורך, רצון ומשתנים אחרים.

מי מחליט על מה מוציאים? ההחלטה מה לעשות עם הכסף תהיה ברובה של הילד, תחת פיקוח שלי, למרות שמכיוון שכסף הוא תחום אחריות נרחב שכדאי לפתח בגיל מוקדם, כנראה שאנחה אותו כיצד להוציא את הכסף (אם בכלל).

יודע לדחות סיפוקים / יואב כהן-מלמד

ככלל, מרגע שאתה משתף את הילד בשיקולים שלך, אזי ה"דרישות" שלו מתמתנות. נועם ילד שיודע לדחות סיפוקים. למשל, הוא רוצה כבר שנה פלאפון או פלייסטיישן (גם אני!). טרם נתנו את הסכמתנו לדבר. לא פעם הסברתי לילדיי שאבא ואמא עובדים ובסוף החודש שנינו מקבלים משכורת. עם זה צריך לקנות אוכל, לשלם שכר דירה, בגדים, דלק, אוטו... אפשר לקנות את הפלייסטיישן למשל, אבל אז צריך להחליט על מה מוותרים במקום.

דמי כיס - בעד או נגד? אנחנו נותנים לו כסף מעודף שלנו; ממחזור בקבוקים ומטרמפים בתשלום. יוצא בסביבות 30 שקל.

מי מחליט על מה מוציאים? נועם (9) נבון ובוגר. אם הוא מעוניין לקנות לעצמו משהו שהוא לא יכול לממן בעצמו, הוא מתייעץ אתנו. אם נוכל לממן זאת, נעשה זאת בשמחה. במידה ולא - הוא מקבל זאת בהבנה.

רוצה דמי כיס? חכה לגיל ההתבגרות / עומר להט

קורה לפעמים שאנחנו בחנות צעצועים והילד מבקש צעצוע יקר אך מפגר וסתמי ואני מסרב. בדרך כלל הוא לא מרים קול זעקה כי אני מנמק את זה בדיוק בהסבר לעיל והולך לבחור איתו ביחד משחק לשביעות הרצון של שנינו. כשאני מנסה להחליט האם לקנות משהו, בכל הנוגע לצעצועים ומשחקים לילדים, אני בודק את ה-Value for money. אין לי התנגדות להוציא סכום כסף גדול יחסית על פריט שישמש אותם לאורך זמן ואף יַקנה להם ערך נוסף חינוכי או גופני. למשל, אופניים, ספר, משחק חשיבה, פיתוח תחביב וכו'. מנגד, אני לעתים קונה להם שמונצ'עס בגרוש וחצי, סתם כדי לפנק. זה בדרך כלל נשבר תוך שניה או הולך לאיבוד.

דמי כיס - בעד או נגד? עד גיל ההתבגרות המוקדם אני מעדיף להימנע מכך, כדי לענות על צרכיו באופן ישיר, אך מגיל ההתבגרות אני נוטה להאמין שאתן לו, כדי ללמד אותו אחריות כלכלית מהי ולהכין אותו לימים שירוויח כסף בכוחות עצמו.

מי מחליט על מה מוציאים? אני מניח שמי שיחליט יהיה הילד, תוך ליווי והנחייה של ההורה. חשוב לתת לילד עצמאות ברכישה ואף לתת לו לטעות. אשמח גם ללמד אותו להתאפק ולחסוך.

לא זה לא! / עמירם בניון

כשעלמה מבקשת משהו שהוא לא בתוכניות, זה מתחלק לשניים: מקרה סופר/מזון ומקרה צעצוע מופרך/יקר. האמת היא שהשני כמעט ולא קורה. אפשר לצפות מראש את ההעדפה שלה בתחום. לא דחוף לה להסתובב ולהיכנס לחנויות צעצועים אם זה לא היה בתוכניות וגם, יחסית, מאוד קל להסביר לה למה לא קונים צעצוע כזה או אחר. קל מהבחינה שהיא מבינה. אומרים שזה יקר ואפשר אולי לקנות בהזדמנות אחרת ונביא גם את הכסף שבקופה ואז היא מתרצה או מרצה את עצמה בדיבור ועוברים הלאה.

בסופר הפיתויים גדולים יותר. המשווקים, הפרסומאים וכל הנוגעים בדבר דואגים לכך ולכן זה עובר פחות חלק. השתמשתי באותן אסטרטגיות – יקר, בריאות, "לא זה לא" ועוד. זה עבד, אבל הרגיש פחות נעים (לי), עד שאימצתי אסטרטגיה מחבר. היא יכולה לבחור פריט לא מתוכנן אחד. אם היא תבחר עוד אחד אז זה כרוך בוויתור על הקודם. וואללה, עובד. מרגיש טוב ומלמד המון על כסף, בחירה, העדפות, רצונות ועל דחיית סיפוקים.

דמי כיס - בעד או נגד? הבת שלי עוד לא בגיל שבו היא מקבלת דמי כיס באופן סדיר, אבל יש לה קופה ובה היא אוספת דמי כיס שאנחנו נותנים לה מדי פעם. הסכומים שהיא מקבלת מאיתנו לא קבועים בינתיים והם יכולים להיות בעצם כל עודף שמונח בכיס או על השולחן.

מי מחליט על מה מוציאים? בגדול, הכסף שהיא חוסכת בקופה יכול לשמש אותה לקנייה של מה שהיא רוצה, אבל היא לא בגיל שהיא הולכת לקנות לבד או בכלל, חושקת במשהו שהוא מעבר לשוקובו, אז בפועל זה עוד לא ממש קורה.

שירוויח בעצמו / גבריאל ויינמן

טרם נתקלנו במקרה בו נאלצנו לסרב לקנייה של משהו שהילד ביקש, אבל אנחנו מתכוננים להתייחס לנושא כמו שאני מסביר להורים בפגישות אימון: כאל אדם מבוגר, כאילו היה בן 30. נחשוב בעצמנו מה הסיבה האמיתית שבעטיה בחרנו לא לרכוש את מה שביקש (אם אכן בחרנו כך), נמשוך את תשומת לבו ונשוחח אתו כמו אדם שווה. נסביר כי סדרי העדיפות שלנו כמשפחה שונים כרגע, כי אנחנו חושבים שזה יזיק לו, כי אנחנו חושבים שהמידה מוגזמת, כי אנחנו צריכים לדבר קודם על הסיבה שהוא רוצה את זה וכו'. אין ספק שבחלק מהמקרים הוא לא יבין, יתעצבן ויבכה. לא נורא – דחיית סיפוקים זה שיעור ששווה ללמוד, גם במחיר כזה.

דמי כיס - בעד או נגד? אצלנו לא יהיו דמי כיס. כסף מרוויחים. הילד שלי יקבל את כל מה שהוא צריך וחלק ממה שהוא רוצה, אבל הוא לא יקבל כסף מן-אללה. אם אעשה כך, אני מגדל ילד ללא ערך לכסף ועם תחושה שתמיד "מגיע לו" – מההורים, מהמדינה, מאלה שיש להם יותר ממנו. אנחנו נדבר על ההרגשה הטובה והסיפוק בלהרוויח את הכסף לבד, אפילו אם זה כמה גרושים בכל פעם ונעודד אותו לבצע "יוזמות עסקיות", מוקדם ככל שיוכל.

מי מחליט על מה מוציאים? הילד. זה הכסף שלו, נקודה. המקום היחיד בו נקבע גבולות הוא שימוש לרעה בכסף – ממתקים, סמים, סיגריות וכו'. חוץ מכך – מה שהוא רוצה. זה הצד השני של הבעלות על הכסף.