הדפסה
לכתבה באתר
לפני שבועיים פרט כאן רענן שקד
את תסכוליו מפרויקט הבנייה של ביתו החדש ברמת אביב. בסוף הטור הוא סיפר בכמיהה על ביתו של השכן, אדריכל שבנה למשפחתו ו"עקף מלמעלה את כל הגחמות העכשוויות הסטנדרטיות"; ש"הפך אדריכלות מעניין טכני לאירוע אנושי". הפעם אנחנו מבקרים בבית השכן, אבנר קובלנץ. הוא אדריכל, אשתו רונה מיוחס-קובלנץ היא מעצבת תעשייתית, והם הורים לעדו, בן 12, ועלמה בת השש.
כמה דברים מייחדים את הבית הזה: מבחוץ הוא נראה בן קומה אחת (דירת קרקע בבניין שיכון שהוגדל), אך למעשה יש תחתיה עוד קומת חדרי השינה, שנחפרה באדמה. חומרי הגמר מזכירים חומרים מקומיים מזמנים שחלפו, והתקבלו החלטות נוספות שאינן אופייניות לישראל של שנות האלפיים, כמו להשאיר את הכניסה לבית דרך חדר המדרגות המשותף, או חומה היקפית נמוכה ככל האפשר (במקום גבוהה ככל האפשר).
קובלנץ ומיוחס נפגשו באיטליה, במהלך לימודיהם ב-Politechnico Di Milano. אחרי שש וחצי שנים בבירת העיצוב האיטלקית עברו ללונדון. היא הקימה סטודיו לעיצוב בשם "KUKA", הוא עבד בשני משרדי אדריכלות:Tangram Architets ו-PKS Architects, שבו התמחה בבנייה בת-קיימא. מקץ שבע שנים בלונדון החליטו לחזור לארץ ולגדל כאן את הילדים. הם נחתו ברמת אביב הירוקה, קובלנץ פתח משרד עצמאי (Urban Gap) והם רכשו דירת קרקע פינתית באחד ממבני הרכבות של השכונה. חזית הדירה פונה אל אחת מגינותיה הציבוריות הנעימות, ומאחוריה גינה פרטית. צדה האחד גובל עם השכנים והשני עם שטח גינון ושביל ציבוריים.
כבר כמה שנים שדירות רמת אביב עוברות בזו אחר זו מתיחת פנים. אך בעוד שלבנייניה המקוריים של השכונה היו מאפיינים ברורים ואחידים, היום כל דירה היא הגשמת חלום בעליה - כל אחד והפנטזיה שלו. "בתוך קווי הבניין כל אחד עושה מה שהוא רוצה", אומר קובלנץ. "אין פה אחידות בטיח, לא במפלס החלונות, לא בסוג החלונות, בשום דבר". לכן בחר קובלנץ "לייצר מעין קופסה שחורה של זיכרונות ואסוציאציות פרטיות שלי, שקשורות לשכונה של פעם", ומיסגר את הבית במסגרת שחורה.
הקופסה השחורה של קובלנץ מורכבת משלוש "קופסאות" משנה. בחזית חדר המשחקים של הילדים, שמבחוץ נראה כקופסת משחק, עם מעטפת מלוחות פייבר צמנט דמוי עץ, שנצבעו בחומר איטום עם פיגמנט שחור (''SHERA''). מאחור נמצאים חלל המטבח, פינת האוכל ופינת הישיבה, סגורים בחלונות אקורדיון עם מסגרת אלומיניום שחורה. באמצע קופסת חרסינה לבנה המסמנת את שירותי האורחים. כל החללים הרטובים חופו בחרסינה לבנה, מבפנים ומבחוץ.
בעודם ממתינים לקבלת כל האישורים הנחוצים לבנייה, נוצרה הזדמנות: הדירה שמעליהם נמכרה, ובעליה החדשים הפקידו את תכנון דירתם בידי קובלנץ. הבנייה החלה ב-2011 ובמהלכה הורחבה הדירה העליונה לקומה נוספת וזכתה במרפסת גג, ודירתה של משפחת קובלנץ הורחבה כלפי מטה, לקומה חפורה עם חצרות אנגליות. כך כמעט הכפילה דירת 125 המטרים הרבועים את גודלה.
כניסה מחדר המדרגות המשותף (צילום: יואב גורין)
בשונה מרוב בעלי הבתים החדשים, שמתכננים ומעדיפים כניסה ושביל פרטיים, רצה קובלנץ לשמר את הכוונה המקורית של הבניין – כניסה מחדר המדרגות המשותף. עם זאת, את התכנון הישן הוא החליף בגרסה יותר עכשווית, שבה שילב מעין חצר פנימית ים-תיכונית. "זה מה שנקרא להוציא מתוק מעז. כי גם ככה יש למטה את החצר האנגלית שצריך לבנות ולדפן, גם ככה צריך מעליה אוויר, אז למה לא להשתמש בחלל שנוצר מעליה ולקבל אפקט כניסה מעניין ונעים?".
חצר הכניסה המקורה, שמובילה גם לגינה וגם לתוך הבית (צילום: יואב גורין)
הקיר החיצוני של חלל הכניסה נסגר ברפפות אלומיניום מחוררות בחלקן, שמזכירות את התריסולים הישנים. חלוקי אבן שוקעו ברצפה ופוזרו בתעלות שנמשכות לתוך הגינה. קובלנץ הותיר חשוף את קצה קיר הכניסה המקורי שנהרס, מעין זכר לבית שהיה, סימן גבול בין הישן לחדש. קרשי בניין מרכיבים את הפרגולה מעל המעבר אל הבית, וצמח מטפס יכסה אותם בעתיד.
מחדר המדרגות עוברים דרך החצר המקורה אל דלת הכניסה, שנפתחת למבואה קטנה. "זו איזושהי תשובה לתרבות האדריכלית הישראלית, של להיכנס ישר לחלל המרכזי. עדיין לא רואים אותך מכל מקום, פינה של רגע, אהלן, שלום, ורק אז נכנסים". חלל הקומה רחב ידיים ופתוח, כשהפונקציות השונות תוכננו במעגל: מימין לכניסה מטבח ספון עץ, יציאה לגינה האחורית ופינת אוכל. בינה לבין הספה והפסנתר מפריד חצי קיר תומך שכוסה באבנים שהובאו מחברון, ומספק אינטימיות לפינת הישיבה.
חצי קיר אבן מפריד בין הספה לפינת האוכל והמטבח (צילום: יואב גורין)
בקצה השני של הקומה, פונה לחזית הבניין, חדר המשחקים של הילדים:
חדר המשחקים והעבודה פונה לחזית הבניין (צילום: יואב גורין)
מול שירותי האורחים הממ"ד, שהוא גם חדר הבלגן, ומעבר לו, משלימה את המעגל – פינת משפחה עם טלוויזיה.
מבט אל חדר המשפחה עם הטלוויזיה, מאחורי גרם המדרגות (צילום: יואב גורין)
קובלנץ שילב בבית מערכות אקולוגיות כמו CORE ACTIVATION – מערכת חסכונית בחשמל, המשלבת מעטפת מבודדת היטב עם צנרת מים במעגל סגור, המשוקעת ברצפה ובקירות ומחוברת בקצה למשאבת חום. המים הזורמים בצינורות משחררים חום בחורף וקור בקיץ, וממזגים את הבית במתינות לאורך זמן. בקיץ עוזרת שורת ונטות בגובה אחד מקירות המטבח להוציא את האוויר החם שעלה למעלה. או למשל מערכת אינסטלציה המשלבת מחזור של מים אפורים באמצעות בריכות מים עם מצעים טבעיים, גינון ואגרגטים (עופרה צמחי מים), שמטהרים את המים שמשמשים להשקיית הגינה ולהדחת האסלות.
לאורך הקומה המלבנית יש ציר דמיוני, שמחבר בין הגינה הנשקפת מחדר הילדים לבין הגינה האחורית. ההחלטה למקם את המטבח ופינת האוכל קרוב לגינה התקבלה כדי "שהילדים יוכלו לרוץ ולשחק ועדיין יהיו בטווח הראייה שלנו. לסלון יש מרפסת משלו, ולילדים יש יציאה למרפסת קטנה וממנה לגינה".
גרם המדרגות באמצע הקומה (צילום: יואב גורין)
לריצוף נבחר פרקט אלון מולבן, "שכולל את כל הצבעים של הבית וגם מסתיר לכלוך". קיר תומך ליד גרם המדרגות המוביל למטה חופה בטיח חול "שפשוט התזנו עליו קצת מים ושיחקנו עליו. הוא מזכיר לי את החזרה מהים עם החול על הרגליים". מעקה המדרגות הורכב מצינורות מים ביתיים בקוטר שני צול – "ההתקנה פשוטה ומהירה, והעלויות מאוד זולות ביחס לתוצאה". השטח שמתחת למדרגות נוצל לארון שירות גדול.
מעקה מצינורות מים וארון אחסון מתחת למדרגות (צילום: יואב גורין)
דלתות הזכוכית המסיביות של הפתחים הגדולים נפתחות כלפי חוץ, בשונה מהמקובל בארץ, והחלונות עשויים מזכוכית כפולה, ממוסגרת באלומיניום שחור. "אנחנו חיים במדינה שבה שבעה-שמונה חודשים נעימים בשנה, שבמהלכם החוץ והפנים יכולים להתמזג נפלא ביחד. לחלונות ההרמוניקה יש נפח גדול יותר של מסגרת. יש שאוהבים לראות רק זכוכית, אני דווקא אוהב את הקצב של עמוד שחור כל 90 סנטימטר". פרטיות מספקים וילונות גלילה דו שכבתיים, המאפשרים משחק הצללות, ממיסוך עדין ושקוף ועד החשכה אטומה.
חלונות מזכוכית כפולה ומבודדת מקיפים את הקומה (צילום: יואב גורין)
מאחור גינה, מהצד מרפסת ורשת שמכסה על חצר אנגלית חפורה (צילום: יואב גורין)
לתכנון התאורה של הדירה אחראית מיוחס. ''OD Wall Light'' ו-''DIY Wall Lamp'', שניים מגופי התאורה של "קוקה", שולבו בסלון. "התבססנו על מוקדי תאורה. אני חושב שבארץ מאירים מאוד חזק. כאן יש תאורה רק איפה שצריך, והמעבר בין האור לחושך נותן פרספקטיבה יותר עמוקה", מסביר קובלנץ. המנורות ליד הספה ומעל שולחן האוכל הן מבית המותג הדני ''GUBI''. הספה בעיצוב פטרישיה אורקיולה (''B&B איטליה'') והשולחנות מ''לופט''. שולחן האוכל והכסאות סביבו הם מבית סבו וסבתו של קובלנץ, שהביאו אותם מדנמרק כשעלו לארץ בשנות ה-70. הם נצבעו מחדש, ובאחת מפאות השולחן נוסף ספסל עץ של ''ארקול'' (מוסד בריטי שמתמחה ברהיטים משנות ה-50).
מיוחס גם תיכננה את רהיט האחסון הגדול מעץ, הבנוי לאורך קיר חדר המשחקים של הילדים. לצידו קלאסיקות עיצוב כמו שולחן הכתיבה EDU וכיסא DSR של אימס, ארגונית הקיר Uten.Silo של דורותי בקר (שלושתם בייצור חברת "ויטרה") וקומפוניבילה, הארונית שעיצבה אנה קסטלי פריירי לחברת "קרטל". במעלה גרם המדרגות נתלתה כרזה של אתי אלימלך.
מבט מחדר הבן אל החצר הצמודה, עם עמוד כדורסל (צילום: יואב גורין)
חדרו של עדו בן ה-12 (צילום: יואב גורין)
בקומת חדרי השינה החפורה תוכננו חדרי הילדים זה מול זה, ולכל אחד מהם חצר אנגלית קטנה מרוצפת (אור היום מגיע למעלה), ובריכה אקולוגית שהיא חלק ממערכת מיחזור המים. בחצר של עדו עמוד כדורסל, בזו של עלמה נדנדה ומגלשה שיורדת מהחצר שלמעלה.
חדרה של עלמה בת השש (צילום: יואב גורין)
גם בחדר הרחצה בחירת החומרים נעשתה בקפידה. משטח הכיור עשוי שיש חברון, כמו בבתים הכל-ישראליים של פעם. הריצוף מאריחי שומשום כהים (אבל בגרסה איטלקית מעודכנת), והקירות מכוסים באריחי חרסינה לבנה. את מחזיק נייר הטואלט היצוק מצא קובלנץ אחרי חיפושים רבים. הטוויסט הוא שבמקום אמבטיה שוקע ברצפה אגן רחצה בהשראה יפנית, שמסב עונג רב לילדים.
חדר ההורים אלגנטי ורחב ידיים, עם חדר רחצה דומה בעיצובו לזה של הילדים וחדר ארונות. במרכז מיטה רחבה, ובפינת קירות הזכוכית הפונים לחצר האנגלית כורסה עגלגלה. שידה של מגירות מתכת (שבמקור שימשה מכונאי) נראית כפריט וינטג' מלא אופי. אור נעים חודר מבעד לקירות השקופים, צמחי בריכת הטיהור מוסיפים ירוק וקיר האבנים של החצר נוסך תחושת פרטיות שמזכירה צימר מבודד.
פינה שקופה בחדר ההורים (צילום: יואב גורין)
קירות האבנים בחצרות האנגליות, שמכניסות לחדרי השינה אור יום מלמעלה, נבנו מפסולת מחצבות. האבנים הגרוסות הן מינרל מצוין לצמחייה, מסביר קובלנץ, "ואכן יש פה אלת מסטיק ותאנה ומורן, שניזונים מהאבן המקומית הזו ותוך חמש- שש שנים שורשיהם יעמיקו ביניהן ויצמחו לתוכן ומתוכן. מבחינת עיצוב נוף זה פתרון מאוד נכון. גם לו רציתי לא הייתי מצליח לייצר כזה אורנמנט באופן מלאכותי. האבנים שוכבות זו על זו, ויש לכך עומק ומשחק טבעי. זו חצר מאוד קטנה והיא לא מרגישה קטנה".
חצר קטנה, אבל נעימה. מבט מתוך אחד משני חדרי הרחצה הדומים (צילום: יואב גורין)
את הגינה הנעימה והיעילה עיצב דדי גולן. ככל שמתקרבים לבית הקווים מקשיחים – אם בריצוף הבטון או באגניות טיהור המים ותעלותיהן ישרות הזווית. ככל שמתרחקים הקווים יותר חופשיים – אבנים טבעיות מפוזרות פה ושם למדרך או יוצרות טרסה מוגבהת. לטובת הילדים נשתל דשא במרכז, ומסביב עצי פרי, גינת תבלינים, גן ירק וצמחייה מקומית.
קיר נמוך (הנמוך ביותר שמאפשר החוק, ולא חומה גבוהה כמקובל), מפריד בין הגינה לשטח הציבורי, שגם אותו גיננה משפחת קובלנץ. לבני סיליקט מעטרות את קצהו, וצמחים האופייניים לרכס הכורכר המקומי נשתלו בו: אלת מסטיק, אלון, חרוב, אטד, נר הלילה, סירה קוצנית, מורן. כשהם יצמחו הם יצרו חיץ טבעי, רצועת נוף נאה לעיני העוברים ושבים, שגם יסוכך על הבית וישמור על פרטיותו.
- מסגר: עופר שבת.
- נגרות: ארז מ"נגר בכפר" ו"נגריית קלוד".
- פרקט אלון מולבן: "שבא פרקטים".
- וילונות גלילה: "אורגון".
עוד על עיצוב פנים ואדריכלות של חדש מתוך ישן:
>> למה רענן שקד לא מרוצה מהבית שבנה?
>> ועוד דירת שיכון שהורחבה לווילה יפהפייה בעיר
