קיצוצים ברשימת הקניות: "אמא, מה, אנחנו עניים?"

"אמא, אני רוצה תותים", מבקשת הקטנה. "תקני לי קורנפלקס של פיטנס", מבקשת הגדולה. "בא לי לנסות את הקשיות האלה עם סוכריות שוקולד בפנים. מה שראיתי בפרסומת", קופץ על עגלת הבקשות גם הבן. ואני? אני מתחילה בתירוצים: "תותים לא קונים בסופר. כשנגיע לשוק נראה מה קורה. מבטיחה לבדוק את המבצעים על אריזות הקורנפלקס ובמחלקת הפינוקים, אבל לא מבטיחה כלום מעבר לזה".

בקיצור, אני מנמיכה את הציפיות מראש, כדי שלא יתאכזבו כשאחזור מהקניות. הרי אין ברירה. אי אפשר לספק את מבוקשם בכל פעם מחדש, אחרת רשימת הבקשות רק תלך ותתארך ואם פעם יכולנו לפנק אותם בקניות של הסופר בלי חשבון (לא שזה נכון לעשות, אבל טוב שיש את היכולת). היום לא. כשמגיעים בסוף החודש להוצאות אוכל בסדר גודל של הוצאות משכנתא, חושבים פעמיים על כל פריט שמכניסים לעגלה.

כאילו חזרתי לאוקראינה

לא מזמן הציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים של מצב המשק הישראלי. מצד אחד הנתונים מעודדים, כי את רואה שסעיף ההוצאות אצלך הוא לא יותר מאשר אצל אחרים וההכנסות הן לא פחות וכאשר הילד שואל אותך "למה את לא יכולה לקנות לי את זה? מה, אנחנו עניים?" אז יש לך את הביטחון לומר לו, "לא. אנחנו לא עניים. פשוט אין לנו כסף מיותר". מצד שני, כמה זה כבר מעודד לדעת שכולנו חיים במינוס?! מה שכן, וזה בהחלט מסביר את השינוי במשק, אם פעם ההתלבטות הייתה אם לקנות לילד טירה של פליימוביל או לא, היום אנחנו מתלבטים אם לקנות לו ביצת קינדר. מי היה מאמין שנגיע לזה? זה מזכיר לי את תקופת העלייה שלי, כשהסתובבנו בין המדפים העמוסים לעייפה בתדהמה על כל השפע ובחשש כבד לחרוג מהתקציב. היום אני מרגישה כמו אז, באוקראינה, כי התחלתי לחזור לסופרים ריקים, כדי להימנע מכל הפיתויים. 

אני מתנצלת מראש על דוגמאות של פינוקים מהסוג הלא בריא. אני מודעת לעובדה ששוקולדים וחטיפים הם כבר לא "אִין". באמת, בזמן אחרון יצאו אין ספור תכניות בנוגע לבריאות המזון ותזונה נכונה ויפה שמשרד החינוך הצטרף לחגיגה והתחיל לבדוק מה ילדינו מביאים לארוחת הבוקר. אז נכון שכדאי להוסיף ירקות לכל ארוחה, אבל מה קורה עם מחירי העגבניות והמלפפונים? וכשאנחנו כבר חורגים מהתקציב על מנת להוסיף ירקות לשולחננו, מסבירים לנו שירקות ופירות בסופרים לא מספיק נקיים ואף מסכנים את בריאותנו וכי עדיף לרכוש בחנויות האורגניות. הלו! מי יכול להרשות לעצמו לקנות בחנויות אורגניות!? בקושי יש לנו כסף לקנות בחניות הרגילות.

בשבוע שעבר פורסמו גם ממצאים בנוגע לאוכל מהיר, עם דגש על כך ששניצל אמיתי הרבה יותר בריא משניצל מוכן. הכל טוב ויפה, אבל מה לעשות שרוב ההורים במירוץ אין סופי אחרי ההכנסות שמחודש לחודש מספיקות לפחות ופחות. למי יש זמן להכין שניצלים? ושלא תחשבו לרגע שאני נגד התזונה הנכונה או שניצלים אמיתיים. אני בעד, עם שתי ידיים. אני פשוט מזדהה לגמרי עם אלה שאין להם זמן או תקציב לכך.

למי אאמין בבחירות הקרובות?

אז נכון, נראה שיוקר המחיה יעמוד בראש הקמפיינים של הבחירות הקרובות ולא מן הסתם פתח ראש הממשלה את הקמפיין שלו עם תכנית 0% מע"מ על מוצרי המזון הבסיסיים. הוא ראה את הנתונים. הוא יודע מה מעסיק אותנו וכאשר השאלה "כמה אתם מוציאים בסופר?" עולה שוב ושוב בשיחות בין אנשים, כנראה שזהו באמת נושא לוהט. במהלך הבחירות הקרובות אנו נזכה לים של הבטחות ותכניות גרנדיוזיות לצמצום יוקר המחיה. שאלת המאה היא למי להאמין ועל מי לסמוך? עם כל הכבוד לממשלה היקרה שלנו, בינתיים מה שהיא עשתה, ממש לפני יציאתה לבחירות, היא העלתה את שיעור הארנונה. כאילו שעד כה לא שילמנו סכום מטורף מספיק. 

ובכן, נראה שלא נותר לנו אלא להתפלל שאכן יעשה משהו בנדון, שלא נשאר רק עם ההבטחות גם הפעם; להתפלל שנזכה לנס, כמו שפח שמן אחד קטן הספיק לשמונה ימים ולמעשה למשך הזמן הדרוש לייצור שמן מחדש. כך, שסוגיית יוקר המחיה תישאר בכותרות למשך הזמן הדרוש כדי לטפל בה; להתפלל שנגיע שוב לזמנים שכשילד מבקש פינוק בסופר לא נצטרך לסרב בשל חור בתקציב ושנוכל להרשות לעצמנו לסרב רק מסיבות חינוכיות גרידא. אמן.