הדפסה
לכתבה באתר
וידוי: פעם אחת בלבד בחיי נרשמתי לאפליקציית היכרויות, וגם זה היה במסגרת כתבה. מחקתי אותה אחרי יומיים ומאז אני חיה בחרדה מפני התופעה. אני מעדיפה למות לבד ושחתולים יאכלו לי את הפנים.
אומרים שהרשת המתפתחת הרחיבה והגדילה את האופציות שלנו לרומנטיקה. שהיום אפשר לפגוש אנשים מכל העולם ולתקשר עם מי שרוצים מתי שרוצים, כי אין גבולות. אז יש לי משהו להגיד על זה: זה בולשיט.
נכון, אני לא נחשבת מדגם מייצג, אבל תחשבו על זה ככה: אני בעלת תובנה יוצאת דופן. לא רק שהאופציות לא התרחבו, הן התמעטו בצורה ניכרת, התרדדו ונעלמו כמעט לגמרי. מפגשים אכן מתרחשים בהמוניהם, אבל רומנטיקה? פחחחח.
הרומנטיקה מתה, הבליינד דייט חוזר
לשם המחשה, איעזר במודל קפיטליסטי המוכר לכולנו היטב כדי להוכיח את טענתי. ביקוש והיצע, מכירים? לא צריך להיות כלכלן כדי להבין את העיקרון הפשוט שאומר שכשהמוצר קשה להשגה תדמיתו הופכת אקסקלוסיבית, והביקוש והמחיר עולים. החוק זהה לגבי המוצר שאנחנו דנים בו כאן: ככל שיותר פשוט להשיג רומנטיקה או מראית עין שלה, כך התדמית, המחיר והביקוש יורדים בהתאם.
טרום תקופת האפליקציות נדרשה יותר השקעה כדי לאתחל רומן. הוא לא היה פשוט מונח שם. כדי להכיר מישהו היה צריך להשקיע: לצאת מהבית, להתלבש, לתקשר, לחזר, להתקשר, ללכת, לבוא, לכתוב מכתבים, להשאיר הודעות במזכירות אלקטרוניות, לזרוק אבנים על חלונות, לשיר סרנדות, להכין מיקס-טייפ, להמתין, וכולי. בשביל אינטרנט דייטינג לא צריך כלום. קודם כל אם לא הולך יש עוד אלף בהישג מקש, ולא צריך לזוז מהבית. הי, אפילו כבר לא צריך לקום מהספה למחשב: יש אפליקציה - או שבע. או שבע מאות - באייפון, כי אנשים שעובדים בזה תמיד מורידים כמה. לא צריך להתלבש, לא חייבים להיות בעלי יכולות ורבליות (גם אם אתה עילג לגמרי, שתי מילים וארבעה אימוג'ים יספיקו לרוב) ועד שאין סיבה ממש טובה להיפגש (ואגב, הפגישה הראשונה היא בדרך כלל הסוף), גם לא צריך לזוז לשום מקום.
בזמן הזה אפשר לסמס, לעשות פוק (כן, אני יודעת איך זה נשמע), לחרטט, ללנקק ולשבשש. גם אם שמים בצד את העובדה שזה מעוות ומגעיל. את מה שקרה למותג ה"רומנטיקה" אפשר להשוות רק לבלאק פריידיי בוול סטריט ב- 1929. אמנם אנחנו לא קופצים מבניינים, אבל זה לא מעיד על כלום. חוץ מעל זה שנהיינו כל כך עצלנים, שאפילו להוציא התאבדות מוצדקת לפועל אנחנו לא מסוגלים.
ברור שאני לא היחידה שמרגישה ככה. אבל יש שתי בחורות שגם עשו משהו בעניין חוץ מלכתוב טורים, ופתחו שירות היכרויות אלטרנטיבי, בשם "נזוגה". תעשו שלום לבילי שינגרט, 37, גרושה+1, עם BA בלוגיסטיקה וכלכלה, בעלת תעודת עיתונאות ותקשורת מאוניברסיטת בר אילן, מטפלת מוסמכת בפסיכותראפיה גופנית בשיטת "הגוף זוכר" של ד"ר רונית אסקרוב ונומרולוגית קבלית (וואו, זה היה ארוך). כמו כן, נופפו גם לרוית מגדל, 38, בזוגיות+ 1, בעלת BA במדעי ההתנהגות, מוסמכת לייעוץ זוגי ומגשרת.
“כשהתגרשתי”, מספרת בילי, ”עשיתי את מה שעושים כולם, והורדתי כמה אפליקציות. קלי קלות, חשבתי לעצמי. התחלתי לצאת לדייטים, וגיליתי שטעיתי בגדול. פגשתי כמה כאלה שסתם לא התאימו אבל כמות השקרנים, ההזויים והנשואים שפגשתי היתה עצומה. מרווח הטעויות שאפשר לעשות כשמסתמכים על תמונה וכמה מילים שהבן אדם כותב על עצמו, הוא די גדול”. ספרי לי על זה.
היא ניסתה שוב ושוב עד שנמאס לה, וקיבלה החלטה חד משמעית שאין שם סיכוי לשום דבר אמיתי. "אמרתי לרוית, די. אני לא רוצה ככה יותר. אני רוצה לצאת לדייט שחברה סידרה לי, עם מישהו שהיא מכירה וחושבת שמתאים לי".
או, שפה מתחילה הבעיה, וכל מי שעבר את ה-30 מכיר אותה היטב: לאנשים בגילאים האלה אין הרבה חברים רווקים, או חברים חדשים בכלל. "בגילאים הבוגרים יותר”, מפרטת רוית, ”הרוב לא ממש מרעננים את חוג החברים שלהם הרבה, ובחוג הקיים, אלא אם כן מישהו חלילה מתגרש, הרוב כבר בעלי משפחות. ואז עלה לנו הרעיון להקים מיזם אינטרנט של חיבורים בין אנשים, אבל עם אוירה של 'חברה סידרה לי'. בתור התחלה אמרנו לכל החברים שלנו שיביאו אלינו את כל החברים הרווקים שלהם, והתחלנו פיילוט, כדי לראות מה יקרה".
הפיילוט היה הצלחה מסחררת. במקום חצי שנה שנקבעה לו מראש, הוא נמשך רק שלושה חודשים, ובזמן הזה הן פגשו עשרות אנשים וחיברו בין כמה וכמה זוגות: "זה היה מדהים״, נזכרת רוית. ״כל אישה שנכנסה לדבר איתנו, הגבר הבא שהתיישב מולנו התאים לה בול. חתכנו את הפיילוט באמצע והחלטנו ללכת על זה”. ובילי מוסיפה: "כולה רצינו למצוא לי בעל, ותראי לאן הגענו".
בואו נראה אתכם מתקבלים
השם הלא שגרתי הוא שילוב של המילה "זוגיות" עם המילה "נגילה", שיוצרות יחד מעין פועל חמוד ואקטיבי, ועל הדרך גם נשמע טוב בעולם האינטרנט באנגלית. "נזוגה" הוא אתר היכרויות, אבל לא בדיוק. כי זה אתר שאתם לא יכולים לדפדף בתמונות, ואין לכם אפשרות ליצור קשר באופן עצמאי. בקיצור, פה זה לא טינדר.
אז איך זה עובד, אתם שואלים? גם אני שאלתי, ולא רק שאלתי, אלא גם באתי לפגישה, כדי לבדוק את העניין על בשרי.
"האתר קיים רק לצרכי קביעת פגישה”, מסבירה לי רוית אחרי שהיא מבהירה לי שסתם התאפרתי. "אחרי שממלאים כמה פרטים, מקבלים הזמנה לפגישה אישית שבמהלכה אנחנו בודקות אותם והם אותנו. אנחנו פוגשות כל אחד ואחת למשך שעה לפחות ועורכות תחקיר מעמיק. שלא יהיו טעויות". את הראיון הן מקליטות ומתמללות ושומרות בארכיון לצד תמונה שלכם כדי שיוכלו לחזור אל המידע בזמן אמת. ”במהלך הפגישה נשאלות כל השאלות החשובות, החל מנתונים פיזיים וכלה בהעדפות רוחניות וקולינריות, ומול שתינו קשה מאד להתחמק מהאמת. חוץ מזה הרבה פעמים תוך כדי השיחה אנשים מקבלים מיקוד חדש לגבי מה בדיוק הם רוצים בזוגיות״. בנוסף, אתם לא מחליטים לבד עם מי להיפגש, ולא רק על סמך תמונה, כמו בכל שאר האתרים. ולפני שאתם קופצים מעל הפופיק ומתרעמים, בואו נראה אתכם מתקבלים קודם כל. תאמינו לי, קל זה לא.
אחרי הפגישה הולכים הביתה ופשוט שוכחים מזה וממשיכים כרגיל. הרי אין במה לדפדף, לחפור או להתעסק. ויום אחד פשוט מקבלים סמס עם פרטים על הדייט שהתאימו לכם. אם שניכם מסכימים, תישלח לכל אחד מכם תמונה של השני. אם תהיו מרוצים, יוחלפו טלפונים, ועכשיו זה עובר אליכם: תעשו מה שבא לכם. בעצם, לא כל מה שבא לכם.
רוית ובילי מציידות כל לקוח שלהן בסט חוקים בסיסי שהוא מתבקש לעמוד בו: "אסור להבריז, להתנהג בחוסר כבוד, ואסור להיעלם גם אם לא רוצים להמשיך”, פוסקת בילי. "מי שלא מעוניין להמשיך צריך להודיע לשני שלא מתאים לו, אפילו בסמס. אנחנו אומרות את זה לכולם, לגברים ולנשים, כי מסתבר שזה לא מובן מאליו בכלל".
"זה אחד ההבדלים העיקריים ביננו לבין אתרי היכרויות ואפליקציות״, חותמת רוית. ״ההשגחה והסינון. אצלנו יש הרבה פחות סיכוי לבוא בעקבים לפגישה עם בחור שכתב שהוא מעל מטר שמונים, ולגלות שהוא 10 סנטימטר פחות".
מה, לא כולם מעל מטר שמונים?
"כן, הא? יש כאלה שמעגלים במודע, וגם, לאנשים יש לפעמים בעיה של מודעות עצמית”, מסבירה בילי. ”אנשים חושבים שהם נראים צעירים לגילם, יותר גבוהים יותר ממה שהם. אנחנו לא מודדות אותם עם מטר, אבל מה לעשות שאני יודעת שעם עקבים אני בדיוק מטר שישים ושבע, והוא גבוה ממני רק בחמישה סנטימטרים? אז זהו. אז אצלנו לא כולם מטר שמונים. יש גבוהים, יש נמוכים, יש מכל הגילאים והסוגים, ואם מחפשים טוב, מוצאים מישהו לכל אחד".
ואם כבר אפקט החברה שמסדרת לך דייט, אז עד הסוף. ״במאגר שלנו יש 600 גברים ונשים סטרייטים״, חושפת בילי, ״ויש רק אנשים שלא היינו מהססות לסדר לחברים שלנו. לא כאלה שצריך חצי שעה כדי לשכנע אותך לפגוש".
ואם לא מוצאים התאמה, מה אז?
“׳נזוגה׳ עובדת בדיוק כמו שהעולם עובד." עונה לי רוית המעשית. "אנחנו עובדות עם המאגר הקיים ועושות חיבורים אפשריים מתוכו. אנחנו לא מבטיחות מספר דייטים מינימלי בשנה, והכל גם תלוי בדרישות שלך ועד כמה הן ספציפיות. אם למשל את רוצה מישהו מעל מטר תשעים, שף מישלן, חצי נורווגי עם חיבה למכוניות ספורט, אנחנו לא יכולות להמציא לך אותו יש מאין. אם יש עשרה כאלה בעולם, אחד מהם בישראל, במקרה קיים במאגר שלנו ואת לא הטעם שלו, לא נפגיש ביניכם. ומצד שני יש גם את עניין המזל. אי אפשר לדעת, את יכולה לצאת לדייט אחד בשנה הזאת וזה יתאים בול. למשל היתה אצלנו בחורה מקסימה במאגר כמעט שנה שבמהלכה יצאה דרכנו לכמה דייטים ולא יצא מזה כלום. ממש בדקה התשעים הגיע בחור, בול התיאור שהיא נתנה לנו. מיד חיברנו ביניהם והם ביחד עכשיו. אי אפשר לדעת מתי זה יקרה. זו הסיבה שאנחנו לוקחות מחיר כל כך סביר. מה שאנחנו מתחייבות לעשות זה להמשיך לחפש לך כל הזמן, ולהמשיך להגדיל את מאגר האנשים שלנו. אחרי הכל האינטרס שלנו ושלך זה אותו אינטרס. כולנו רוצים למצוא לך אהבה".
38 זוגות וחתונה אחת
והן מוצאות. עד היום יצאו מ”נזוגה" - ללא טיפת פרסום - 38 זוגות, שאחד מהם מתחתן בקרוב: "זה גם סיפור יפה״, הן נזכרות. ״היה אצלנו בחור אחד ארבעה חודשים, יצא דרכנו עם שתי בחורות וזה לא הסתדר. ואז פגשנו מישהי חדשה, שברגע שנכנסה ישר חשבנו עליו. רצינו לחבר ביניהם אבל הוא בדיוק יצא עם מישהי. חיברנו לה מישהו אחר, וזה לא התקדם. ברגע שהוא הודיע לנו שהוא שוב פנוי עשינו את החיבור, אחרי חודש קיבלנו תמונה שלהם ביחד חוגגים. אחרי שלושה חודשים קיבלנו תמונה של השלט לדלת הדירה המשותפת, והיתה לנו תחושה שהוא יציע לה בחגיגות השנה שלהם, ואכן, יום למחרת קיבלנו בוואטסאפ תמונה של הטבעת. בדיעבד גם הסתבר שהם הכירו עשר שנים לפני, היא היתה שותפה של חבר שלו, והוא חשב שהיא חמודה אבל לא עשה עם זה כלום. הכל פתוח”.
על הנייר זה נשמע מעולה: יש כאן שילוב מצוין של יתרונות הרשת והטאץ' האישי. מצד שני, הכל תלוי עכשיו בשתי בחורות שאני לא מכירה, ברצינות שלהם ובאינטואיציה שלהן. בהתחלה הייתי סקפטית, אבל כל חששותי התפוגגו בשניה שנכנסתי לחדר הראיונות ומצאתי את עצמי מול שתי נשים שבאמת יכלו להיות חברות טובות שלי, שבאמת מבינות מה עובר עלי, ובאמת מעניין אותן למה בדיוק אין לי זוגיות, אם אני בררנית מדי או מכוונת גבוה מדי, או שיש לי פחדים מאינטימיות, ומבררות מה היה במערכות יחסים בעברי, וכולי. לא היה לי ספק שכשאצא מהחדר הזה הן ישבו על המאגר שלהם ויחפשו לי דייט. לא היה לי מושג לאן אני נכנסת, ולא תכננתי כזה דבר, אבל איך אומרים? באתי לראיין ויצאתי לקוחה, כי תמיד נחמד לדעת שמישהו מחפש לך בזמן שאתה מתבכיין.
