קבעתם לדבר או להסתמס, הוא תיכף מתקשר, הוא ממש מדבר איתך בסוף השבוע, הוא בשבוע עמוס אבל הוא תיכף חוזר אליך, היה לו ממש נחמד ובטח שהוא ישמח להיפגש שוב, הוא רק צריך לראות איך נראה השבוע שלו.

נשמע לכן מוכר?

 

כן, גם אם תשימי את הטלפון בפוזיציה הזו לא ממש בטוח שהוא יתקשר (צילום: shutterstock)
כן, גם אם תשימי את הטלפון בפוזיציה הזו לא ממש בטוח שהוא יתקשר (צילום: shutterstock)

לגברים יצא שם של שקרנים יותר גדולים מנשים, וזה נכון. וגם מוכח מחקרית.

ולא צריך ללכת רחוק מדי כדי להבין למה, מספיק שנתבונן בהבדלי החינוך בין בנים לבנות. בדרך כלל בנים עוסקים במשחקים פרועים יותר בחוץ, ואילו בנות במשחקים רגועים יותר בבית, ובדרך כלל עם אמא. כך הופכת האם וחינוכה למשמעותית יותר בקרב בנות (בעיקר בכורות או יחידות) שלומדות את עקרונות החיים מתוך התנהגות של אשה שגם היא בדרך כלל חונכה על ידי אמה. הן לומדות לעשות את "הדבר הנכון" (לא משתלם בשטח) ולא לומדות מתוך התבוננות בחיים עצמם ובחוקים המעשיים (משתלם מאוד, כי בסוף זה מה שעובד).

ואם זה נשמע לך מוכר, אז כנראה שהטור הזה הוא בשבילך.

 

אז למה גברים משקרים?

חשוב לי להדגיש שאני מאמינה מאוד גדולה בלהבין מה אני רואה שקורה, ולפעול לפי זה, ולא מאמינה בלהתווכח עם המציאות ובלהסביר לאנשים שזה לא בסדר שזה קורה ככה.

אז למה גברים משקרים? נתחיל מההבנה הבסיסית ביותר, שאומרת שאנשים בנויים מכמה עקרונות פשוטים.

אנשים תמיד יבחרו בבחירות שיספקו להם מינימום כאב ומיקסום הנאה, גם אם הם לא יודעים את זה וגם אם זה נראה לכם מעוות.

בתחילת דייטינג, גבר (ברוב המקרים) שהבטיח להתקשר כשהוא יוצא מהעבודה, כדי שתדעי מתי להתארגן, והוא מתעכב ומתעכב בעבודה ואת כבר עצבנית, כמעט תמיד ישקר ויגיד: עוד כמה דקות, ולא את הזמן האמיתי שייקח לו להגיע. זה לא (רק) כי הוא חרא, אלא כי ברגע של לחץ אנחנו חוזרים להתניות הילדות שלנו, וההרגל משם אומר לו: אל תודה, תדחה את ההתמודדות, אולי משהו יקרה וזה יתפייד, אמא לא חייבת לדעת. באותו רגע הוא שוקל במהירות את שתי האפשרויות שעומדות בפניו, ועושה החלטות שעומדות בתנאי הקריטריון למינימום כאב וקונפליקט.

ברור לך - וגם לו - שהאפשרות הנכונה והמכבדת היא להתקשר, להודות שהוא נקלע לתקלה שעשויה לקחת זמן ולבקש דחייה של הדייט, אבל זה נראה לו מאיים מדי. מבחינתו, הבחורה יכולה להתעצבן, לנטוש אותו, לדפוק לו סצנה וכו', אז הוא עושה את ההחלטה ובוחר באפשרות השנייה, שהיא אולי פחות ראוייה, אבל עומדת בקריטריון שהגדרנו: הוא דוחה את הקץ, ועמו את הסיכוי לסצנה.

מבחינה אחת, זה באמת שקר. הוא יודע שהתקלה ארוכה, ושרוב הסיכויים הם שזה לא ייסתיים בהקדם.

אבל ראו זה פלא, הוא מתוגמל על ידי המציאות.

הבחורה באמת עצבנית. היא לא יודעת אם זה מתוך חוסר רצינות שלו, ואז היא מבזבזת את הזמן שלה, או שמדובר בבעייה אמיתית והוא באמת תקוע. ומה שקורה ב"עוד כמה דקות, מותק" זה בדרך כלל שהיא רואה שזה לא קורה, לא קורה, לא קורה, ומתחילה להתייאש.

ואז, כשהיא כבר הבינה לבד שכנראה זה לא ייקרה היום, היא כבר מגיבה בטון עצבני או מיואש, אבל בדרך כלל העוקץ יצא כבר מההתנהלות שלה. כבר לא באמת תהיה כאן סצינה. היא גם כנראה לא תחתוך אותו. לשקר לא רק שיש רגליים, אלא הוא גם מניף את הידיים בתנועת נצחון.

 

אל תגיד "יותר מאוחר, מותק"

בגלל שבדרך כלל גברים בנויים ממנגנונים שמאפשרים להם להיות חסינים יותר למסרים חברתיים חבויים (או בעברית: חסינים לפרצופים שלך), הם יפספסו את המחיר הכבד שנגבה ממערכת היחסים: האמון לטווח ארוך נפגע, מה שאומר שהיא כבר לא באמת תאמין לו כשהוא יגיד לה "יותר מאוחר מותק”. היא תתחיל להתרחק ממנו קצת, בעיקר רגשית, ולהפוך לחשדנית יותר, בגלל החשש מפגיעה. וכן, בחורים, בחורה שמתרחקת ממך רגשית גם מעוניינת פחות בסקס, הייתם מאמינים?

 

את תחכי שהוא יתקשר, הוא כבר בהווה אחר לגמרי (צילום: shutterstock)
את תחכי שהוא יתקשר, הוא כבר בהווה אחר לגמרי (צילום: shutterstock)
ככה שבעצם כולם, אבל בעיקר גברים, לא חושבים יותר מדי קדימה במערכות יחסים. זה אחד משלושת ההבדלים המרכזיים בין גברים ונשים בכל הנוגע למערכות יחסים. אז אם הבנו את העקרונות של הצורך להימנע מקונפליקט, ואחותו האובדת, החשיבה לטווח קצר, הגענו לרכיב האחרון: הצורך לצאת בסדר.

גם לנשים וגם לגברים יש צורך לצאת בסדר, אבל בדרך כלל, כל אחד מהם ינהל אותו אחרת.

נשים תמיד ירצו לצאת בסדר במובן של לא לאכזב, לא נעים ולא לפגוע במערכת היחסים, ואילו אצל גברים, הצורך לצאת בסדר יהיה יותר קשור ל"לצאת גבר" עם חברים שלו או עם אנשים בכלל, וגם הוא נובע במידה מסויימת מהצורך להימנע מקונפליקט.

למשל, כמה גברים את מכירה שבאמת יגידו לך מיוזמתם, אחרי דייט נחמד, שזה לא ילך ביניכם? או יותר גרוע, למה זה לא ילך ביניכם? הם לא רק לא יגידו, הם בדרך כלל אפילו יגידו לך שהיה ממש נחמד, ושבטח הוא ידבר איתך בהמשך השבוע. אם התחלתן לעקוב אחר דרך החשיבה, אתן כבר מבינות: הוא חושב שאם הוא יגיד ״לא מתאים לי״ הוא יחטוף סצינה וגם יצא לא בסדר, ולכן משחרר את הסיטואציה ב"נדבר", מרגיש סבבה עם עצמו, וממשיך הלאה.

נשים בדרך כלל אולי לא באמת יגידו למה לא, אבל בהחלט יחשבו את זה (או ישמחו לענות על שאלה כזאת מצד הגבר, רק שהם לא שואלים), אבל ממש ישתדלו לא לתת את התחושה שיש לזה עתיד אם הן חשות שאין. ה"לצאת בסדר" הזה שוב לא לוקח בחשבון שדווקא ההבטחה ואז הפרתה הן אלה שבהן הוא יוצא לא בסדר, ומשאיר בחורות בשאלה הנצחית ״מה עשיתי לא בסדר?״.

אז למה הוא לא לוקח את זה בחשבון? נכון, כי הוא כבר לא שם. הוא בהווה אחר.

כמובן ששקרים מהסוג של מיקבול וכאלה הם נושא מתקדם יותר לדיון, ובטורים הבאים נבין למה ממקבלים, למי זה טוב ולמי פחות, ומה נסגר עם החיבה של גברים לפוטנציאל. עד אז, כשהוא אומר לך שהוא עוד חמש דקות מתקשר, קחי את זה בערבון מוגבל. הוא כנראה יודע למה הוא לא מרים את הטלפון.