הדפסה
לכתבה באתר
אחת הטעויות הנפוצות ביותר שאני עדה להן היא בלבול בדייטינג, במיוחד בהתחלה.
אנשים מתחילים מערכות יחסים, ואז נוצר לעתים בלבול שהוא לפעמים מסוכן: האם אני באמת רוצה לצאת עם האדם הזה? האם אני באמת אוהב את האדם הזה? אני באמת רוצה? אני באמת אוהב?
כי אם אני אוהב, איך יכול להיות שעוד בחורה מוצאת חן בעיני? ואם אני באמת אוהבת, ואהבה אמורה להיות כיף, אז איך יכול להיות שאני אומללה ודואגת וחרדתית כל הזמן?
אז זהו, שהכל טמון בשאלה מהו סגנון האהבה שלך. אין אהבה טובה או אהבה רעה, רק אהבה שמתאימה לי, או לא מתאימה לי.
כולנו מחפשים תמיד את התשובה אחת, התרופה האחת, או הבנאדם האחד, שייתן מענה לכל משאלותינו, ושמאותו רגע נוכל להתסובב רגועים בידיעה שזהו, אפשר כבר לנוח עם העניין הזה, כי לפחות שם הכל בסדר. אבל כמו תמיד בחיים, אין דבר כזה אחת ולתמיד. זה רק ההורים שלנו המציאו פעם, וכנראה שגם להם זה לא מי יודע מה עבד.
לכן, כשאנחנו מרגישים שאנחנו קצת הולכים לאיבוד כשאנחנו יוצאים עם אדם חדש, כדאי מאוד שנעצור רגע להתבונן ולקבל הרבה מודיעין משאלה אחת פשוטה, שיש לה שני כיוונים: מהו סגנון האהבה שלי, ומהו סגנון האהבה של מי שעומד מולי. ואז כמובן, חשוב מאוד לשאול את שאלת השאלות שבדרך כלל אנשים פחות חושבים עליה, אבל היא לדעתי המפתח לאושר: "האם הסגנון הזה מתאים לי?".
אז את סגנונות האהבה לא אני המצאתי (וחבל), אלא ג'ון לי, ופותח בהמשך ע"י זוג חוקרים שעבדו יחד, קלייד וסוזן הנדריק. ועכשיו, אחרי שנתנו להם קרדיט, בואו נפתור לכם את חיי האהבה. אז איזה סגנון אתם?
כל אנשי הנסיך
זהו בעצם סגנון האהבה שנקרא ארוס - המאהב הבטוח בעצמו ובאהבה. הוא מתאהב מהר יחסית, חש משיכה חזקה ורומנטיקן.
מעניינת מאוד העובדה שבניגוד לסגנונות אהבה אחרים, סגנון זה אינו ייחודי לנשים או לגברים. מה שכן, וכאן באה האזהרה הגדולה: זהו סגנון שמאפיין את השנים הצעירות יותר בחייהם של אנשים, והוא הולך ודועך אם נשארת רווק אחרי גיל 30.
ככה שהתחושה שאין כבר בחורים כמו האקס שלך שזנחת ועכשיו את מצטערת אולי מבאסת, אבל מקבלת כאן תיקוף מדעי.
לא יודעת אם סיפרו לכם, אבל המבנים המוחיים שלנו, הם גמישים מאוד ומסוגלים לקבל תפקודים שונים ולהתפתח נהדר, עד קצת אחרי גיל 30. או אז המוח מתחיל להתקשח בעמדותיו, ולקבל "דפוסים", שזו בסך הכל התנהגות שפשוט חזרנו עליה שוב ושוב. הדפוסים הללו הופכים להיות האישיות שלנו. מבאס לחשוב שהתחלנו טוב ואחרי גיל 30 אם בחרנו לא נכון זה מתחיל להתקבע, אבל מצד שני, זו גם בדיוק ההזדמנות שלכם לפעול לטובת העניין, ולהיכנס חזק לתרגולים שמשנים דפוסים, אם אכן יש משהו שמפריע לכם.
לפנק, לפנק, לפנק
גם הסגנון הזה, האגפה, מתחיל בגיל צעיר, אבל נעלם לקראת העשור הרביעי. זהו מאהב המעוניין בעיקר לתת מעצמו ואין לו דרישות מבן הזוג. מפנק, מביא, מחזיר, נותן, פועל, עושה. בטח הייתם מצפים שזה יהיה מאפיין נשי מובהק, אבל אם כן, טעיתם. דווקא גברים הם הרבה יותר כאלה. האגפה נותנים בלי לחשבן, מוחלים, מעבירים הלאה, ובעיקר מעניקים לצד השני הרגשה של למה מגיע לי כל הטוב הזה, ממש כמו חברת כרטיסי אשראי, ואפילו בלי עמלות בסוף.
סגנון זה מאפיין גילאים צעירים, גג שנות העשרים המאוחרות, אבל גם כאן, הגיל עושה את שלו, ופחות רואים את זה בשוק הפנויים עם הגיל. לא ברור אם בגלל שכל המפנקים נתפסו או שהם מתפכחים עם הגיל ומשנים סגנון אהבה.
את אחלה, ואת חמודה
לודוס הוא המאהב הפלרטטן, שמתקשה להתחייב. נוגע-לא נוגע, מבטיח ומתעופף, מרגיש שכמעט.. ונעלם. נכון, בנים טיפונת יותר כאלה מבנות, אבל הבדלים אלו לא משמעותיים סטטיסטית. והחדשות הרעות באמת הן ששכיחות סגנון האהבה הזה עולה עם הגיל. כמו שכבר ציינתי לגבי כל מידע סטטיסטי, אי אפשר לדעת אם מדובר בבחורים שהתחילו מסגנונות אחרים ועקב אכזבות שינו את עורם, או בחורים שתמיד היו כאלה, ולכן נשארו רווקים, כשחבריהם בעלי הסגנונות היותר מתחייבים נתפסו, ועכשיו, בגילאי שלושים פלוס וארבעים הם כל מה שנשאר בשוק.
בכל מקרה, מזכירה לכם שבכל שלב אפשר לעשות שינוי אם התוצאות שלך לא מספקות אותך, ובדרך כלל עם הגישה הנכונה אפשר להיכנס לכל אחד ללב, אם רק רוצים.
איך קוראים לך, ואיך אתה בתור אבא?
הפרגמה, כמו שהצלחתם לנחש משמו, הוא סגנון אהבה פרגמטי, מתוכנן, שחושב על העתיד. מעניין שבדרך כלל נשים יגידו שזה יותר גברי, וגברים יגידו שזה יותר נשי, אבל האמת היא, שמטבע הדברים, הסגנון הזה אכן מבטא חשיבה נשית. נשים בדרך כלל חושבות קדימה, לעתים אפילו בהגזמה (כן, לחשוב איך הוא יהיה כאבא לילדים שלך בדייט ראשון זו בהחלט הגזמה, ועם זאת, זה בהחלט קורה לרוב הבחורות).
לא תופתעו גם לגלות שזה סגנון אהבה שמגיע עם הגיל: בחורה שאחד הסתובבה עם כל אחד בערך מתחילה לחשוב פרקטי לקראת הגיל שבו לדעתה היא הולכת להתחייב, ולתוך האהבה שלה ייכנסו פרמטרים פרגמטיים יותר ויותר, שמגיעים ישר מהמוח הקדום של יצירת צאצאים ודאגה לרווחתם, והרבה פחות רומנטיים.
הנה האחד שלי הגיע! והנה עוד אחד!
סגנון המאניה אופייני יותר לנשים עם סממנים כמו ההשתגעות, ההשתוקקות, החרדה לקשר, עם אלמנטים הכוללים קנאה ורכושנות. מעניין לציין, שזה סגנון שיכול להשלים דווקא את הסגנון הפרקטי: בחורה מאנית, שאכלה יותר מדי סרטים, בהחלט יכולה פתאום להחליט שהיא מתאפסת על עצמה כי הגיע זמנה להגיע לזוגיות, ואז להפגין באופן בריא ועקבי את הסגנון הפרגמטי, למשל.
אצל גברים, המאניה אינה סגנון פעיל במיוחד, בעיקר לאור העובדה שזה נורא לא "גברי" להתבכיין על חרדה לקשר, רכושנות וקנאות, מה שיכול מאוד להוריד את האטרקטיביות שלהם אצל נשים.
המאניה חוזרת לככב כסגנון אהבה מטורף אצל פנויים בסביבות גילאי 40 פלוס, גברים ונשים כאחד. ייתכן שאצל נשים זה על רקע תחושת הבהילות לקראת סוף גיל הפוריות, ואצל גברים עם ירידת הטסטוסטרון, מה שהופך אותם ל"נשיים יותר" ומוכר לנו כמשבר גיל ה-40.
בוא נהיה חברים
זהו סגנון אהבה שמאפיין אישיות בוגרת, של בנאדם שסיים עם השטויות. הסטורז' מאפיין מאהב שמחפש להיות החבר הטוב ביותר, מחפש אינטימיות וקרבה גדולה. מעניין לציין שדווקא גברים צעירים מאוד או מבוגרים יותר נוטים לסגנון כזה, והוא לא ממש קיים אצל פנויים בגילאי ה-30-40. עם ההתבגרות גם נשים מפגינות יותר סגנון סטוראז', ואולי זו הסיבה לסיפורים על זוגיות שמתחזקת אחרי גיל 40 או על פרק ב' בשל וממלא של אהבה וידידות עמוקה.
אז בפעם הבאה שאתם לא בטוחים האם האדם הזה מתאים לכם, שאלו את עצמכם: אילו מאפיינים אתם רואים אצל מי שמולכם, והאם זה מתאים לסגנון האהבה שלכם. ככה תדעו האם יש סיכוי לדייט שני, או שאפשר לחתוך עכשיו ומיד. בהצלחה!
