הבחורה הזו פשוט לא טועה. יש לה קריירה מזהירה שמורכבת משוברי קופות מסחריים ולצדם סרטים קטנים ומתוחכמים (סדרות "אקס מן" ו"משחקי הרעב" לעומת "אופטימיות היא שם המשחק", שזיכה אותה באוסקר, וגם "חלום אמריקאי" ו"קר עד העצם", שזיכו אותה במועמדויות נוספות).

 

יש לה אישיות שמשלבת בנונשלנטיות הופעות אלגנטיות על שטיחים אדומים לצד זלילת דוריטוס מול הטלוויזיה; ויש לה פה גדול שפולט בלי צנזורה מילים גסות ובדיחות קטלניות, אבל גם דעות נחרצות וכנות (למשל, נגד השאיפה להיות רזה בכל מחיר).

 

>>> חבבו את "לאשה" בפייסבוק

>>> חפשו אותנו באינסטגרם: LAISHAMAG צפו בתמונות מאחורי הקלעים של הפקת הגיליון החדש, וקבלו הצצה לגיליונות הבאים

 

אין ספק, מדובר בכוכבת־על הוליוודית מרעננת במיוחד, אולי אפילו גיבורת־על: בגיל 24 ועם רזומה מושלם היא יכולה לקבל כל תפקיד שתרצה, להגיד כל דבר שהיא חושבת, ולצאת כמו מלכה מכל מצב.

 

זה הוכיח את עצמו בהסתבכות הקטנה בשמלה שלה (כשהשתטחה בחורף 2013 על המדרגות בדרכה לאסוף את פסלון האוסקר), וגם בהסתבכות הגדולה שלה כשהייתה דווקא בלי־שמלה (כשצילומי עירום פרטיים שלה נגנבו לאחרונה ופורסמו באינטרנט).

 

גם הבוקר שבו נפגשנו, במלון אלגנטי בבוורלי הילס, היה נטול טעויות: לורנס, יפהפייה כל כך, התגלתה כבחורה צעירה מאוד, מאירת פנים, קשובה ומנומסת, ואפילו לבושה מצוין (חולצת בד דקיקה בצבע תכלת של סטלה מקרטני, חצאית צרה וקצרה של פוצ'י וכמה שרשרות זהב עדינות).

 

  • את הראיון המלא עם ג'ניפר לורנס תמצאו בגיליון החדש של "לאשה"

 

גבולות השיחה מוכרזים מראש בעזרתם של אנשי יחסי הציבור: אין לשאול שאלות בעלות אופי רכילותי או שמבוססות על שמועות, הם מקפידים להודיע ומאפשרים לג'יי־לו, כמו שכולם קוראים לה, להתרווח בנינוחות על הספה בלי צורך לגלות אם כריס מרטין, הסולן של קולדפליי ובעלה לשעבר של גווינת' פלטרו, הוא החבר החדש שלה. למרות גל שמועות עיקש, עד למועד ירידת כתבה זו לדפוס השניים לא אישרו או הכחישו.

 

אנחנו נפגשות לקראת יציאתו של החלק השלישי בסרטי "משחקי הרעב", סדרת הסרטים המגה־מצליחה שמבוססת על סדרת ספרים באותו שם. קהל היעד הוא אמנם בני נוער, אבל גם מבוגרים ימצאו את עצמם מרותקים לעלילותיה של קטניס הגיבורה, בגילומה של לורנס.

 

קטניס היא נערה אמיצה בעולם פוסט־אפוקליפטי שהופכת שלא במתכוון למנהיגה עממית. בספר השלישי - שיפוצל בקולנוע לשני סרטים, לניצול מיטבי של המומנטום - היא מתבקשת להוביל את כוחות המהפכה במלחמתם נגד השלטון העריץ. הסרט הראשון, "משחקי הרעב: עורבני חקיין, חלק 1", ייצא בישראל ב־20 בנובמבר וחלקו השני צפוי לצאת בחורף הבא.

 

צילמתם במקביל את הסרט השלישי וגם את הרביעי, ולמעשה בזאת נפרדת מהדמות שלך, קטניס, שהייתה חלק משמעותי מחייך במשך כמה שנים.

"עדיין לא הבנתי שלא אשחק את קטניס יותר, והצילומים נגמרו כבר לפני כמה חודשים! אני תוהה מתי אבין את זה. אולי רק כשאסיים צילומים לסרט אחר ואבין שאחריו לא מתוכנן לי עוד מפגש עם קטניס".

 

את לא שמחה להשתחרר ממנה ולהמשיך הלאה?

"רק קצת. זה אמנם היה סוג של משקל על הכתפיים, אבל לא היה לי אכפת לסחוב אותו. אני אוהבת את הסרטים האלה, אוהבת את כל מי שלקח בהם חלק והיה כיף לעשות אותם, כך שאין לי שום סיבה לרצות את השחרור הזה".

 

כמו קטניס, שהפכה למנהיגה בלי שרצתה בכך, גם את הפכת בשנים האחרונות למישהי עם הרבה כוח, וגם את לא ביקשת את זה. את מודעת לכוח שלך?

"כן, והייתי רוצה לעשות יותר. הייתי רוצה ללמוד יותר על העולם, להבין למי אני יכולה לעזור ואיך לעשות זאת. הכוח הזה נחת לי ליד הדלת, לא ביקשתי אותו, אבל אני מקבלת אותו ויודעת שזו ברכה. כשאת מבינה שאנשים מסתכלים עלייך ואנשים צעירים מקשיבים למה שאת אומרת, את חייבת להיות מודעת למה שאת אומרת. אני מרגישה אחריות".

 

את מתגעגעת לחיים נורמטיביים? לצאת, לעשות שופינג?

"בוודאי. בוודאי. הייתי שמחה לעשות את העבודה שלי בלי לחיות בכזה סגנון חיים, אבל ה'לייף סטייל' הזה מגיע עם העבודה ואני אוהבת את העבודה שלי, אז אני מוכנה לשלם את המחיר".

 

אלא שימים ספורים לאחר הריאיון התברר שהמחיר עלה פלאים: האקר פרץ לענן וירטואלי ברשת שבו נשמרו תמונות פרטיות שלה, בהן תמונות עירום שהיא צילמה בעבר ושלחה לניקולס הולט, מי שהיה החבר שלה במשך ארבע שנים.

 

הצילומים הציפו את האינטרנט לצד תמונות של מפורסמות אחרות שנגנבו במקביל. נאמנה לשיטת האפס טעויות שלה, אנשיה של לורנס לא התחמקו ואישרו שאכן מדובר בצילומים שלה, אבל היא עצמה לא הגיבה והורידה פרופיל.

 

רק לאחרונה הסכימה להתייחס לנושא ותקפה בחזרה: "זה שאני שחקנית ודמות ציבורית לא אומר שזה (גניבת הצילומים והפצתם, ר"ר) חלק מהמקצוע. זה הגוף שלי וזו צריכה להיות הבחירה שלי", אמרה בשיחה עם המגזין "וניטי פייר". לורנס כינתה את האירוע "פשע מין", אמרה ש"כל מי שצפה בתמונות צריך להתכווץ מרוב בושה".

 

"לא חלמתי להיות שחקנית"

לורנס נולדה וגדלה בקנטאקי במשפחה חמה ואוהבת, אבל תיאורי הילדות שלה לא נשמעים נוסטלגיים במיוחד: "הייתי מוזרה, חרדתית, תלמידה גרועה, שנאתי את ההפסקות, שנאתי טיולים, מסיבות הלחיצו אותי, היה לי חוש הומור אחר משל כולם ולא הייתי יותר חכמה מהם", סיכמה את הנושא.

 

עברו 10 שנים מאז אותו קיץ מפורסם שבו הבנת שתהיי שחקנית.

"או־מיי־גוד", אומרת ג'ניפר לאט לאט, בחוסר אמון מופגן ודרמטי. "או־מיי־גוד. אני לא יכולה להאמין".

 

כן, אני מצטערת, כבר 10 שנים. עברו מהר?

"עשר שנים? עשר שנים? למה החיים עוברים יותר ויותר מהר במקום להאט קצת? חבל שהם לא היו כל כך מהירים כשהייתי קטנה ורק רציתי לגדול כבר!".

 

לא נעים לי להגיד לך, אבל עם השנים הקצב רק גובר.

"תפסיקי. תפסיקי. את נשמעת בדיוק כמו אמא שלי. ה'עבודה' שלה זה להגיד לי דברים מפחידים על מה שצפוי בעתיד, אז תפסיקי!".

 

הפסקתי מיד.

"טוב, אז כן, 10 שנים, וואו, אבל באותה מידה זה מרגיש גם כמו 40 שנה. הרבה מאוד דברים נדחסו לעשר שנים האלה. כל כך הרבה דברים פשוט קרו".

 

כאמור, לורנס מתבטאת לא מעט בנושאים הקשורים לתפיסות הגוף והיופי בהוליווד, שם, לדבריה, אפילו היא נחשבת שמנה (מדובר בבחורה רזה בגובה 1.75 מ', שחלק גדול מהם מוקדש לרגליים). לורנס, שנהנית לספר שהיא מתחילה את הצילומים כשהידיים שלה שומניות מאכילת חטיפים ומסתייגת מכל אופנות התזונה הבריאותיות, טוענת שעדיף להיראות "בריא וחזק" וכבר הכריזה ש"זה צריך להיות לא חוקי לקרוא למישהו שמן בטלוויזיה".

 

בריאיון שנתנה בעבר לברברה וולטרס היא קראה לכלי התקשורת לקחת אחריות: "ילדות רואות את זה ולומדות מזה איך לדבר ואיך להיות קול. יש חוקים שקשורים בסיגריות, בסקס ובמילים גסות, בגלל ההשפעה שלהם על צעירים, אז למה לא מחוקקים משהו בנוגע לשימוש במונח שמן?".

 

כשאני שואלת אותה אם לנוכח העיסוק שלה בנושא אולי היא תרצה להשפיע בנושאים שקשורים במעמד האישה ובפמיניזם, היא עונה בגילוי לב כובש: "האמת היא ששאלו אותי על זה לא מזמן, ושאלתי מה זה פמיניזם. רציתי להיות בטוחה שאני מבינה את זה נכון. תמיד חשבתי שזה קשור לנשים שגוברות על גברים, אבל הבנתי שמדובר בנשים ששוות לגברים – אז כן, אני לגמרי מאמינה בזה, חוץ מזה שאני חושבת שגברים קוראים מפות טוב יותר מנשים. בקיצור, הבנתי שאני פמיניסטית".

 

יש במאים או שחקנים שאת חולמת לעבוד איתם?

"אוי, המון. אלפונסו קוארון, האחים כהן, והכי מכולם ווס אנדרסון ווודי אלן. לא משנה איזה סרט זה ומה הם ירצו שאני אעשה בו, אני אהיה שם. אני לא מחמיצה סרט שלהם".

 

מה את מאחלת לעצמך?

"שלום פנימי".

 

נדמה לי שכבר יש לך.

"את צודקת, יש לי".

 

  • הריאיון המלא עם ג'ניפר לורנס, בגיליון החדש של שבועון "לאשה"