הדפסה
לכתבה באתר
לירז צ'רכי (36)
בהחלט אוהבת את מה שהיא עושה כזמרת וכשחקנית. והיא מדגישה: היא אוהבת את את כל מה שהיא עושה. "אבא שלי תמיד אומר לי שאני צריכה להתמקד בדבר אחד", היא אומרת. "יכול להיות שהוא צודק במובן הזה שאם הייתי מתמקדת רק בשירה או רק במשחק, הייתי מוכרת יותר אלבומים או עושה יותר סרטים. אבל אם שואלים אותי, אני נמצאת בדיוק במקום שאני רוצה להיות".
רק דבר אחד מפריע לה, והוא העובדה שהיא לא יכולה להתקיים בשני יקומים מקבילים, ושלא משנה כמה אהבות יש לה, היא נאלצה לבחור בתחום השואו ביזנס ולוותר על אהבות אחרות. "אם היו קיימות שתיים כמוני, או שהיום היה מתארך ביותר שעות, או שהיה לי עוד גלגול, הייתי בטוח לוקחת את ההצעה של אבי מוטי - יותר נכון, את ההצעות הרבות שלו - מצטרפת אליו לעסק המשפחתי והולכת על קריירה של יבואנית. אין לי ספק שהייתי הופכת את העסק הזה לממלכה".
אמרה "לא" לאבא
כבת ליצרן ויבואן בגדים מדרום תל אביב גדלה צ'רכי, לדבריה, ממש תחת לגלילי בד בשוק לוינסקי, אבל התפתחה בכיוונים אחרים, אולי בהשראת דודתה ריטה.
"מאז שאני זוכרת את עצמי התעסקתי באמנות", מספרת צ'רכי. "כבר בגיל ארבע או חמש ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית וזמרת, ואי אפשר היה להזיז אותי משם. רקדתי, לקחתי שיעורי משחק, ניגנתי בפסנתר – עשיתי הכול. יחד עם זאת, אני קשורה מאוד לאופנה ולבדים. כל חופשה ביליתי מתחת לגלילי הבד של אבא שלי בחנות. כשהיו מגיעים סוחרים, הוא היה שואל אותי מה לקחת, ואני הייתי אומרת לו. מובן שאת הבגדים שלי תמיד בחרתי בעצמי, וידעתי מה אני רוצה ללבוש ולאן.
"במהלך הלימודים שלי בבית צבי יצאתי עם אבא לנסיעת עבודה לצרפת ולטורקיה, ואחריה הוא הציע לי לעבוד אצלו במקום למלצר, אבל סירבתי. ידעתי שאם אני נכנסת לעסק המשפחתי, אני נשארת בו".
האב, מצידו, המשיך להציע. בכל פעם שהייתה בין הפקות, ניסה לפתות אותה עם משכורת קבועה בחנות, והיא המשיכה לסרב. במקביל, המשיכה להגיע פעמיים בשבוע לדרום תל אביב רק כדי להגיד לו מה מכוער, מה יפה, מה צריך לקצר ומה יימכר. "לא היה קיץ שלא הסתובבתי בחנות של אבא שלי, עוזרת ומייעצת. תמיד היה לי חוש, ותמיד צדקתי. מה שאמרתי שיימכר, תמיד נמכר בטירוף. זה עולם שאני מחוברת אליו. אני אף פעם לא מותרת על גיליון ספטמבר של 'ווג'. הלוואי שהייתי יכולה לעשות גם אופנה".
יכולתי להתעשר
צ'רכי שמשמשת היום כפרזנטורית של ג'ונסונס בייבי הייתה רוצה לפתוח בפריז חנות של לבני נשים ושמנים יוקרתיים לגוף, ולפתח גם את החנות של אביה. "את העסק של אבא שלי הייתי ממקדת, ומוכרת בו רק בגדים פשוטים, אבל מבדים משובחים, בגדי קז'ואל שכולם צריכים בארון והולכים בעיקר איתם, אבל איכותיים, מגניבים ומבדים נעימים. לדעתי, היינו מתעשרים, כי יש לי חוש ממש טוב לעסקים. זה כישרון מבוזבז".
החלום שלה לפתוח חנות בפריז אולי לא יתגשם, אבל כל פעם כשהיא רואה בחו"ל חנות שבה גופייה עולה 400 יורו כי הבד שלה טהור, החולשה שלה לבדים משובחים מרימה את ראשה, והיא מפנטזת על עסק דומה בארץ.
"אני קצת מצטערת שפספסתי הזדמנות להפוך את המשפחה שלי לעשירה, אבל אולי זו מחשבה אופטימית וילדותית", היא אומרת. "אולי יום אחד אפתח ליין משלי. בינתיים אני מתמקדת במשחק ובשירה, ובעבודתי כפרזנטורית של ג'ונסונס בייבי. אני גם אמא עכשיו, שזה כיף, כי כמה כבר אפשר להיות עסוק רק בעצמך? אפרופו אמהות, אני שוקלת כרגע רעיון לסטארט-אפ בקנה מידה עצום, שקשור לעולם התינוקות. זה יכול להיות מטורף".
לירז צ'רכי בראיון עם ירדן הראל
__________________________________________________________________________________________________________
עוד ב"התיקון שלי":
יסמין לוי רוצה להיוולד שוב כזמרת אופרה
- החלום האמיתי של השחקנית אסתי זקהיים
