דיוקן של ברונטה. "הייתה בה נדיבות כלפי אנשים, אבל היא לא ביקשה לשוחח איתם" (צילום: gettyimages)
דיוקן של ברונטה. "הייתה בה נדיבות כלפי אנשים, אבל היא לא ביקשה לשוחח איתם" (צילום: gettyimages)
אמילי ברונטה, סופרת בריטית, נולדה ב-1818 ומתה משחפת ב-1848

ילדותה לא הייתה שונה בהרבה מזו של רבים אחרים מבני דורה. היא גדלה עם אחיותיה ואחיה בכפר קטן במערב יורקשייר, אמה מתה כשהיא הייתה בת שלוש ואחותה הקטנה אן הייתה בת פחות משנה. שלוש האחיות הגדולות נשלחו לפנימייה, שם סבלו מהתעללות. כשמלאו לה שש, היא הצטרפה אליהן. תוך פחות משנה מתו שתי הבכורות משחפת. מוות, יתמות, בדידות וייסורים של הגוף והנפש היו מנת חלקם של ילדים רבים באנגליה במאה ה-19.

אמילי והאחות האחרת, שרלוט, חזרו לבית אביהן הכומר, שחינך בנוקשות אותן ואת אחיהן בסיוע דודתן, אחותו. במשך היום נכלאו הילדים בחדר אחד ונדרשו לשמור על דממה, כי אבא עובד. כדי להשתעשע, חיברו ביחד סיפורים. בכך היו בכל זאת שונים מילדים אחרים: בני משפחת ברונטה ניחנו בדמיון יצירתי יוצא דופן ובכושר המצאה. הדמויות שהגו, ציירו וכתבו מילטו אותם מהמקום ומהזמן ואפשרו להם לחיות במציאות חלופית שבראו לעצמם.

מאז שמלאו לאמילי 17, היא ניסתה כמה פעמים לצאת מהבית. עונייה של המשפחה אילץ אותה לחפש עבודה כמורה, אבל עד מהרה היא חזרה כל פעם: ביישנות מופלגת מנעה ממנה את היכולת לבוא במגע עם אנשים, הבית היה המקום שאליו מגיעים כשבחוץ מסוכן. החדר הסגור שבו אילצו אותה לשבת שעות ארוכות הפך למקום מפלט שקרא לה ופיתה אותה לשהות בו ולהמשיך להמריא מתוכו באמצעות המילים.

וולגריות וזוועות לא טבעיות

ב-1846 בדו לעצמן שרלוט, אמילי ואן שמות עט ופרסמו יחד ספר שלא זכה לתהודה. אבל כעבור שנה, כשאמילי הייתה בת 29, ורק שנת חיים אחת עוד נותרה לה, היא פרסמה את הרומן האחד והיחיד שהספיקה לכתוב – "אנקת גבהים", שנחשב לאחת מפסגות הספרות הוויקטוריאנית. הדמות שבראה, היתקליף המסתורי, אהבתו הדחויה, תשוקתו הסוערת, אדמת הביצות הערפילית שבתוכה הוא מתנהל, דמותו של המספר התמים, השולי, שהמחברת מתחכמת לו ומטעה אותו עד שאינו מבין לאשורם את המאורעות שהוא מתאר ואת מה שמספרים לו, פיתולי העלילה וההעמקה לתוך נפש האדם – כל אלה יצרו מעשה אמנות מורכב ורב עוצמה. קוראיו הרבים אינם מחמיצים את האכזריות שהוא מביע, את התובנה שהכאב שגורמת התעללות מעורר רצון בנקמה.

גם על הספר הזה לא חתמה אמילי בשמה האמיתי, כמו גם אחותה, שרלוט, שכתבה בסמיכות זמנים את הרומן המפורסם "ג'יין אייר", עלילותיה של משרתת שנישאת אחרי תלאות לאדון שהעסיק אותה. ספרה של שרלוט זכה להצלחה מיידית. לעומתו, "אנקת גבהים" התקבל בהצלפות. "יש ברומן הזה כתיבה עזת כישרון", כתב אחד המבקרים, "אבל הוא מתבזבז... הספר הזה מתעד את הרוע". בביקורת אחרת נכתב: "קשה להבין איך אפשר היה לנסות לכתוב ספר כזה בלי להתאבד אחרי כמה פרקים. זאת תרכובת של וולגריות וזוועות לא טבעיות".

אלה הדברים שברונטה נאלצה לקרוא. לעולם לא תדע שהספר ייחשב תוך זמן לא רב ליצירת מופת, ושגם במאה ה-21 ימשיכו לקרוא, לתרגם וללמד אותו.

שרלוט, שהאריכה ימים יותר מכל אחיה, כתבה על אמילי: "הייתה לה נטייה להתבודדות... הייתה בה נדיבות כלפי אנשים, אבל היא לא ביקשה לשוחח איתם... ועם זאת, הכירה אותם: הבינה את מעשיהם, את שפתם, את ההיסטוריה המשפחתית שלהם; היא שמעה אותם בעניין ודיברה עליהם בפרטי פרטים ציוריים ומדויקים, אבל איתם ממש כמעט מעולם לא החליפה מילה".

יש הסבורים כי הביקורות הקשות החישו את מותה של אמילי ברונטה. הספר ששילחה אל העולם ממשיך לדבר בשמה עד היום.

הלהיט של קיית בוש שנכתב בהשראת ספרה של ברונטה "אנקת גבהים"