שני זיגרון, בת 18, דוגמנית

הפריצה: תצוגת האופנה של ז'אן פול גוטייה, קמפיין של ASOS והפקת אופנה ב"ווג"

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"רוב הזמן הייתי בחו"ל, עוברת מארץ לארץ, מקמפיין לקמפיין, מתצוגה לתצוגה ואז לבית הספר. בתחילת ינואר, יום לאחר יום ההולדת שלי, טסתי לקייפטאון, ומשם התחלתי לטוס לכל העולם: אוסטרליה, ניו יורק, מילאנו, גרמניה ולונדון, ועכשיו אני מדברת איתך מהמקום הכי יפה בעולם - טולום במקסיקו".

 

"זו הייתה שנה עמוסה בקמפיינים, והייתי צריכה לשלב את הבגרויות עם העבודה. לשמחתי הצלחתי לעשות את זה וסיימתי את כל הבגרויות בממוצע 80. מי שעזר לי לעבור את השנה הזו הוא אבא שלי, שהצטרף אליי לכל הטיסות. הוא תומך בי, מבשל בשבילי, ועוזר לי ללמוד לבגרויות. נותרה לי הבגרות בספורט, אבל נעשה גם אותה".

 

הפריצה לתודעה: למה עכשיו זה קרה?

"אחרי שלוש שנים של עבודה אינטנסיבית, התחלתי השנה לעשות דברים יותר משמעותיים, ואני מאמינה שזה מה שהביא אותי לתודעה. ביום הראשון שלי בלונדון השנה התקבלתי לקמפיין של ASOS והצטלמתי להפקת 12 עמודים במגזין 'ווג'".

 

רגע השיא של השנה?

"התצוגה של פיליפ פליין שבה צעדתי לצד נעמי קמפבל, אירינה שייק ודוגמניות מהמובילות בעולם".

 

האם היה רגע של כמעט?

"במקצוע הזה יש הרבה רגעים של כמעט. הייתה לי, למשל, אופציה לעשות את הקמפיין העולמי של ליווי'ס, ויום לפני הטיסה ללוס אנג'לס הודיעו לי שזה מבוטל. זה קרה בסוף דצמבר, היו לי כמה עבודות אופציונליות לאותם תאריכים, אך ביטלנו את כולן כדי שהצילומים לליווי'ס יוכלו להתממש. בבוקר שבו בוטלה העבודה הייתי בבית הספר, ומיד אחר כך הוזמנתי לצילומים בעבור החברה האנגלית The White Company. לכל דבר כנראה יש סיבה".

 

מה הדבר הבא שלך?

"התגייסתי לצה"ל באוגוסט, ואני מקווה שיתאפשר לי לעבוד ולקדם את הקריירה שבניתי בשלוש השנים האחרונות".

 

רותי אסרסאי, בת 31, שחקנית תיאטרון

הפריצה: הצגות התיאטרון "ריצ'ארד השלישי" ו"מקבת"

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"הייתה לי המון עבודה בתיאטרון. אני ממשיכה לשחק ב'ריצ'רד השלישי', 'מקבת' ו'סוף טוב' ובהצגה שעלתה לא מזמן - 'הפושעים החדשים', שכתבה ומביימת עדנה מזי"א. בימים אלה יצא 'עלים אדומים' - סרט הביכורים של הבמאי בזי גטה, שהוצג בפסטיבל הקולנוע בירושלים בקיץ האחרון, שבו אני מגלמת את בוסנה, צעירה אתיופית שפורצת מוסכמות ונאבקת באביה כדי למצוא את השביל של עצמה. זו הפעם הראשונה שאני מגלמת אישה שהיא בת העדה שלי".

 

הפריצה לתודעה: למה דווקא עכשיו?

"למדתי עם הזמן שכל דבר בעתו. גם להצלחה יש את הזמן שלה, ואם היא מתעכבת יש לזה סיבה. במקצוע הזה אתה לא צופה את ההצלחה. אותי לימדו כל הזמן להיות בעשייה, ואם את לא משחקת בתיאטרון רפרטוארי, אז לייצר לעצמך עבודה, אפילו בתיאטרון פרינג', כדי להיות כל הזמן בפעולה. אני חושבת שהתפקיד של ליידי מקבת הביא אותי לתודעה הציבורית, כי זה תפקיד נחשק שכל השחקניות היו רוצות אותו".

 

רגע השיא של השנה?

"כאשר הוזמנתי אל בית הנשיא במסגרת בוקר של נשים פורצות דרך, כחלק מאירועי הסיג'ד - חג אתיופי שבו מציינים את הכמיהה של יהודי אתיופיה אל ארץ הקודש. אמא שלי התרגשה מאוד כששמעה שאני מוזמנת לאירוע, ורק דרכה הבנתי שיש פה רגע שהוא לא מובן מאליו. באירוע הרגשתי שאני סוגרת מעגל עבור סבתא שלי והוריי, שהיגרו לכאן ועברו דרך ארוכה".

 

האם היה רגע של כמעט?

"לפני כמה שנים עשיתי אודישנים לסדרת הטלוויזיה 'פצועים בראש', שמאוד רציתי לשחק בה, ובשלב האחרון נפלתי. וכמו כל דבר שקורה במקצוע, יש אכזבה, ולמחרת אתה מוחק את זה".

 

מה הדבר הבא שלך?

"התחלתי בינואר לצלם סדרת טלוויזיה של עודד דוידוף שתשודר ב'הוט', ומשחקים לצדי טל פרידמן, שלומי קוריאט ויורם טולדנו. זו הפקה מאוד כיפית, תענוג מטורף לעבוד עם עודד".

 

עמליה דואק, בת 24, כתבת כלכלית בחדשות ערוץ 2

הפריצה: מינוי לכתבת כלכלית

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"זו הייתה שנה של התחלות חדשות. בדיוק לפני שנה מוניתי לכתבת הכלכלית של 'חדשות ערוץ 2' במקביל לתפקידי ככתבת תחבורה, ונחשפתי לתחום סיקור חדש ומאתגר. עוד כששירתתי בגל"צ הגשתי פינות כלכלה יומיות, כך שהמעבר לתחום הכלכלי, שמאז ומתמיד עמד בראש תחומי העניין שלי, הוא טבעי מבחינתי. ברמה האישית, זו הייתה גם השנה הראשונה שלי באקדמיה, כסטודנטית למשפטים באוניברסיטת תל אביב".

 

רגע השיא של השנה?

"כעיתונאית, וזה אחד הדברים שהכי קוסמים לי במקצוע, אני יודעת איך מתחיל היום שלי, אבל אני לא יודעת איך הוא יסתיים. לפני כמה חודשים, בשש וחצי בבוקר, קיבלתי את ההודעה על גל המעצרים בפרשת אלון חסן, שהגיע בעקבות תחקיר שפרסמתי יחד עם יוסי מזרחי ב'אולפן שישי'. ברמה האישית, הסיפוק היה אדיר".

 

"ואם לא אגביל את עצמי לרגע אחד בשנה האחרונה, אין ספק שתקופת מבצע 'צוק איתן' ולפניו מבצע 'שובו אחים' היוו שיא נוסף מבחינתי כאשת חדשות, כשהרצון להביא את המידע האמין ביותר לצופים והאדרנלין של השידור החי, משכיחים את המחסור בשעות שינה".

 

האם היה רגע של "כמעט"?

"היו ראיונות גדולים על סף סגירה, שבסופו של דבר לא יצאו אל הפועל. לא אשתף את השמות, כי אני בטוחה שהם עוד יקרו".

 

מה הצעד הבא שלך?

"חברת החדשות היא בית שגדלים בו. הצעד הבא שלי יהיה, ללא ספק, שם".

 

התגובות שהכי זכורות לך השנה?

"בעיקר תגובות על הפער בין הגיל והמראה הצעיר, לבין התחום הרציני שאני מכסה. לאלו אני משיבה, שגם הגיל הוא רק עניין של זמן".

 

ירדן ג'רבי, בת 25, ג׳ודאית

הפריצה: אלופת העולם לשנת 2013, סגנית אלופת העולם 2014

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"שנה מצוינת מבחינה מקצועית, חזרתי מכל תחרות עם מדליה חוץ מתחרות אחת, 'גרנד סלאם פריז'. כמובן שהדובדבן שבקצפת היה הזכייה בתואר אלופת העולם בסוף אוגוסט 2013".

 

ירדן ג'רבי, אלופת עולם בג'ודו (צילום: גל חרמוני)
ירדן ג'רבי, אלופת עולם בג'ודו (צילום: גל חרמוני)

 

הפריצה לתודעה: למה דווקא עכשיו?

"בקדנציה האולימפית הקודמת הייתי קצת בתודעה בגלל מאבק על כרטיס אולימפי אחד מול אליס שלזינגר. אך אי אפשר להשוות את החשיפה שזכיתי לה בזמנו לחשיפה שקיבלתי השנה לאחר שזכיתי באליפות העולם. ההישג הזה הוא היסטורי. אני בעצם הישראלית הראשונה שעושה זאת. זה קרה בתחילת עונת החגים, וכל ענפי הספורט הישראליים הפסידו, אפילו בכדורגל ובכדורסל. התחרות שלי נערכה בברזיל והגמר היה בשעות הערב המאוחרות, כך שהרבה אנשים צפו".

 

רגע השיא של השנה?

"מלבד הזכייה באליפויות? הייתי אומרת שב'גרנד פרי' בטביליסי בפברואר האחרון הייתי ביכולת מעולה. חדה, ועם יכולת טובה".

 

האם היה רגע של כמעט?

"בשנת 2012 הייתי סגנית אלופת אירופה. אני מניחה שאם הייתי זוכה להיות אלופת אירופה בשלב מוקדם של הקריירה, זה היה נותן לי צעד אחד קדימה מבחינה מקצועית וגם מבחינת התודעה הציבורית".

 

מה הדבר הבא שלך?

"להשיג את הקריטריון האולימפי בעוד כשנתיים, ולקבל את כרטיס הכניסה לאולימפיאדת ברזיל. המטרה העיקרית שלי כיום היא מדליה אולימפית. בחיים האישיים, אשמח לסיים את התואר בכלכלה ובניהול באוניברסיטה הפתוחה, לטייל בעולם, ולבסוף להמשיך את העסק של אבי, שמוליק, בחברת 'מוניטקס' למערכות ניהול למוניות. הוא גם הראש מאחורי אפליקציית המוניות 'קליק למונית'".

 

שרון טל, בת 32, מעצבת ראשית ובעלים של בית אופנה

הפריצה: פתיחתו מחדש של בית האופנה "משכית"

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"מאוד מאוד עמוסה. השקתי מחדש את בית האופנה המיתולוגי משכית, הצגתי בשני שבועות אופנה במוסקבה ובתל אביב, פגשתי לקוחות ועיתונאים מהארץ ומהעולם, ובנוסף לכל זאת הספקתי ללדת את דניאל, בתי השנייה".

 

שרון טל, הקימה את "משכית" לתחייה (צילום: גל חרמוני)
שרון טל, הקימה את "משכית" לתחייה (צילום: גל חרמוני)

 

הפריצה לתודעה: למה עכשיו זה קרה?

"בגלל הרבה שנים של התכווננות. התמחיתי בבית האופנה 'לנוון' בניצוחו של המעצב אלבר אלבז ולאחר מכן הייתי המעצבת הראשית לתחום עבודות היד ב'אלכסנדר מקווין'. הפריצה קרתה עכשיו משום שהייתי בשלה מאוד לכך, ומשום שזיהינו את הצורך של אנשים בארץ ובעולם למשהו מיוחד, איכותי ואותנטי שמחבר אותנו למקורותינו".

 

רגע השיא של השנה?

"תצוגת האופנה בשבוע האופנה גינדי תל אביב, שבה גם גייסנו סכום נכבד לטובת הפגייה של בית החולים תל השומר, גם חגגנו את יום הולדתה ה־97 של רות דיין וגם השקנו את משכית בתצוגה חד פעמית מול 1,600 איש".

 

האם היה רגע של כמעט?

"פרויקט הגמר שלי בשנקר - MASS COUTURE - היה פרויקט חדשני מאין כמוהו של יציקות שמלות מפלסטיק עוד הרבה לפני שדיברו על מדפסות תלת מימד".

 

"רשמתי פטנט, הגעתי איתו ללונדון והתקבלתי לעבודה ב'אלכסנדר מקווין' כדי לפתח את הפרויקט לתצוגה שלהם. בגלל המצב הכלכלי הקשה שפקד את לונדון בשנת2008, חודש לאחר שהתחלנו לעבוד יחד - הם ביטלו את הפרויקט. בדיעבד רק טוב יצא מזה כי הפכתי להיות המעצבת הראשית של תחום עבודות היד, הכולל פיתוח ומציאת חומרים חדשים שנרקמים על הבגדים והופכים אותם למשהו יוצא דופן - מה שכיום אני מיישמת במשכית".

 

מה הדבר הבא שלך?

"לבסס את הפעילות בישראל ולהתחיל לבנות נוכחות בינלאומית".

 

טליה לביא, בת 35, במאית ותסריטאית קולנוע

הפריצה: הסרט "אפס ביחסי אנוש"

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"סיימתי את העבודה הממושכת על הסרט שלי 'אפס ביחסי אנוש', וחוויתי במעבר חד את יציאתו לבתי הקולנוע. ברגע שהוא נחשף לקהל הוצפתי בפידבק רגשי שלא יכולתי לדמיין את עוצמתו. הרגשתי כמו אישה שיוצאת מבית היולדות עם תינוק, אחרי היריון של שבע שנים, ואז תוך שנייה הוא נעמד, מתחיל ללכת ועוזב לה את היד". 

 

טליה לביא, בימאית הסרט עטור הפרסים "אפס ביחסי אנוש" (צילום: גל חרמוני)
טליה לביא, בימאית הסרט עטור הפרסים "אפס ביחסי אנוש" (צילום: גל חרמוני)

 

הפריצה לתודעה: למה דווקא עכשיו?

"אף פעם לא תכננתי לפרוץ לתודעה של אף אחד. שקלתי לפרוץ לבתים אבל זה נראה לי מסוכן מדי. אני טובה מאוד בלפרוץ בצחוק או בבכי. שניהם ברגעים הכי לא מתאימים".

 

רגע השיא של השנה?

"פסטיבל טרייבקה בניו יורק, טקס הסיום. אני מחזיקה את פרס הבמאית על שם נורה אפרון שכרגע זכיתי בו. דאנה איבגי ושני קליין, שתי השחקניות, מחבקות אותי וכולנו מבסוטות, מתחילות לשתות ולהשתכר. בינתיים ממשיכים לחלק פרסים עד שמגיעים לסוף ופתאום רוברט דה נירו קורא לי לבמה לקבל את פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. עליתי לבמה ומהרגע הזה היטשטש לי הזיכרון מרוב הלם".

 

"התמונה הבאה שזכורה לי היא מהמסיבה שהתקיימה שעה לאחר מכן, ובה אני והשחקניות רודפות אחרי מלצרית שמסתובבת עם מגש שניצלונים. אמרתי להן שחבל לי שמרוב התרגשות לא הספקתי להודות לדה נירו. הן הסתכלו עליי המומות ואמרו, 'ניהלת שיחה ארוכה עם דה נירו'. לא זכרתי מזה כלום. כמו תאונה, אבל בקטע טוב".

 

האם היה רגע של "כמעט"?

"בהחלט. גיוס הכספים להפקת הסרט היה תהליך ארוך וכמעט מייאש. בשלב מסוים הצלחתי לקבוע פגישה עם משקיע אמריקאי כבד שביקר בארץ. ישבנו בבר יין יוקרתי בתל אביב וסיפרתי לו על התסריט שלי. עשיתי את הפיצ'ינג הכי טוב, רהוט ולהוט שעשיתי אי פעם, והוא לחץ את ידי ואמר שהוא מאמין בי. למחרת התקשרנו אליו והוא לא ענה, פשוט נעלם, התפייד. לקח לנו עוד שלוש שנים נוספות לגייס את הכסף החסר".

 

מה הדבר הבא שלך?

"אני עובדת על סרט שאת התסריט שלו התחלתי לכתוב לפני כמה שנים, בזמן שהמתנתי למימון של 'אפס ביחסי אנוש'. הפעם הגיבור יהיה בחור צעיר, מוזיקאי ישראלי כושל שמנסה להצליח בניו יורק. במקביל אני מפתחת תסריט נוסף לסדרה. אין ברירה אלא להשקות הרבה זרעים כדי שאחד מהם אולי ינבט".

 

נועה רוזין, בת 27, עורכת אתר אוכל ומגישת טלוויזיה

הפריצה: פינת "חדשות האוכל" בתוכניתו של גיא פינס והגשת תוכנית הטלוויזיה "המלצת השף"

 

איך נראתה השנה החולפת בקריירה שלך?

"קמתי כל בוקר ב־5:00 כדי להכין את תוכנית הבוקר של סלוצקי ודומינגז ששודרה ברדיו תל־אביב, רדיו חיפה ורדיו דרום. בין 7:00 ל־9:30 שידרתי יחד עם הצמד הכי מופרע ברדיו תוך כדי העלאת מאזינים ותפעול משימת הפייסבוק שהגיעה למאות תגובות ביום. אחרי התוכנית מיהרתי ל"נענע 10", שם אני עורכת את האתר 'אוכל ורק אוכל' - מפיקה מתכונים, יוצאת להפקות אוכל, טועמת מוצרים חדשים וכותבת עליהם ביקורת, מתעדכנת ומעדכנת על כל החדשות בתחום".

 

נועה רוזין: "התרוצצתי הרבה במשך שלוש שנים עד שהגעתי לאולפן"   (צילום: גל חרמוני)
נועה רוזין: "התרוצצתי הרבה במשך שלוש שנים עד שהגעתי לאולפן" (צילום: גל חרמוני)

 

"פעם בשבוע אני מתארחת בתוכנית של גיא פינס ומדווחת על כל מה שחדש באוכל בארץ ובעולם - פתיחה של מסעדות, טרנדים חדשים, אירועים יוצאי דופן, פסטיבלים ועוד. בין דצמבר למרץ צילמתי את 'המלצת השף', התוכנית המלווה של 'משחקי השף', שם אירחתי ובישלתי עם מתמודדים מהתוכנית ועם שפים נבחרים מרחבי הארץ".

 

הפריצה לתודעה: למה דווקא עכשיו?

"אני חושבת שהיא הגיעה בזכות השילוב בין ההופעה אצל גיא פינס להנחיית 'המלצת השף'. לפני כן עבדתי באתר וואלה! תקופה ארוכה ככתבת וידאו במדורי האוכל, התרבות והסלבס. הייתי גם כתבת שטח אצל פינס ובתוכנית של יאיר ניצני 'קצת גבוה' - התרוצצתי הרבה במשך שלוש שנים עד שהגעתי לאולפן".

 

רגע השיא של השנה?

"דרום ארגנטינה, אמצע ירח הדבש, שדה תעופה רעוע בעיירה שכוחת אל. הטלפון מצלצל, קול נשי ומקסים אומר: התקבלת להנחות את 'המלצת השף'. בעלי מסתכל עליי מרחוק ושואל בפאניקה: 'מי מת?', חייכתי והבנתי שאנחנו צריכים לקצר את ירח הדבש ולחזור לארץ. ישר פתחנו חמ"ל ונחתתי ביום הראשון של הצילומים".

 

האם היה רגע של כמעט?

"האמת? לא היה כזה".

 

מה הדבר הבא שלך?

"אינשאללה, עונה נוספת של 'המלצת השף' ועוד פרויקט שאיני יכולה לדבר עליו כרגע. עין הרע, וזה...".