הדפסה
לכתבה באתר
לפעמים מתחשק לבן אדם דג מלוח. פלמידה. מטיאס. מלוח. ואם זה קורה בין אחת-עשרה בבוקר לחמש אחר הצהריים, הרחובות שלנו, לוינסקי ליתר דיוק, מציעים את:
ויקטור הוא ויקטור ביטרן, בן 85, יליד הארץ והשכונה, וכבר 60 שנה מוכר דגים. סבו עלה מיוון. "ברח לפני המלחמה", הוא מספר, ואם איני טועה בחישוב השנים, הוא מתכוון למלחמת העולם הראשונה. "הם לקחו דירה ברחוב העליה, שלוש משפחות ביחד", הוא מספר. "סבא התאקלם והתחיל לבנות. בסלמה, ברחוב וושינגטון, בכל פלורנטין", אומר הנכד בגאווה.
חנות הדליקטסים הקטנה, הספוגה בזכרונות בעליה, מציעה מבחר מטעמים מן הים ומעבר לים:
הקימו אותה סבו הבנאי של ויקטור, דודו, ואביו שהיה גם לפני כן בעסקי המזון:
"כאן, ברחבה ממול ועד רחוב מרחביה, חנו אוטובוסים", נזכר ויקטור בילדותו ומצביע החוצה. "כאן היתה התחנה המרכזית", הוא מספר ומחייך. כנער ממש לא רצה לעבוד בחנות הדגים וברח מהבית לאיזה קיבוץ שאת שמו אינו זוכר. אחרי שמצאו אותו, בעזרת המשטרה, חזר הביתה, ומכיוון שהיה בן יחיד נאלץ, כדבריו, לבוא לעבוד.
במלחמת העצמאות היה חיל ("במחלקת הנדסה") וקיבל חופשה של יומיים לרגל הולדת בתו. כשחזר לבסיס לא מצא את חבריו. איפה המחלקה? שאל. "יצאו לקרב", אמרו לו. "רוב החברים שלי נהרגו", הוא מספר, תוך כדי ניקוי מיומן של דג מטיאס, "נותרתי בלי חברים".
העולם על פי מוכר הדגים פשוט וברור:
המשפחה היתה אתו, ואת הטיפול בדגים למד מאביו ש"היה מומחה". מאז הוא כאן ("התקדמנו יפה, לא חסר כלום"), מגיע כל בוקר באוטובוס מרעננה, שם הוא מתגורר סמוך לבנו, "מומחה באמנויות לחימה":
אם המשפחה, אשתו האהובה של ויקטור, הלכה לעולמה:
"תראי כמה היא יפה", הוא אומר ומצביע על תמונתם המשותפת הניצבת על מדף המשקאות:
אבל למרות הצער על מותה, ויקטור לא איבד את חדוות החיים ואת חוש ההומור. החנות מנוקדת בשלטים ופתגמים שהוא כותב בכתב ידו:
לא רק חיבה לפתגמים יש לו, גם חוש שיווקי מפותח:
ללקוחות ועוברי אורח הוא מציע שירותים נלווים:
אך יחד עם זאת הוא מגלה גם מעט קוצר רוח, המופנה בעיקר למטיילי יום ששי, הנוהרים לרחוב בבולמוס לא נינוח של מילוי שקיות בכל טוב:
כמנהגן של חנויות הסביבה להשוויץ במבקרים נודעים:
גם ויקטור מתגאה:
"הוא עכשיו... נפטר", הוא אומר בעדינות כשאני מביטה בתמונתו עם שלמה להט מהימים שהיה ראש העירייה. וזו לא הזיקה היחידה של ויקטור לאקטואליה. מעל הדלפק שלו תלויים, כפי שניתן לראות, המון עיתונים מופרדים לדפיהם:
כי ויקטור, חוץ מזה שהוא מומחה לדגים מלוחים ובעל חוש הומור, הוא גם הוכחה חיה לכך שבעיתון של היום יעטפו מחר דגים; שזו בכלל לא קלישאה:
וכך, כשהגעתי הביתה, אפופה בניחוחות דגים ופתמים, פתחתי את שקית הניילון הכחולה:
וכשקילפתי את העיתון מקופסת הפלמידה ופרסתי אותו (כדי לראות האם הוא מאתמול) התגלה זה:
צירוף מקרים שממש מזמין את הפתגם ההוא על מאיפה הדג מסריח.