הבן אדם משתחרר מצה"ל, בורח קצת לארצות אחרות, חוזר לארץ ועובר לתל אביב, שם הכול פתוח, הכול מקובל, אפשר לחיות כמו שאתה רוצה באמת. אבישג טביב בחרה במסלול שונה: היא השתחררה מצה"ל, ברחה קצת לארץ אחרת, חזרה לארץ אבל החליטה לא לעבור לעיר הגדולה והליברלית, אלא לחיות כמו שהיא רוצה באמת בעיר הולדתה, באר שבע. וכשטביב (27) מדברת על רצון לחיות כמו שהיא רוצה, היא מתכוונת לזהותה המינית.

 

"כבר בגיל צעיר, עוד לפני גיל 14, ידעתי שאני לסבית", היא מספרת. "לא יכולתי לדבר על זה בבית, ובוודאי לא יכולתי לצרוך תרבות גאה. באר שבע הייתה שממה מהבחינה הזאת. גם לא יכולתי להרשות לעצמי להימצא בתל אביב כשיש מצעד גאווה או משהו מתוקשר אחר, כי זה היה מיד גורם לאמא שלי לחשוד. אם חלילה צלם היה מצלם אותי, החיים שלי היו נגמרים".

 

"הכול היה מהכסף שלי. הייתי סטודנטית, עבדתי בבית קפה בקמפוס וככה מימנתי את הליין. כשהליין הפסיד, אני הפסדתי. כל הכסף שלי היה בסיכון תמידי"
אחרי שחרורה מצה"ל היא הכירה בת זוג, ויחד הן טסו לאוסטרליה, "שם הייתה פתיחות ויכולנו להיות מי שאנחנו בלי לפחד. צרכנו תרבות, הכרנו קהילה. אני אף פעם לא אשכח איך באחד המצעדים שם עברה לידינו משאית שהנושא שלה היה יהודים גאים; מישהו ניגש אליי, נתן לי את דגל ישראל צבוע בצבעי הגאווה, ואמר לי חג שמח. כל כך התרגשתי. בשלב מסוים התחלנו לחשוב על חיים באוסטרליה, אבל בסוף חזרנו לארץ".

 

כשחזרה לבית הוריה, קיבלה יחידת דיור על הגג שסיפקה לה פרטיות ושקט. הדבר הרגיע אותה ואת האווירה במשפחה, והקשר עם אמה השתפר. "פתאום יכולתי לדבר עם אמא שלי על מי שאני", היא אומרת. כך, למעשה, נפתח דף חדש בחייה.

 

ימים אחדים לאחר חזרתה לארץ התקיים בבאר שבע מצעד הגאווה הראשון, מה שגרם לה התרגשות גדולה. "נעתקו המילים מפי. ראיתי את העיר שלי צועדת בצבעי הגאווה והרגשתי בבית כמו שלא הרגשתי מעולם". אבל למרות הפתיחות, מסיבות ואירועים לא היו שם, וכמעט מדי ערב היא הייתה נוסעת עם זוגתה לתל אביב. "באחת הנסיעות האלה התחלנו להשתעשע ברעיון לקיים מסיבה בבאר שבע. התקשרנו לחברים וביקשנו שיפיצו שבקרוב תהיה מסיבה גאה בעיר. במקביל, התחלנו לשאול מכרים על מקום. דרך אחי הגדול הגעתי למנהל הגרייס בר, אחד הברים המוכרים בבאר שבע. הצגנו לו את הרעיון, ולהפתעתי הגדולה הוא הסכים לקחת את הסיכון. ככה התחלנו לרוץ עם הליין 'מונרו'".

 

ככה יצאה טביב לדרך שהפכה אותה לחלוצת התרבות ההומו-לסבית בדרום הארץ.

 

נשארנו בלי שקל

 

אין כמעט צעיר או צעירה בדרום, גייז או סטרייטים, שאינם מכירים היום את השם "מונרו", ללא קשר לכוכבת ההוליוודית ההיא. הליין הפך למותג, ומתוכו צמח גם פסטיבל "פולה" (בשיתוף עם מיקי לוי, שלימים הפכה לשותפה של טביב, והמוזיקאית קארין צרפתי) - הפנינג של העצמה נשית שנערך בשדרות בקיץ שעבר ואירח את השמות הכי חמים בתעשייה: אסתר רדא הופיעה בשקיעה, נינט טייב שרה בזריחה, ובין לבין אפשר היה לראות את האורות של עזה.

 

אבל ההתחלה הייתה צנועה. "התחלנו עם גרעין של 70-80 איש, בעיקר חברים שהרגישו מחויבות להגיע לכל מסיבה שערכתי. קיבלנו מהגרייס בר את ימי רביעי, שנחשבים לחלשים, והתחלנו לירות לכל הכיוונים. הדפסתי פליירים וחילקנו אותם על מכוניות. לא היה לנו מושג מה אנחנו עושים, אבל עשינו, וזה עבד".

 

בעקבות ההצלחה היחסית היא ביקשה מבעל המועדון את שישי בלילה, וקיבלה אותו. "הליין כמעט הכפיל את עצמו. בחודש הגאווה האחרון העזנו ושכרנו את ה'ברקה', אחד המועדונים הגדולים בבאר שבע, והגיעו יותר מ-250 איש. פתאום נוצרה בבאר שבע סצינה חדשה שלא נופלת מזו שבמרכז".

 

בשלב זה היא הבינה שניהול של הדבר הכי מגניב בעיר דורש משאבים שאין לה. "הכול היה מהכסף שלי. הייתי סטודנטית, עבדתי בבית קפה בקמפוס וככה מימנתי את הליין. כשהליין הפסיד, אני הפסדתי. כל הכסף שלי היה בסיכון תמידי". ככל שהביקוש ל"מונרו" גדל, הלחץ הכלכלי שלה גבר, והיא החלה לעבוד בכמה משרות במקביל. היא גם הגבירה את פעילותה החברתית ונעשתה פעילה בארגונים להטב"יים שונים.

 

עד לפני עשרה חודשים הכול הלך חלק, אבל בתחילת השנה האזרחית נסגר הגרייס בר שאירח את הליין שלה, וטביב נאלצה לתכנן מסלול מחדש. "מאז ומתמיד רציתי פאב לעצמי, אבל לא הרשיתי לעצמי לחלום על זה אפילו. מצד שני, הרגשתי מחויבות. פתאום זה
"התרבות ההומו-לסבית יכולה להתאים לכולם. אם הסטנד-אפ אדיר, הבירה קרה והמסיבות מצוינות, מה זה משנה מהי המשיכה המינית שלך? מה שחשוב זה שבאר שבע יוצרת תרבות גאה משלה ולא רק מגיבה לתל אביב"
כבר לא רק אני והחברים שלי, אלא קהילה אמיתית". יחד עם מיקי לוי החליטה להקים מקום חדש, בלי שום ניסיון ניהולי ועם הרבה עזרה מחברים.

 

הפתיחה נקבעה ל-7 ביולי האחרון, אבל המקום נשאר סגור. "שני השותפים שהיו אמורים לתת לנו גב כלכלי עזבו. מיקי ואני החלטנו שבמקום לוותר על החלום, אנחנו פשוט מגדילות עוד יותר את הסיכון. לקחנו הלוואות גדולות. ואז בדיוק התחיל מבצע 'צוק איתן', והכול הוקפא. נשארנו בלי שקל בחשבון: המועדון עמד מוכן אבל לא יכולנו לפתוח אותו. היינו במצב של הפסד יומיומי. הייתי במשבר שהעמיד במבחן את כל הבחירות שעשיתי בחיים. כבר חשבתי לחתוך הכול ולעבור כמו כל לסבית נורמטיבית לתל אביב".

 

והמזל הרע לא נעצר. מועד הפתיחה החדש נקבע ל-3 בספטמבר, ויום קודם לכן נפטר סבא שלה. הוא היה דמות משמעותית בחייה, אבל היא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה לדחות שוב את הפתיחה. "המועדון נפתח כמתוכנן, וגם הייתי שם פיזית, אבל הראש שלי לא היה שם. בשלישי בערב קברתי את סבא שלי, ולמחרת חגגתי את פתיחת הפאב שלי, הבייבי שלי".

 

המאהבים הסודיים של הדרום

 

הבייבי שלה נקרא "ביאליק 26" (על שם כתובתו), והוא דווקא לא מוגדר כפאב של הקהילה ההומו-לסבית. "הקהילה בבאר שבע מורכבת מצעירים שנשארו בעיר מתוך בחירה, או מסטודנטים שהגיעו ממקומות אחרים, שהם הרוב", היא מסבירה. "התוצאה היא שבחופשת הקיץ יש תקופת נדידה שמהווה סיכון גדול מדי בשבילי".

 

אבל המקום עדיין מזוהה עם תרבות להטב"ית, שכן הוא מארח את ה"מונרו" והוותיק, ויש גם ערבי סטנד-אפ של טרנסג'נדרים. בשבוע שעבר הותקף צעיר מחוץ לפאב, אבל טביב מסרבת להגיב בנושא. אחרי חבלי לידה כל כך קשים, היא לא תיתן למקרה אחד של אלימות מכוערת להשבית את שמחתה.

 

"הלוואי שיכולתי לפתוח פאב שיהיה גאה לגמרי", אומרת טביב. "הבעיה היא שאין פה מספיק שוק לזה. אני מאמינה שהתרבות ההומו-לסבית יכולה להתאים לכולם. אם הסטנד-אפ אדיר, הבירה קרה והמסיבות מצוינות, מה זה משנה מהי המשיכה המינית שלך? מה שחשוב זה שבאר שבע יוצרת תרבות גאה משלה ולא רק מגיבה לתל אביב. אנחנו דור חדש, דור המאהבים של הסודיים של הדרום".

_________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד באנשים:

  • נכדתו של שמעון פרס יצרה קליפ בכיכובו ומגשימה חלום ילדות בעצמה