בית התפוצות ממתג מחדש את היהדות באמצעות אופנה

כפי שדיווחנו לראשונה ב-Xnet, ב-17 בנובמבר תיפתח ב"בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי" תערוכה ראשונה מסוגה בארץ ובעולם, "תופרי החלומות" שמה (אוצרת: שלי ורטהיים), והיא תקבץ תחת קורת גג אחת 16 מעצבי אופנה מצליחים בעולם, שהמכנה המשותף היחיד ביניהם, מלבד היותם מעצבי אופנה, הוא היותם יהודים. רשימת המציגים בתערוכה מכובדת במיוחד: מארק ג'ייקובס, דונה קארן, מייקל קורס, סוניה ריקל, דיאן פון פסטנברג, אלבר אלבז ללנוון, יגאל עזרואל, אבשלום גור ועוד.

>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

על תערוכה זו, כמו גם על התערוכה "איימי וויינהאוס - דיוקן משפחתי" (אוצרים: אלכס וויינהאוס ואליזבת שלבי מהמוזיאון היהודי בלונדון, ואסף גלאי מבית התפוצות), שתיפתח ביום שלישי הקרוב, אחראית ד"ר אורית שחם גובר, האוצרת הראשית של מוזיאון בית התפוצות, שמאז כניסתה לתפקיד בשנת 2009, שמה לה למטרה למתג מחדש את היהדות, ולהחליף את התדמית הגלותית והאנכרוניסטית שלה, לדבר הכי סקסי ומרענן בסביבה. "אני רוצה להסתכל על היהדות בחיוך, למכור את הסיפור היהודי בעיניים חדשות", היא אומרת בראיון מיוחד ל-Xnet. "הנרטיב היהודי הוא אחד, אבל הסיפור הנוכחי מתגבש לכדי אמירה עכשווית: הבה נתבונן אחורה וקדימה בהתפעמות מהחיים היהודיים ומהיצירה היהודית, ולא נגיד 'אוי, גוועאלד'. הרגו אותנו, שחטו אותנו, ועכשיו נברח לארץ ישראל ונבנה לנו גטו חדש. אני רוצה לנקות את האבק והאנכרוניזם שיש לבית התפוצות, והתדמית שלו כיד ושם ב'".

עוד בערוץ האופנה

• דודו לכל ילד: מעצבת האופנה דורית בר אור יורדת אל העם
• פסגת היופי הישראלי: 5 דוגמניות-על מחמישה עשורים על סט אחד
• חפש את המזרחי: למה הילדים בפרסומות ישראליות נראים לא מכאן?
  

לפני שלוש שנים מונתה שחם גובר גם לאוצרת התערוכות המתחלפות במוזיאון, והשינוי שהיא מובילה ניכר בשורה של תערוכות שמבקשות להנגיש את הסיפור היהודי לקהל הרחב, בין היתר באמצעות נושאים מעולמות המוזיקה והאופנה. בשנה הבאה צפויה להתקיים תערוכת תצלומים ראשונה של בוב דילן, לרגל 50 שנה לאלבומו Highway 61 Revisited. עד אז, יסתפקו חובבי המוזיקה בתערוכה על וויינהאוס, שהוצגה קודם לכן במוזיאון היהודי בלונדון ומורכבת מתצלומים משפחתיים, קטעים מיומנה ופריטי אופנה מארונה הפרטי. את ערב הפתיחה החגיגי, שיערך ב-19 באוקטובר, יכבדו במיצג של חברת האופנה פרד פרי, שמשיקה מדי שנה קולקציות קפסולה בהשראת וויינהאוס, ובמופע מוזיקלי עם רובין בנרג'י, הגיטריסט לשעבר של וויינהאוס, והזמרת קאלי ריבלין, שיבצעו ממיטב השירים של הזמרת היהודייה שנפטרה לפני שלוש שנים. התערוכה לא עברה אדפטציה לקהל המקומי, למעט תרגומה לעברית והתאמתה לחלל של המוזיאון. "הדבר היחיד שהוספנו", אומרת שחם גובר, "הוא תערוכה על יהודי לונדון בלובי".

בדומה להרבה מוזיאונים אחרים בעולם, גם שחם גובר הבינה שהדרך אל לבם של ההמונים תיסלל באמצעות תערוכות אופנה. כך, למשל, אחת התערוכות הנצפות ביותר של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ב-144 שנותיו, היתה תערוכת האופנה Savage Beauty, על פועלו של מעצב האופנה המנוח אלכסנדר מקווין, עם 661,509 מבקרים. "היום תערוכות אופנה זה אחד הטרנדים הגדולים במוזיאונים", מודה שחם גובר. "לא חולפת שנה ללא איזה בלוק באסטר אחד היסטרי של אופנה. הנה, עכשיו מוזיאון ישראל מציג את התערוכה 'הלבוש היהודי', ובתל אביב הציגו את בלנסיאגה. זה נושא מאוד חם בעולם המוזיאונים". 

מדוע לדעתך זה קורה, ולמה דווקא עכשיו?

"בעשורים האחרונים אופנה תופסת מקום בחיי כולנו, כתוצאה מהדמוקרטיזציה של אופנת העילית. מכיוון שזה הפך לנושא כל כך פופולארי, נעשות סביבו תערוכות. בנוסף, אופנאי צמרת הפכו לאייקונים תרבותיים, ומתוקף כך הם מייצגים מכלולים גדולים יותר של תרבות, ולאור זאת הם מעניינים מוזיאונים שעניינם ייצוג לתרבות האנושית. כמו כן, אנשים מתעניינים באופנה ומבינים אותה טוב יותר מנושאים רבים שמופיעים במוזיאונים. ומוזיאונים אוהבים קהל. בשורה התחתונה: תערוכות אופנה הן תמיד בלוק באסטרס".

זהו הגלגול השני של שחם גובר, בתו של הסופר נתן שחם, בבית התפוצות. בתפקידה הראשון, עם הקמתו לפני 35 שנה, שימשה כעובדת במחלקת החינוך של המוזיאון. היא עבדה שם במשך שמונה שנים, ואז נסעה לארצות הברית, שם השלימה תואר שני בחינוך למוזיאונים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. עם חזרתה ארצה בשנת 1990 החלה לעבוד כאוצרת במוזיאונים, רובם מוזיאונים לאומיים, כמו מוזיאון הפלמ"ח, מוזיאון בגין ומוזיאון בית הסוהר בעכו, ובמקביל השלימה דוקטורט במוזאולוגיה באוניברסיטת חיפה ופרסמה ארבעה רומנים. בשנת 2009 נבחרה לתפקיד אוצרת המוזיאון החדש של בית התפוצות, במטרה להוביל את הפתיחה המחודשת שלו, שתתקיים בשני שלבים: השקת משכן בית הכנסת במהלך 2015, והתצוגה החדשה והמלאה בשנת 2017. "התכנון הוא להפוך את בית התפוצות למוזיאון היהודי הגדול בעולם", היא אומרת.

אחת הדרכים להגיע לשם, היא כפי הנראה לעלות על הגל האופנתי בעולם המוזיאונים, ובית התפוצות בהחלט שם. בשנה שעברה הוצגה בו התערוכה "בואי כלה", שהציגה שמלות כלה בהשראת בתי כנסת יהודים, שעוצבו על ידי סטודנטים מהמחלקה לאופנה בשנקר. "תוך כדי העבודה על הפרויקט, גילה כל אחד מהסטודנטים שיש לו סבתא עם בוידעם ובו רקמות, כפתורים, בדים, ובעיקר סיפורים משפחתיים", מספרת שחם גובר על הפרויקט, שהוצג לראשונה בשבוע האופנה גינדי תל אביב ב-2012. "לדעתי התוצאה היתה מוצלחת, מכיוון שגרמנו להם לפעול בנושא הזהות היהודית והחיפוש אחר השורשים היהודים".

מתוך התערוכה הזאת נולד גם הרעיון לתערוכה "תופרי החלומות". שחם גובר פנתה אל שלי ורטהיים, אוצרת בעלת שם עולמי, האמונה על תערוכותיו של צלם האופנה המנוח גי בורדן, ומשמשת גם כיד ימינו של המעצב אלבר אלבז בלנוון. תחילה חשבו ליצור תערוכת המשך: שמלות כלה של מעצבי אופנה יהודים בינלאומיים, אך ככל שתהליך העבודה קרם עור וגידים, נולד הרצון לספר את הנרטיב של האופנה היהודית במאה השנים האחרונות: מהחייטים שהיו בקהילות היהודיות ועד לחייטי העילית היהודים בעולם, עם כ-16 מעצבי אופנה בינלאומיים וישראלים הפועלים בחו"ל.

לצד שמות נוצצים כמו מייקל קורס ומארק ג'ייקובס, ייחשף הקהל לעבודתו של אבי טנצר, לשעבר מעצב בקסטרו, שעזב בגיל צעיר את ישראל לטובת משרה בכירה בחברת הנעליים אלדו, ולסיפורו של מעצב העילית האמריקאי ארנולד סקאזי בן ה-84, אשר עיצב שמלות לנשים הראשונות של ארצות הברית, ובהן ברברה בוש, הילרי קלינטון, מיימי אייזנהאואר, וכן לידועניות כמו ברברה סטרייסנד, ג'ואן ריברס, אליזבת טיילור ואחרות. בנוסף, תציג בתערוכה חברת ויקטוריה'ס סיקרט, שבעליה הוא היהודי לזלי וקסנר. עדיין לא ידוע מי יגיע לערב הפתיחה, אך ל-Xnet נודע כי ישנם מגעים מתקדמים עם המעצבים מייקל קורס ונטלי ריקל, בתה של המעצבת סוניה ריקל, אשר מנהלת את המותג בפועל.

ד"ר אורית שחם גובר. "אנשים מתעניינים באופנה ומבינים אותה טוב יותר מנושאים רבים שמופיעים במוזיאונים. ומוזיאונים אוהבים קהל. בשורה התחתונה: תערוכות אופנה הן תמיד בלוק באסטרס" (צילום: שרון ב.ה)

"התערוכה מלווה את המעצב היהודי מן הימים שהוא היה חייט, מקצוע לא נחשק, דרך הסווטשופ בארצות הברית לאחר ההגירה הגדולה בתחילת המאה ה-20, סיפורו של לוי שטראוס שהקים אימפריה (ליווי'ס), ועד לשדרה השביעית בניו יורק. יהודים תמיד עסקו בטקסטיל מהסיבה הפשוטה של איסור שעטנז. בכל קהילה יהודית בעולם, אם זה ברוסיה או בארצות הברית, היה חייט", אומרת שחם גובר.

האם לדעתך ישנם אלמנטים המייחדים אופנאים או מעצבים יהודים ביחס למעצבים אחרים?

עד כמה היהדות באה לידי ביטוי בעבודה של המעצבים, אם בכלל?

"למרבה הפלא, חלק גדול מהמעצבים בארצות הברית, בלי שום פרופורציה לאחוזם באוכלוסיה, הם יהודים. אבל חלקם לא נותנים משקל גבוה ליהדות, והיצירה שלהם לא שואבת מיהדותם. אבא של דונה קארן היה חייט, וכששואלים את ראלף לורן איך ילד יהודי מהברונקס הפך לאיפריה בינלאומית, הוא עונה שהוא לא תופר בגדים, אלא חולם חלומות".

יש ברשימה שמות מפתיעים כמו מארק ג'ייקובס, שכמעט לא מזכיר את יהדותו. כיצד הצלחתם לרתום את המעצבים הללו לתערוכה?

"לא כולם רצו להיות מוצגים בהקשר יהודי. חלק מהמעצבים שפנינו אליהם, במיוחד החברות האמריקאיות הגדולות, ראלף לורן ודונה קארן, חששו תחילה לקשר את עבודתם לעניין היהודי, אף כי שניהם מתייחסים לנושא זה בראיונות לא מעט, אבל זה עבר להם ואחר כך דברים הלכו חלק. דיאן פון פירסטנברג (שנולדה לאם ניצולת שואה, א"י) לא רצתה לשלוח שמלה לתערוכה, אז קנינו, וזאק פוזן פשוט לא ענה לנו. כל היתר, במיוחד הישראלים שביניהם, נענו בשמחה ובנדיבות. אלבר אלבז גם תורם לנו שמלה לאוסף המוזיאון".

על רקע גילויי אנטישמיות גוברים באירופה, את מאמינה שתערוכה כזו יכולה לנדוד למוזיאונים נוספים בעולם?

"כבר קיבלתי פניות ממוזיאונים יהודיים בארצות הברית, ואין לי ספק שהיא תעניין גם מוזיאונים לא יהודיים שהנושא נמצא באג'נדה שלהם. צריך לזכור שזו הפעם הראשונה שקבוצת מעצבי על גדולה כזו מוצגת בתערוכה קבוצתית ומדובר באנשים שיושבים בפסגת עולם האופנה כבר כמה עשורים טובים. להערכתי שיקולים אנטישמיים אינם נחלתו של עולם המוזיאונים, השיקול היחיד הוא אם הנושא חשוב ומעניין, אם התערוכה טובה והאם היא תביא קהל, ולהערכתי אנחנו עונים לכל הקריטריונים".