זהירות, פדופילים: איך נשמור על ילדינו?

הם מסתובבים בינינו, נכנסים באופן חופשי לגני שעשועים של ילדים, מטיילים ליד שער בית הספר ואפילו נתפסים על ידי המשטרה, אבל משתחררים מאוד מהר וחוזרים לשוטט ליד ילדינו ולנו אין שום שליטה על הנושא. אני מדבר על פדופילים. אני נתקל בהם שוב ושוב ברשת האינטרנט, מצהירים בגלוי כי אינם תחת כל טיפול מונע וכי הם נמצאים בקשרים עם צעירים ורואה איך הם אינם מטופלים על ידי רשויות החוק, למרות דיווחים ישירים. אני נמנע כאן מקישורים, כדי לא להעביר אליהם תנועה, אבל הם שם, לא מעט והחרדה שלי כאבא היא גדולה.

 

יותר מאזלת היד בכך שאין דרך אמיתית להרחיק את אותם פדופילים מילדינו, מתברר כי ישנה בעיה חמורה אפילו יותר. "פדופיל מסוכן יכול להסתובב חופשי ברחובות ואף גורם ממלכתי לא מיידע את הציבור על כך, כדי שיוכל לשמור על ילדיו", מסבירים באתר "תנו לגדול בשקט", אשר לקח על עצמו להתריע על סכנת פדופילים בכל אזור בארץ. "נראה שפרטיות הפדופילים גוברת על זכות ילדינו לחיות מוגנים ולגדול בשקט". האתר מנסה לנטר את תנועת פושעי המין התוקפים ילדים אשר הורשעו על ידי מערכת המשפט על פי פרסומים ציבוריים שונים. בחיפוש מהיר בו, ניתן למצוא מידע חלקי על טורפי המין החיים בעיר שלכם. שווה לבדוק.

 

האחריות מוטלת על כתפיי / טל חן

"לפני שהייתי אבא, פדופיליה הייתה סיפור דימיוני", מספר טל חן. "משהו שרואים בסרטי מתח או מזדעזעים ממנו בעיתון. הכל היה כמו כיפה אדומה והזאב הרע. מאז שהבן שלי נולד, זה הפך להיות אישי. כל הפדופילים בעולם הפכו להיות האויבים המושבעים שלי ויש תחושה מקוננת בתוך הבטן של סכנה שאורבת מאחורי כל צל ואפילו באור. לפני שהייתי אבא, פדופיליה הייתה עניין לרשויות החוק. שהמשטרה תטפל בזה, בתי המשפט. אולי בכלל שפסיכיאטרים יטפלו בזה. והיום, האחריות מוטלת על הכתפיים שלי. אני צריך להגן על הבן שלי ואם זה אומר להתמודד אחד אחד בעצמי עם כל פדופיל בעולם - זה מה שאני אצטרך לעשות".

 

הוא בן מוות בעיני / גבריאל ויינמן

רובנו הגדול יודעים בדיוק איך נתמודד עם פדופיל במידה ואחד כזה ינסה משהו עם הפרטי שלנו. "שיהיה ברור: אם אדע שאדם בן יותר מ-12 שנים נגע בצורה מינית באחד מילדיי בניגוד לרצונו", מזהיר גבריאל ויינמן. "אותו אדם לא יוכל לשוב לעמוד על רגליו לעולם וספק אם יוכל להתרבות. זה לא משנה אם האדם שעשה את זה הוא בן או בת הזוג של הילד שלי ובן-גילו, אדם צעיר ממנו או אדם מבוגר ממנו – הוא בן-מוות בעיניי, בלי קשר לגילו". אלו מילים קשות, ללא ספק, אבל ברובנו שוכן בדיוק הזעם, האיבה ושבב האלימות הזה, השמור בדיוק לאנשים שמסוגלים להרע כל כך לילדים שלנו. אבל יש כאן עניין עמוק בהרבה. פדופיליה לכשעצמה אינה פשע. היא פרפיליה, הפרעה נפשית. אי אפשר להעניש עליה אף אחד. גם לא בטוח שצריך. אחרי הכל, העובדה שאדם הינו פדופיל עדיין לא הופכת אותו לטורף מיני.

 

החוק אינו עוסק במושג פדופיל / אליסף יעקב

"פדופיליה מוגדרת כהפרעה נפשית", מסביר אליסף יעקב. "החוק בישראל, בדומה למדינות אחרות, אינו עוסק במושג 'פדופיליה', אלא מטיל עונש על קיום פעולה מינית עם קטין מתחת לגיל ההסכמה (גיל 14). באופן מדויק יותר, פדופיליה מאובחנת כאשר מתקיימים התנאים הבאים", אליסף מפרט:

1. במשך לפחות שישה חודשים יש אירועים חוזרים של עוררות מינית חזקה, דחפים מיניים או התנהגות המערבת פעילות מינית עם ילד או ילדים שטרם הגיעו לבגרות מינית.

2. הפנטזיות, הדחפים המיניים או ההתנהגות גורמים למצוקה או לקות תפקודית בתחום החברתי, התעסוקתי או כל תחום תפקודי משמעותי אחר.

3. מדובר באדם בגיל 16 לפחות ולפחות ב-5 שנים מבוגר מהילד או הילדים שהוזכרו בסעיף 1.

הקריטריונים להגדרת הפדופיל מבהירים מעל לכל ספק, דרוש להיות אדם חזק מאוד ובעל מוסר ומצפון עילאיים בכדי להצליח לנהל חיים שלמים תחת ההגדרה הזו בלי להתפתות לאורח החיים הנגזר מהם ולו אם רק לצרוך פורנוגרפיית ילדים.

יש מי שישאל, מה בכלל הבעיה עם פדופילים? "יש עוד תחומים נוספים רבים כאלה", קורא גבריאל ויינמן. "בהם יש התעסקות במחשבות שליליות, בין אם מרצון ובין אם כתוצר של הפרעה, אבל אנחנו לא מתייחסים אליהם כפי שאנחנו מתייחסים לפדופילים ומתייחסים, כפי שראוי שייעשה, רק למעשה או לביטוי פעיל אחר של המחשבה הזו, בטרם נעצור ונשפוט את האדם על כך, ציבורית או ממסדית. ההבדל בין פדופיליה לבין שאר הנושאים, שבמהותם לא שונים בעיניי, הוא שיש לנו תירוצים עבשים למה זה בסדר".

 

ילד הוא חלש, פיזית ונפשית / עומר להט

אך האם פדופיליה אכן דומה לתחומים נוספים? האם היא דומה ביסודה לפשעים אלימים מסוגים שונים? התשובה היא ברוב מוחלט של המקרים לא. "הבעיה בפדופיליה היא קהל היעד", טוען עומר להט. "הקטינים. לא בכדי קיימים חוקים נוקשים המתייחסים לאוכלוסייה הזו שנחשבת 'גולגולת רכה', החל מעולם השיווק והפרסום וכלה במין ואלימות. כושר השיפוט והביטחון העצמי אצל ילדים ונוער הוא לא כושר השיפוט הקיים אצל מבוגרים. מבוגר, אדם המפותח מינית, יכול לבחור עם מי להיכנס למיטה. ילד לא. ילד הוא חלש, פיזית ונפשית, ופדופילים פעילים, עם כל הכבוד לחוסר היכולת שלהם לשלוט במאוויי נפשם, מנצלים את זה. הרי אין דרך אחרת להשיג מין עם קטינים מלבד לאנוס אותם לזה".

 

זה לא רוע מוחלט / יובל אדם

"אני מבין", אומר יובל אדם. "שזה לא רוע מוחלט ולא ממש בחירה בשביל פדופילים, אבל זה לא אומר שאני מוכן לקבל את זה שמישהו יבחר ללכת בעקבות הדחפים שלו. הבעיה עם פדופיליה היא שיש לזה קורבן. קורבן תמים, שלא בחר לקחת בזה חלק או לא היה מסוגל להבין בכלל מה מבקשים ממנו".

למרבה הצער, הורים וילדים רבים נשארים חשופים בצריח בנושא זה. גם פדופילים שאכן תקפו מינית ילדים משוחררים בחזרה אל האוכלוסיה הכללית, כאשר הם עדיין לוקים במחלה ומהווים איום ממשי ואמיתי על הסביבה שלהם. עד כה, לא נראה שיש טיפול אמיתי למחלה המאמללת גם אותם, מלבד התנזרות ממין באופן גורף, שיטה שלצערנו לא ממש ניתן לסמוך עליה, בוודאי לא במאה אחוז מן המקרים. מה שאפשר כרגע, הוא לבדוק אם יש פדופיל באיזור מגוריכם, בעזרת האתר עליו סיפרנו בתחילת הפוסט.