הדפסה
לכתבה באתר
פרק נוסף בהיסטוריה המתמשכת של "חצי האי הירקוני בצפון תל אביב", הידוע יותר כמתחם נמל תל אביב, עומד להיכתב בקרוב: חלקו המזרחי של הנמל, שהוא החצר הפחות מעניינת והפחות מזמינה של אחד מאזורי הבילוי המצליחים במדינה, עומד להשתדרג ולהפוך לאזור בילוי ופנאי גדול וצפוף בהרבה, בדומה לחלק המערבי והמצליח. מדובר בצד המזרחי, שידוע כאזור של "גלידה מונטנה", חנויות הקרמיקה והעיצוב, ובעיקר חיפוש חניה.
עיריית תל אביב-יפו יזמה תחרות אדריכלים לתכנון האזור מחדש, והזמינה שישה משרדים להשתתף בה: משה צור, סנאן עבד אל-קאדר, רוזנפלד-ארנס, וינשטיין ועדיה, "החדר" ומן-שנער. ל-Xnet נודע כי בתום הליך השיפוט - שבו השתתפו עשרות שופטים ממחלקת ההנדסה של העירייה, מחברת אוצר מפעלי ים, מחברת אתרים, מנציגי קרן מטרני ועוד - הוחלט כי את הפרויקט יתכנן משרד רוזנפלד-ארנס.
חצי האי הירקוני משתרע על פני כ-200 דונם ובו כ-48 אלף מ"ר בנויים. המתכננים מתכוונים להרוס כ-10,000 מ"ר, בעיקר מחסנים ותוספות מאוחרות. התכנון הזוכה מזכיר קמפוס אקדמי: אוסף של בניינים דומים, שנבנים בשלבים. בשלב הראשון יתווספו לחצי האי עוד 38 אלף מ"ר. יחד עם מבנים שישוחזרו, מדובר בתוספת של 76 אלף מ"ר. בשלב נוסף יגיעו שטחי הפרויקט ל-85 אלף מ"ר, ובשלב הסופי ל-110 אלף מ"ר. המתכננים מציעים שכבר בשלב הראשון תסתיים בניית התשתית וכן בנייתם של מבני תרבות ושני בתי מלון.
הנמל שוקק, היריד שומם
האתר נפתח ב-1932, כמארח המכבייה הראשונה, ומאז עבר גלגולים ותוכניות אינספור. עכשיו, כשמתוכננים שטחי מגורים נוספים מצפון לירקון ובשדה דב, העירייה מתכוונת להפוך את הנמל כולו לאזור בילוי ופנאי מרכזי. באחת התוכניות המוקדמות של פטריק גדס, מתכנן העיר בשנות ה-30, הייתה כוונה שבנייני המגורים יימשכו לכיוון האי, אבל ברבות הימים הם נקטעו בגלל כביש התערוכה, שעד היום מנתק את מתחם יריד המזרח והנמל מהבינוי התל אביבי. הוא גם מבדל את דפוס הבילוי שם מזה שמאפיין את שאר חלקי העיר: במתחם נשאר סוג מסוים מאוד של עסקים, לרוב כאלה שמסונפים לרשתות ארציות.
לפני יותר מעשור תיכנן האדריכל אורי שטרית את המתחם, שהוגדר כמוקד בילוי, מסחר, תעסוקה, משרדים, נופש ומלונאות. אלא שהתכנון לא הוסדר באופן סופי. ב-2006 ראתה העירייה שהיא מתקשה לממש את התוכנית כולה והותירה לגורמים פרטיים לשקם חלק הנמל: ההאנגרים הישנים חודשו, ועוצבו גבעות של משטחי עץ (בתכנון עטור פרסים של משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף). בהמשך שוקמו חלק מהמבנים ההיסטוריים ותוכננו שטחי נוף, בהתאם לתוכנית של משרד "אליקים אדריכלים". וכך, אזור הנמל מושך קהל רב, בעוד שאזור יריד המזרח, למרות שיפוצו, שומם רוב שעות היום.
"האזור הזה תמיד היה מונח על השולחן", מסבירה האדריכלית לריסה קאופמן, ראש צוות מרכז במינהל ההנדסה של העירייה. לדבריה, הרעיון שעומד בבסיס התוכנית הוא שהמתחם יישאר בידיים ציבוריות. "זה יהיה מתחם של שימושים מעורבים, אבל החלטנו לא להכניס מגורים כדי לשמור על בעלות אחידה של הקרקע. כמו במתחם הנמל, גם כאן תהיה חברה ציבורית שתשכיר את המבנים".
שאטלים יביאו את המבלים
גובה הבניינים שיוקמו במתחם יוגבל לארבע קומות, והעירייה מעוניינת לסגור את המתחם לתנועת כלי רכב פרטיים ולהשאיר את החניה באזור רדינג, כמו היום. ההגעה תתאפשר באמצעות הסעות (שאטלים), והמתכננים מקווים שקו הרכבת הקלה יתחיל לפעול במקביל למימוש התוכנית (עוד חזון למועד). חלק מהמתכננים שהשתתפו בתחרות הציעו פתרונות תחבורה נוספים שיחברו בין המתחם לעיר: חלקם הציעו מונורייל – רכבל בעל אופי תיירותי - ואילו אחרים הציעו מיני-רכבת קלה. קאופמן חושבת שהנמל צריך להציע סוג אחר של בילוי, בדומה למתחמי שרונה והתחנה. "המטרה היא לא להפוך אותו לדיזנגוף או לבן יהודה", היא אומרת. "ההצעה שזכתה משלבת היטב בין טבע עירוני, שימור ורצון לייצר מתחם ציבורי".
האדריכל מנדי רוזנפלד מהמשרד הזוכה מספר שבתחילת התהליך ניסו הוא ועמיתיו להבין מה בעצם העירייה רוצה לעשות במתחם. "ניסינו להבין מה זה טבע עירוני, מה רוצים מאיתנו", הוא אומר בשיחה עם Xnet. בין השאר, התבקשו המתכננים לשלב בתוכנית "מלחה" - מקום שבו מים מתוקים נפגשים עם מי ים. במסגרת המחקר נתקלו האדריכלים בתמונה הולנדית של אתר דומה, שנתנה להם השראה. "תיכננו מעין-אריגה בין הבינוי למלחה", מסביר רוזנפלד. ובפועל, חלק מהבניינים ירחפו מעל המים.
כדי לחזק את החיבור בין שני עברי הנחל, יוקם מעגל לרוכבי אופניים בקוטר 150 מטר עם שיפוע בגובה שמונה מטרים, ובאמצעותו יוכלו הרוכבים לעבור לגדה השנייה של הירקון או לחזור לעיר. המתכננים גם מתכוונים לשחזר חלק מהתוכנית ההיסטורית של האדריכל אריה אלחנני (מתווה אלחנני), מי שעיצב חלקים מיריד המזרח. השחזור יתמקד בעיקר בחצר הקדמית, שתקבל את הבאים מכיוון רחוב דיזנגוף. האדריכל מיכאל וולמה, השותף לתכנון ההצעה הזוכה, הסביר שהשאיפה היא לטשטש בין הנוף הטבעי והעירוני. "צריך להבין את האיזון בין מה שבונים למה שלא בונים", הוא אומר, "וכך להעלים את הגבולות בין שני סוגי הנוף".
להלן ארבע מההצעות האחרות שהשתתפו בתחרות:
סנאן עבד אל-קאדר בשיתוף אפרת-קובלסקי אדריכלים וז"ק רייכר אדריכלות ונוף
המציעים ביקשו לקשור בין טיילת רדינג לטיילת הנמל, שממשיכה לכיוון דרום, וליצור מפגש בין הנחל, הים והעיר. בצורה של עיגול, ובחומריות של חומרי הטיילת, ההצעה אמורה הייתה להקיף את המבנים המיועדים לשימור. באזור השימור ולאורך הנמל תוכננו תוספות בינוי, וצפונית לטיילת הקיימת ביקשו להוסיף רצועת חוף חולי. מכיוון צפון-מזרח ביקשו לשקם את שפך הירקון כביצה מלוחה ולבנות רצף של איים שחלקם יהיו נגישים רק לבעלי חיים ולצמחייה, במטרה ליצור טבע עירוני של ממש. "נדמה שעוד אין מקום בגוש דן עם פוטנציאל להפגיש בין אינטנסיביות ארכיטקטונית לחוויה א-פורמלית בשולי העיר", כתבו האדריכלים.
מן-שנער אדריכלים
שאלת ההקשר העירוני עלתה גם בהצעה הזו. כדי לחבר בין העיר לחצי האי "מתחו" המתכננים את צירי הרחובות דיזנגוף ובן-יהודה לכיוון מרכז האי. מערך שבילים, שנגזר מהפארק שאמור היה להיווצר במרכז הפרויקט, קשר בין מרכז המתחם לכיוון העיר, הנחל והים. הבניינים ההיסטוריים של יריד המזרח שולבו במתחם הפארק. בצד המזרחי של האי המשיכו האדריכלים את רצף הבינוי שנתחם בין רחוב אוסישקין לרחוב זכריה, בהתאם לפרופורציות הבינוי באזור הצפון הישן. הבינוי בדופן זו אמור היה לכלול מלונות בוטיק, משרדים וסדנאות, וביניהם חללים קטנים, מעברים וסמטאות. את דופן הנמל ביקשו לעבות במרקם של האנגרים, סדנאות ולופטים, רובם על שטחים של מגרשי חניה. במסגרת ההצעה הם איפשרו לנגוס מצפון האי לטובת ביצה מלוחה, כשהבינוי שייגרע יתווסף לרחוב הירקון.
החדר אדריכלים
תפישת התכנון של ההצעה הזו הייתה לעשות כמה שפחות, "כי כל יישום של תוכנית חדשה רק יוסיף עוד שכבה לאלה הרבות שקיימות. הנמל לא צריך עוד שכבה", לשון ההצעה. בהתאם לנקודת מוצא זו, ניסו האדריכלים לאחות את קרעי העבר, השכבות והאזורים המתים שקיימים בחצי האי, תוך הפיכתו לעוגן מקשר בין טיילות שנמתחות מפארק הירקון שברמת גן ועד בת ים שבדרום. הם ביקשו למשוך את הגשרים הקיימים בצורה של תעלות מים וליצור אי של טבע עירוני, ממנו תיכננו ליצור אפשרות צפייה לכיוון כיכר "ארמון תוצרת הארץ", שאמור היה לעבור שחזור.
אנשי משרד החדר הציעו ליישם את מתווה אלחנני, שמוזכר גם בהצעה הזוכה. במקרה זה הייתה כוונה לשחזר את המתווה כמעט במלואו. המבנים באזור השימור אמורים היו לשמש כמוזיאון, תיאטרון, ספרייה ואודיטוריום. הפעילות המסחרית באזור הנמל אמורה הייתה לקבל עיבוי של שטחי מסחר ותעסוקה נוספים, כשהאזור שבין הנמל הצפוני לדרומי יועד לבתי מלון.
וינשטיין ועדיה ופביאן אדריכלות
גם הצעה זו ביקשה לשחזר את מתווה אלחנני, וכן לייצר שמורת טבע, שתשמש מפלט מהמטרופולין. בין השמורה לנמל ביקשו המתכננים למקם את רובע "בתי המעטפת" שיכיל את עיקר תוספת השטחים: בקומת הקרקע תיכננו שטחי מסחר, ובקומות העליונות שטחים לסדנאות, תרבות ותעסוקה. יריד המזרח אמור היה להמשיך להיות משומר, ותוכננו בו שתי חצרות נוספות, כשהאזור ההיסטורי נועד לפעילות של יצירה, תרבות, חקלאות וספורט. פיתוח האתר אמור היה להיעשות בשלבים: בשלב הראשון תוכננו להיבנות בנייני המעטפת ושטחי השמורה, ובהמשך, שטחי יריד המזרח והנמל. האדריכלים גם תיכננו את "תעלת העמים", שאמורה הייתה לבודד את האי בקצהו הצפוני של האתר.
