תצוגת הדפסה של -- דמיינו משהו אחר: 7 עובדות שלא רציתם לדעת על ג'ון לנון

1. הוא היכה את נשותיו

כולנו זוכרים את ג'ון לנון בפוזה הפציפיסטית ושוחרת השלום שלו. אנחנו פחות זוכרים את ג'ון לנון כמכה נשים. אבל היה זה לנון, שכתב עם מקרטני את השיר "Getting Better" ואחראי לשורה הבאה: "הייתי אכזרי לאישה שלי. הרבצתי לה והרחקתי אותה מהדברים שאהבה. בנאדם, הייתי רע".

בראיון המשותף של לנון ויוקו אונו ל"פלייבוי" בספטמבר 1980 הודה האמן ש"הייתי מתאכזר לאישה שלי. הייתי גבר מכה. לא יכולתי לבטא את עצמי, והייתי מכה. נלחמתי בגברים והרבצתי לנשים". לנון הוסיף שהאלימות שהיתה חלק מהתנהגותו בעבר היא שהפכה אותו לרודף שלום: "האנשים האלימים ביותר הם אלה שהולכים אחרי אהבה ושלום".

"אצטרך להיות מבוגר בהרבה בטרם אוכל לעמוד בפני הציבור ולספר איך התנהגתי לנשים כשהייתי צעיר", אמר לנון באותו ראיון. לצערו ולצערנו, זה לא קרה – חודשיים לאחר מכן נרצח לנון בפתח ביתו בניו יורק.

2. הוא התעלל בבנו

לצד ההתעללות בנשותיו, לנון לא חסך את שבטו גם מבנו הבכור, ג'וליאן. ג'וליאן, בתה של אשתו הראשונה סינת'יה, היה ילד לא מתוכנן, ודבר לידתו (כמו גם נישואיו של ג'ון) נשמר בסוד כדי לא לפגוע בביטלס. למעשה, כשג'וליאן נולד, אביו בכלל היה בסיבוב הופעות, וראה אותו רק לאחר שלושה ימים.

"לא הכרתי ממש את האיש", כתב ג'וליאן באתר האינטרנט שלו במלאת 20 שנה להירצחו של אביו, "השלום והאהבה אף פעם לא הגיעו אלי הביתה". לנון דחה את הילד, כמו את כל קונספציית המשפחה שלא הסתדרה עם אורח החיים המועדף על רוקר צעיר ונערץ.

לאחר גירושיו של לנון מסינת'יה הוא נעלם כמעט לגמרי מחיי בנו, וכששב אליהם היו היחסים בין השניים טעונים בכעס ובאי נעימות. ג'ון אף כינה את שון, בנו מנישואיו ליוקו אונו, "בני הראשון". בג'וליאן ראה, "כמו 90 אחוזים מאתנו, כולל כולם... תאונה". ג'וליאן, מנגד, טען שפול מקרטני – שכתב לו את "היי ג'וד" כשיר נחמה לאחר גירושי הוריו – היה קרוב אליו יותר מאביו.

לג'וליאן היתה במשך כל השנים בטן מלאה על ג'ון, ויותר מכך – על יוקו. ג'וליאן כתב על אביו ש"למרות שהוא בהחלט פחד מאבהות, השילוב של זה והחיים עם יוקו אונו הוביל להתמוטטות האמיתית של היחסים שלנו. פעם הוא היה אור מנחה, כוכב שזרח על כולנו, עד שהוא נשאב לתוך חור שחור".

ב-1980, כשג'וליאן היה בן 17, ג'ון האמין ש"עם השנים הוא למד לראות מעבר לתמונה שאמו ציירה לו" וש"תהיה לנו מערכת יחסים בעתיד". העתיד הזה לא הספיק להגיע.

3. הוא כמעט היכה אדם למוות

ואם עדיין לא השתכנעתם שהבחור מ"תנו צ'אנס לשלום" ו"כל מה שאתה צריך זה אהבה" היה טיפוס אלים, אולי הסיפור על בוב וולר ישכנע אתכם. וולר, די. ג'יי. במקצועו, היה מקורב לביטלס והציג אותם על הבמה מאות פעמים. ב-18 ביוני 1963, במסיבת יום ההולדת ה-21 של פול, וולר התבדח על חשבונו של לנון ושאל "מה באמת קרה בינך לבין בראיין?" (בראיין אפסטיין, המנהל ההומוסקסואל של הביטלס – נ.ש). זו היתה רמיזה לרכילות שגורה באותם ימים על נטיותיו המיניות של לנון.

לנון לא צחק. שיכור כפי שהיה לא פעם – "שיכור רע", כמו שמכנים זאת – הוא התנפל על וולר המופתע בזעם והפליא בו מכותיו. גם כשוולר שכב על הרצפה, מדמם, לא הפסיק לנון לבעוט בו. לימים סיפר לנון סיפר שהסיבה היחידה שעצר היא משום ש"הבנתי שאני למעשה הולך להרוג אותו. אם אכה אותו עוד פעם אחת, זה באמת מה שיקרה. הייתי המום".

וולר הובהל לבית החולים עם צלעות שבורות. למזלו של לנון, של הביטלס, ושל כל העולם – הוא שרד.

4. הוא שיקר

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תכניות אחרות", כתב לנון. אבל במקרה שלו, החיים היו לא פעם מה שקרה לו בזמן שהוא מספר סיפורים אחרים לגמרי. לנון נהג להשתמש בשקרים לבנים מדי פעם כדי לשרטט מחדש את חייו. כך, למשל, טען שהיה בן למעמד הפועלים בליברפול, בעוד שלמעשה גדל במשפחה מהמעמד הבינוני; שיקר והסתיר את נישואיו לסינת'יה; ונימק את פירוק הביטלס בחילוקי דעות אמנותיים, בעוד שלמעשה היתה זו התמכרותו לקוקאין שדחפה אותו אל מחוץ ללהקה. גם בשנים שלפני מותו, בהן פרש לנון מעין הציבור וטען שהפך לעקר בית, הוא היה נתון בתוך עננת סמים כבדה.

הרולד סיידר, פרקליטו של לנון, התייחס בראיון לגרדיאן להאשמות כלפי לנון: "לנון האמיתי לא היה זה שבהצהרות הציבוריות. הן נעשו בגלל שהן היו ציבוריות. לא היה אכפת לו (לשקר – נ.ש) בגלל שבמידה מסוימת הוא זלזל בתקשורת שקנתה את כל השטויות. הוא היה שם כדי לתמרן את התקשורת. הוא נהנה לעשות את זה. הם (ג'ון ויוקו – נ.ש) ידעו לנצל את התקשורת, אבל זה לא שהם האמינו בזה, אלא שזו היתה התדמית שהם רצו להציג".

5. הוא האמין בשדים

גם לאחר מותו, ג'ון לנון לא מפסיק לדבר. כך, לפחות, טוענים אנשים רבים – מהם מיסטיקנים ומתקשרים על-טבעיים שג'ון טרח ליצור אתם קשר, ומהם אנשים פשוטים שנתקלו לפתע בגאון המנוח. זה בהחלט נשמע הגיוני בהתחשב באורח חייו של לנון, ששמר על יחסים קרובים עם העולם העל-טבעי. פעם סיפר, למשל, על רוח רפאים מסתורית – "רוח העלמה הבוכה" – שמסתובבת במסדרונות בניין הדקוטה בו התגורר. למרבה האירוניה, לנון עצמו הפך עם השנים לרוח שרודפת את הדקוטה, ורבים טענו שצפו בו מסתובב בבניין לאחר מותו.

ב-1986 דיווח הסאנדיי מירור כי סינת'יה לנון מצאה מאחורי האח שבביתה עורב עטוף בעיתונים מ-1956. סינת'יה סיפרה לעיתון ש"ג'ון אמר לג'וליאן שאם יש חיים אחרי המוות, הוא יוכיח לו את זה בכך שישלח לו נוצה. כשג'וליאן ראה את העורב הוא נבהל. זה היה כאילו ג'ון מנסה ליצור אתנו קשר".

6. הוא ראה עב"ם

"ב-23 באוגוסט 1974 בשעה תשע בבוקר ראיתי עב"ם". המילים האלה, שמופיעות על גב אלבומו של לנון "קירות וגשרים", מבוססות, לדבריו, על מקרה אמיתי.

באותו יום ישב לנון במרפסת ביתו, עישן וצפה לעבר האיסט ריבר, כשלפתע חלפה מעליו באיטיות צלחת מעופפת. הוא מיהר לקרוא לחברתו באותה תקופה, מיי פנג. בראיון שנתנה ב-2004 ל"Daytrippin' Beatles Magazine" סיפרה פנג על הכלי העצום שריחף מעל ראשיהם: "יכולת לזרוק עליו כדור בייסבול. יכולת אפילו לראות את האוויר מתערבל סביבו מהחום. זה טס מעל הגגות!".

פנג סיפרה שג'ון טלפן מיד לדיילי ניוז, ושם נאמר לו ששבעה דיווחים דומים התקבלו באותו ערב. לנון התקשר לידידו אליוט מינץ, שגיחך וביקש לשוחח עם פנג, שאישרה באוזניו את הדברים. בסופו של דבר, סיפרה פנג, "וזו האמת – הוא אמר לי שהלוואי והוא היה נחטף".

7. הוא לא חי את החיים עליהם כתב

מארק דייויד צ'פמן, רוצחו של ג'ון לנון, טען שעשה זאת משום שהזמר הפך בעיניו לאדם צבוע ומזויף. מבקריו של לנון, הגם שלא הצדיקו כמובן את הרצח, כבר הצביעו על המרחק שנפער בין המילים שכתב ג'ון לנון לבין החיים אותם חי. כבר הזכרנו את הבחור האלים שביקש צ'אנס לשלום וסיפר שכל מה שצריך זו אהבה. אבל מה לגבי ההמנון הנצחי שלו, "Imagine"?

ב"Imagine" מבקש מאתנו לנון לדמיין, למשל, שאין דת – ואת זה אומר הבחור שלא היה זרם רוחני שלא סחף אותו. אבל זה עוד כלום לעומת השורה "דמיין שאין רכוש". כשלנון כתב את זה, הוא היה מיליונר. יותר קל היה לדמיין אותו יושב בדירתו המפוארת, מנגן על פסנתר הכנף הלבן והיפהפה ומבקש מאתנו לדמיין עולם אחר לגמרי מזה שברא לעצמו.

ב-21 בספטמבר 2001 הופיע ניל יאנג במופע התרמה טלוויזיוני וביצע את "Imagine". במקום שבו לנון שר "דמיין שאין רכוש, אני תוהה אם אתה מסוגל לכך", יאנג שר "אני תוהה אם אני מסוגל לכך". שינוי פעוט שאולי מגלה הבדל גישות עצום.

ג'ון לנון אולי לא היה צבוע ומזויף כמו שטען צ'פמן, אבל ב"Imagine" – השיר שלכאורה כולם אוהבים – הוא הצליח לעצבן המון אנשים.