דווקא את אלה זורקים פתאום?

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

הרחובות שלנו, כבר סיפרתי על זה יותר מפעם אחת, הם ספרייה עצובה: ספרים מושלכים על מדרכות, מוטלים על ספסלים, נזרקים בפינות, כמו אומרים שוב ושוב: זמננו עבר. אפילו תנ"ך נזנח לאנחות:

רחוב הקישון, 1 בדצמבר 2013

לכן, על פניו, לא מפתיעה התמונה הזאת לצדו של פח האשפה:

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

עוד מישהו ניקה את הסלון. זרק וזרק. אבל מה?

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

בעיצומם של ימי הלחימה בעזה, על תבת הפנדורה החברתית והמוסרית שהם פתחו, האוסף הזה, מה לעשות, לא מצליח להשתחרר ממשמעויות סמליות ולהיראות מקרי:

רחוב פרנקל, 18 באוגוסט 2014

אפילו דפדוף ב"20 שנות חיינו היפות ביותר" לא עושה מצב רוח טוב. גזירי עיתונים וצילומים מ-1948 עד 1967 (הלקוחים מן "הסליק" של שאול ביבר, כפי שמוגדר האלבום), מזכירים שדבר לא השתנה למרות שחלפו 66 שנה:

מתוך האלבום "20 שנות חיינו היפות ביותר", הוצאת ע. בע"מ פרסום והוצאה לאור