הדפסה
לכתבה באתר
מאחורי תמונת השער שמקשטת את גיליון ספטמבר החדש של מגזין האופנה האמריקאי הרפר'ס בזאר עומד מפגש בין דור ההמשך של שני ענקי אופנה מהמאה ה-20: הדוגמנית הצעירה אמה פרר בת ה-20, נכדתה של השחקנית ואייקון האופנה אודרי הפבורן, והצלם מייקל אבדון, 23, נכדו של צלם האופנה היהודי ריצ'רד אבדון. שיתוף הפעולה בין השניים מתרחש 61 שנה לאחר המפגש הראשוני של דור המייסדים הפבורן את אבדון. בדצמבר 1953 כיכבה הפבורן בסדרת צילומים של אבדון, אשר לימים תתפרסם בין עמודיו של ההרפר'ס בזאר ותשיק את שיתוף הפעולה ארוך השנים בין השניים.
עוד בערוץ האופנה
- קארה דלווין: הא"ב השלם של הדוגמנית הלוהטת ביותר בעולם
- הסופר-מודל האלמותית לינדה אוונג'ליסטה לא עוצרת ב-50
- להתלבש בשניים זה אופנתי כפליים: הזוגות המסוגננים של עולם הזוהר
"הדבר הראשון שראיתי כשהגעתי לאמריקה היה פסל החירות", סיפרה בעבר הפבורן בראיון. "הדבר השני היה ריצ'רד אבדון". השער החדש מתפרסם לאחר שבשבועיים האחרונים נחשף השער המשולש של המגזין בכיכובן של ליידי גאגא, פנלופה קרוז ולינדה אוונג'ליסטה. כל אחת מהשלוש זכתה לשער נפרד, בעוד השער בכיכובה של פרר יישלח למנויים בלבד, אסטרטגיה מוצלחת להגדלת חוג המנויים של המגזין הפונה למי שירצה להשיג גיליון שוודאי יהפוך לפריט אספנים.
הדמיון הפיזי בין הפבורן לנכדתה קופץ לעין כבר במבט ראשון: עיני הבמבי, השיער הכהה והפוני הקצרצר, השפתיים המסותתות, האף הקטנטן והמבט הממגנט. קשה להביט בתמונה שעל השער החדש בלי להיזכר במי שהפכה לאייקון אופנה עם זכייתה באוסקר בשנת 1953 על תפקידה בסרט "חופשה ברומא", מעמד שהתעצם כשכיכבה בשנת 1961 בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני".
הפבורן הצליחה לנסח סגנון אישי ומודרני, אשר שילב בין אלמנטים מתוך המלתחה הגברית והנשית לכדי מראות בלתי נשכחים. דמותה הפכה למזוהה עם מראה א-לה גרסון של מכנסי צינור שחורים, סריג גולף ונעלי מוקסינים, וכמובן עם השמלה השחורה הקטנה שלבשה בפתיחת "ארוחת בוקר בטיפאני" בעיצובו של הובר דה ז'יבנשי. לימים הפכה הפבורן גם למוזה של המעצב הצרפתי והשפיעה על קולקציות אופנה רבות.
בראיון ראשון ובלעדי למגזין מספרת פרר על החיים בצל הסבתא המפורסמת, שאותה למעשה לא פגשה מעולם. הפבורן הלכה לעולמה בשנת 1992 ממחלת הסרטן, ופרר נולדה כשנתיים מאוחר יותר לשון, בנה של השחקנית מנישואיה הראשונים לשחקן מל פרר. היא נולדה וגדלה בשוויץ בבית הכפר של המשפחה המורחבת בעיר מורגס הסמוכה ללוזאן, היכן שסבתה התגוררה בשנים האחרונות לחייה עם השחקן רוברט וולדרס. בגיל שנתיים עברה פרר עם הוריה ללוס אנג'לס, שם גילתה את תשוקתה לציור ואמנות. "לגדול בהוליווד היה מאוד נורמלי עבורי, כי הייתי רק ילדה", סיפרה להרפר'ס בזאר. "כיום אני מכירה ילדים שהלכו לגמילה, ורק עכשיו אני מגלה שיש כמה אלמנטים בסגנון החיים ההוליוודי שאינם בריאים לחלוטין".
כשהיתה בת שש התגרשו הוריה ואביה עבר להתגורר בטוסקנה. בגיל 14 עברה לגור יחד עם אימה בפירנצה, בה היא מתגוררת עד היום לבדה בעוד האם שבה לחיות בלוס אנג'לס. בימים אלו היא משלימה תואר ראשון באקדמיה לאמנות בפירנצה, ובינואר הקרוב תעזוב לניו יורק עם בן זוגה ריצ'רד, 27, מורה לאמנות שהכירה בזמן הלימודים, לטובת שלוחה של האקדמיה בניו ג'רזי. פרר מגיעה לניו יורק בגיל שבו הגיעה סבתה לראשונה לארצות הברית, ולמרות שהיא מעידה כי תחום המשחק אינו מעניין אותה, קשה שלא לתהות האם כניסתה אל ברנז'ת האמנות והאופנה כעת מסמנת את תחילתו של עידן חדש בשושלת הפבורן?
אחד הזיכרונות הראשונים של פרר מהדימוי של סבתה נמצא הרחק מהזוהר ההוליוודי שהיה מזוהה עם הפבורן. "אני זוכרת תמונה שלה קופצת על טרמפולינה", היא מספרת בראיון. "אני מאמינה שראיתי אותו עוד לפני שהבנתי שהיא היתה מפורסמת. אני זוכרת שחשבתי שהיא נראית כמו חברה שהלוואי והיתה לי". בהמשך מספרת פרר שאימצה את הגולף השחור שהיה מזוהה עם סבתה, ושנשאלה רבות על המשמעות של להיות נכדתה של הפבורן. "כילדה, לא באמת הייתי קרובה לדימוי שלה כשחקנית. עבורי היא היתה משפחה", אומרת פרר. "אני יכולה לחיות אותה דרך אבי. כל הסיפורים שלו הם על הילדות לצדה. בכנות, גם לא ראיתי את כל הסרטים שלה. כשצפיתי ב'ארוחת בוקר בטיפאני' נהניתי ממנו כפי שכל בחורה צעירה היתה נהנית ממנו. ראיתי את 'חופשה ברומא' ואת 'גבירתי הנאווה', אבל האהוב עליי הוא 'פנים מצחיקות'".
הבחירה לצלם את פרר על ידי אבדון מגלמת בתוכה לא רק גימיק תקשורתי המסייע ליחסי הציבור של המגזין, אלא מעלה גם את השאלה האם כישרון, יופי ופוטוגניות הם דברים שעוברים בירושה? על פי התוצאות בעמודי המגזין, התשובה חיובית. אבדון הצעיר החל לצלם כבר ב-2006, והיום הוא חתום על הפקות אופנה במגזין CR של קארין רויטפלד, אשר מתוקף תפקידה כעורכת האופנה העולמית של הרפר'ס בזאר הביאה אותו גם להפקה זו. אבדון ג'וניור שומר על חזונו האסתטי של סבו ריצ'רד, ויכולת זו באה לידי ביטוי בצילומי הפורטרט המרהיבים של פרר. אין ספק שהבחירה בו להוביל את שער המגזין תקפיץ את מניותיו בקרב עורכי מגזינים אחרים, אבל היא מסמנת בעיקר את נצחונו של הרפר'ס בזאר בקרב הנוכחי על שערי גיליון ספטמבר של השנה, עם סיפור מקורי, מרענן, צעיר ומסקרן.
