חדר אחד לילדים, חדר שני לנעליים: וידויו של אספן נעלי סניקרס ישראלי

ההגדרה היבשה של סניקרס ותיאור המבנה שלה, קרי: נעל שיועדה בעיקר לשם פעילות ספורטיבית, בעלת סוליית גומי או חומר סינתטי אחר, וחלק עליון עשוי מעור או קנבס, מסתירה מאחוריה עולם ומלואו: היסטוריה פנטסטית, אמירה על סגנון חיים, השפעה על מגמות תרבותיות וכמובן –טרנדים אופנתיים חשובים. ההגדרה של סניקרס כ"נעל ספורט" משולה להגדרה של סמארטפון כ"מכשיר נייד שהוא גם מחשב" תוך התעלמות מתפקידיהם התרבותיים, הסמליים וההיסטוריים.

קצרה היריעה מלהעמיק באמת בהתפתחות הסניקרס כסמל תרבות במערב, ומי מכם שמבקש להעמיק בתופעה מוזמן לקרוא את המאמר המצוין הסניקרס: אופנת רחוב – אופנת עלית. רק נספר כי הסניקרס הפכו לחלק מהותי מתרבות ההיפ-הופ והרוקנרול כבר בשנות ה-70, עד הגיעם למעמד של פריט קנייה נחשק ואספנות יקר ערך. אספני סניקרס, המכונים סניקר-הדס, צמחו בארצות הברית בשנות ה-80, והם נוטים לרכוש סניקרס המשויכים לספורט (כדורסל וסקייטבורדינג במיוחד) או חברה מסויימת (נייקי, אדידס, פומה וכיוב').

נהוג לייחס את עליית תופעת הסניקר-הדס לפריצתו העולמית של מייקל ג'ורדן האגדי וסדרת האייר-ג'ורדן שלו ב-1985, במקביל לתחייה של מוזיקת ההיפ-הופ באותה תקופה. חברות הנעליים הגדולות גילו את הפוטנציאל השיווקי בסניקרס גם לבטטות הכורסה, בעוד תנועת ההיפ-הופ העניקה להם את הלגיטימציה ברחוב.

כמו בכל תחום אספנות, גם בתחום הסניקרס יש את הנחשבים יותר ואת הנחשבים פחות. אייטמים פופולריים במיוחד כוללים, בין השאר, סניקרס מסדרות האייר-ג'ורדן (מאז החתמתו של ג'ורדן ב-NBA, נייקי מוציאה אייר-ג'ורדן חדשות בכל שנה, וב-2015 תחגוג 30 שנה לסדרה), אייר-פורס 1 (סדרה שיוצרה לראשונה ב-1982, יצאה מאז ב-1,700 צבעים, ומכניסה לנייקי כ-800 מיליון דולר בשנה) ובשנים האחרונות גם נייקי אייר-אייזי (סדרה של נייקי בשיתוף הראפר קניה ווסט).

יש עוד רבים וטובים, וחברות הנעליים הגדולות מקפידות לחתום על חוזים שמנים עם כוכבי ספורט עולמיים כדי למכור עוד ועוד סניקרס, ולהוציא עוד ועוד מהדורות מוגבלות שרק מוסיפות לשיגעון הקניה והמכירה העולמי.

כדי להבין מעט על חייו של הסניקר-הד הממוצע, בארץ שבה נעלי אצבע הם עדיין הפריט הנחשק ביותר רוב חודשי בשנה, פנינו לרותם פיקובסקי - נשוי ואב לשניים מגבעתיים וסניקר-הד לכל דבר, שאת האהבה הגדולה שלו לסניקרס פיתח כבר מילדות. "מאז שאני זוכר את עצמי זה כל מה שרציתי במתנה מחו"ל", הוא מספר, "ההורים היו נוסעים וחוזרים עם הנעליים הכי חדשות, וכשגדלתי מייקל ג'ורדן היה ה-כוכב. התאהבתי ב-NBA, התאהבתי באייר ג'ורדן שהם התחילו להוציא כל שנה כמו שעון מאז 1985, וזה לא עזב אותי מאז".

האהבה של רותם לסניקרס קיבלה את הדחיפה הרצינית באמת אחרי הצבא. לאחר השחרור הוא טס לארצות הברית, ומייד הצטרף כעובד מן המניין לרשת הנעליים של דודו בניו יורק. "בארצות הברית נחשפתי לכל הרבדים העמוקים ביותר של תרבות הסניקרס. התחלתי כמוכר נעליים ולאט לאט התקדמתי, התחלתי לנהל חנות אחת, ואז עוד חנויות, ואז מוניתי לקניין הרשת.

"אתה מסתובב ונחשף לאופנת הרחוב, להיפ-הופ, מבין שזה בכל מקום. תרבות הסניקר-הדס מפותחת, יש מפגשים ענקיים (סניקר-קון) שאנשים מגיעים אליהם מכל רחבי ארצות הברית עם הנעליים שלהם ארוזות במזוודות ייעודיות וקופסאות מיוחדות, בלי שום נציגות רשמית של חברה. אבל גם אם אתה לא סניקר–הד, האמריקאים משוגעים על סניקרס. בנאדם מגיע לחנות וקונה לא רק לעצמו סניקרס, אלא גם לאשתו ולילדים ולחברים, ועוד זוג – שיהיה גם למחסן. אנשים רגילים מרחוב, חבר'ה נורמטיביים, מניילנים זוגות, שומרים אותן בקופסאות ולא נוגעים בהן. אנשים ישנים מחוץ לחנות כשיש הכרזה על מהדורה חדשה שיוצאת, בעיקר אם היא מוגבלת".

חשוב להדגיש, מציין רותם, שלא כל האנשים מונעים רק מאהבת מרדכי: "רבים כבר הפכו את זה לתעשייה שלמה, בעיקר מאז עלייתן של חנויות הרשת ופייסבוק. אנשים ישנים מחוץ לחנויות כדי לקנות נעל שקניה ווסט עיצב עם נייקי, קונים זוג ב-245 דולר, ויום לאחר מכן מוכרים אותה באי-ביי באלפים. יש מהדורות מוגבלות של אייר-ג'ורדן שנמכרות בפי כמה וכמה מהערך המקורי שלהן. כמו בכל דבר, גם במקרה של הסניקרס - הכל פועל יוצא של ביקוש והיצע".

לרותם עצמו יש סיפור מקסים על רווח קל, והוא דווקא התרחש בארץ. "זה קרה לפני שנה וחצי. נכנסתי לקניון גבעתיים לקנות שם משהו, ופתאום ראיתי, משום מקום, נעל שממש לא הייתה צריכה להיות בשום חלון ראווה. זה היה דגם מסדרת הסאות' ביץ' של לברון ג'יימס (כוכב NBA שחתום בנייקי – ג.ס), שידעתי שיושק בארצות הברית רק חודש לאחר מכן.

עמדתי שם, מחוץ לחלון, ומייד נכנסתי לאי.ביי כדי לבדוק שם כמה היא שווה. ראיתי שהמחיר הוא 700 דולר. בחנות, אגב, היא עלתה 700 שקל. מייד נכנסתי וקניתי את כל הסטוק שהיה להם – 18 זוגות, ומכרתי את כולם באי.ביי. אני לא 'עובד בזה', אבל יש אנשים שבהחלט כן, צריך פשוט בקיאות בנושא, סבלנות והרבה ערנות". כשביקש להציע נישואין לבת זוגו, רותם מכר זוג נעליים נדירות מסדרה של אייר-ג'ורדן ב-2,000 דולר ובכך "סגר את הפינה" של הטבעת.

לרותם ולבת זוגו שני ילדים, ובית משפחת פיקובסקי בגבעתיים עמוס לעייפה בזוגות נעליים. "חזרנו לארץ לפני שש שנים והייתי צריך מכולה מיוחדת כדי לנייד לפה את האוסף. היו לי 12 ארגזים שבכל אחד מהם 10-12 זוגות סניקרס. היום, יש לי 100 ומשהו זוגות שכל אחד שווה מעל 1,000 שקל". עם זאת, הגישה של רותם לנושא השתנתה משמעותית עם חזרתו לארץ. "היום, אני כבר לא רוצה למכור אף זוג שיש לי. אני נועל את הנעליים שאני קונה, כבר לא מניילן. אם יש אירוע מיוחד, או שסתם בא לי להרגיש טוב, אני מחפש את הנעל הנכונה ומוציא אותה מהארון".

ילדיו, האחד בן שש והשני בן שנתיים, חולקים את האהבה של אבא לסניקרס ואפילו חולקים חדר, כי 100 ומשהו זוגות זקוקים, בכל זאת, לחדר משלהם: "הבאנו נגר שיבנה לנו ארונות מיוחדים, והשלב הבא הוא מדפים מזכוכית ופרוז'קטורים. זה תחביב מדבק, כי מדובר באמת בסניקרס מגניבים. אפילו אח שלי נדבק והתחיל לאסוף".

מלבד "מדפים ופרוז'קטורים", אחת השאיפות של רותם הוא לקדם את תרבות הסניקרס בארץ. מלבד דיי ג'וב נחשק בתחום ההנעלה, הוא עסוק גם בלנהל דף פייסבוק ייעודי שהקים בשם Sneakerheads Israel, שבו משוגעים לדבר מעלים תמונות, מספרים על מקומות שמהם ניתן לקנות ולהזמין סניקרס מיוחדים ומחליפים חוויות. "בכל יום מתווספים עוד ועוד אנשים לעמוד, וזה נהיה ממש מגניב. יום אחד עוד נקיים פה סניקר קון משלנו".