הדפסה
לכתבה באתר
שגרת האזעקות לא עצרה לחלוטין את שגרת החיים במרכז הארץ, גם אם היא נפגעה באופן בולט. מדי ערב המשיכו לצעוד בשדרות רוטשילד בתל
אביב הולכי רגל, שיצאו לשאוף אוויר ולשכוח לרגע את המלחמה. זוג שנעצר מול אחד מבנייני הבאוהאוס בשדרה נפעם מגרם המדרגות ומחלון הזכוכית שבחזיתו. "תראה איזה יופי", היא אמרה. "באמת יפה", ענה לה בן זוגה, וסייג מיד: "אבל לא מתאים לאזעקות". כי זוהי תכלית חדר המדרגות בימים אלה: לא חלל ציבורי, לא מעבר בין קומות, לא אלמנט דקורטיבי בחזית הבניין - אלא הגנה מפני טילים. ובמיוחד בבניינים הישנים, שנבנו לפני חובת הממ''ד.
ההקשר האקטואלי הוא סיבה טובה לחזור להיסטוריה הבנויה של חדרי וגרמי מדרגות, שבמשך מאות שנים היו אלמנט פיסולי בבניינים, בארמונות ובכנסיות. בסוף המאה ה-19 הם קיבלו פרשנות מרתקת כשאדריכלי האר-נובו – אנטוני גאודי הקטלוני וויקטור הורטה הבלגי – עיצבו חללי מדרגות לווילות עירוניות בברצלונה ובבריסל. פירי המדרגות של בית טאסל ובית הורטה בלטו בחזית, בזכות החלונות שליוו אותם. בפנים זכו כל מדרגה, מעקה ומאחז יד לטיפול מיוחד ולפרטים מפוסלים מעץ ומתכת, בהשראה של מוטיבים מעולם הטבע. חדרי המדרגות הקישוטיים בולטים ביצירותיו המפורסמות של גאודי, כמו בית מילה ובית באטיו, והתיירים עומדים בתורים ארוכים כדי ליהנות מהדרם.
חלונות תרמומטר ובנייני פירמידה
ההקפדה על פרטי מדרגות לא פסחה על ישראל והחלה להופיע בבניינים האקלקטיים שנפוצו כאן החל משנות ה-20 של המאה הקודמת. את אדריכלות הבאוהאוס בשלוש הערים הגדולות – חיפה, תל אביב וירושלים – אפיינו חלונות מדחום (תרמומטר). מדובר באותו חלון אורכי צר, ש"רץ" לגובה כל קומות הבניין ומאיר את חדר המדרגות.
דוגמאות לחלונות אלה הופיעו בתערוכה "ההדר הנעדר", שהוצגה במוזיאון העיר חיפה. חלון תרמומטר תוכנן במעונות אדל שיפר, שתכננו האדריכל בנימין אוריאל ומהנדס יחזקאל זוהר ברחוב אחד העם 11 ב-1937. דוגמה נוספות מופיעה בבניין ההיסטורי החשוב ביותר בחיפה – שוק תלפיות, שתיכנן ב-1940 האדריכל משה גרסטל. האדריכל צפריר פיינהולץ, מרצה לתולדות האדריכלות במרכז הבינתחומי, אומר כי התרמומטרים הם תוצאה של התקדמות טכנולוגית. "עד אז לא הייתה אפשרות לבנות סוג כזה של חלון והחלונות היו נפרדים לכל קומה וקומה", הוא מסביר, ומסכים עם הקביעה כי תקופת הבאוהאוס הייתה תור הזהב של חדרי המדרגות בישראל.
בנייני התקופה ניסו לשחזר אווירה של בית מלון, אומר פיינהולץ. "הושם דגש על הכניסה לבית, בהמשך היה לובי וגם בגרמי המדרגות עצמם הייתה התעמקות בפרטים – מעקות, מאחזי יד וכל מדרגה ומדרגה. בשוק תלפיות המדרגות עשויות יציקת טרצו. היום לא נראה פרטים כאלו".
פיינהולץ מסיים בימים אלו עבודת דוקטורט שעוסקת בקשר בין עבודותיו של לה קורבוזיה לתנועה הציונית. הוא מציין שלה קורובוזיה הטמיע בעבודות האדריכלות שלו את המושג "טיילת אדריכלית": "הוא השתמש ברעיון של להסתובב בתוך מבנה". המושג הזה השתרש גם בקרב האדריכלים שעלו לארץ מאירופה.
האדריכלית ניצה מצגר-סמוק כותבת בספרה "בתים מן החול" על חלונות התרמומטר, ומציינת שבניגוד לקירות המסך הגדולים בבניינים ברחבי אירופה (כמו כלבו שוקן בשטוטגרט), שנועדו להאיר חללים נרחבים, בגלל תנאי מזג האוויר בתל אביב קיר המסך קיבל ביטוי רק בחדר המדרגות. השימוש בתרמומטר הלך ופחת בשנות ה-40, בעקבות הופעתה של קומת העמודים. "הדגש עבר אל פיתוח חצר רחבת ידיים ואולם הכניסה", כותבת מצגר-סמוק. עם זאת, פרטי המעקות המושקעים המשיכו להופיע בבניינים עוד כמה שנים.
בין בנייני התרמומטר שמציינת בספרה מצגר-סמוק מופיעים "בית העוגן" מ-1935, שלימים כונה "בית הרווקות" ונמצא ברחוב פינסקר 23 (בתכנון פנחס היט); "בית אגינסקי" מ-1934, שממוקם באנגל 5 ושתיכנן סם ברקאי, שהגיע ארצה לאחר עבודה במשרדו של לה קורבוזיה; ו"בית רבינסקי ובראון" מ-1932, שממוקם בשדרות רוטשילד 82, בתכנון יוסף וזאב ברלין.
בירושלים הופעת חדרי מדרגות מהסוג הזה הייתה מינורית יותר. האדריכל דוד קרויאנקר אומר כי בבתים הערביים בשכונת טלביה, למשל, גרמי המדרגות הם בדרך כלל חיצוניים: "גרם המדרגות סימן את הכניסה והעיד על מעמד בעלי הבית". אחת הדוגמאות לגרם מדרגות משמעותי מאותה תקופה נמצא במלון פאלאס, שנבנה בשנים 1929-1928 לפי תוכניות של האדריכל נחאס ביי. הוא שופץ בהקפדה יתרה לקראת פתיחתו של מלון "וולדורף אסטוריה", גלגולו העכשווי של המבנה. אחד הבניינים היחידים בירושלים עם חלון תרמומטר הוא "בית מקובר", שנבנה בשנים 1938-1939 בתכנון האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין.
היסטוריון האדריכלות צבי אלחייני מציין עוד כמה גרמי מדרגות מעניינים בין המודרניזם לברוטליזם, שנבנו בעיקר בערים הגדולות ובשכונות מבוססות, כגון בית בר שירה שתיכנן דב כרמי ב-1958. במקרה הזה מדגיש גם אלחייני את התהליך שמצגר-סמוק כותבת עליו – הכנסת חדרי המדרגות פנימה, לתוך הבניין. "למרות זאת", הוא אומר, "גרם המדרגות נותר דומיננטי בכל הקשור להשקעה בתכנון ובפרטים, גם בלי שהיה לו ביטוי חיצוני מובהק כמו בבנייני התרמומטר".
כשקמה המדינה נעלמו מבני הסגנון הבינלאומי מנוף ערי ישראל. צו השעה הורה על פונקציונליות ולכן נעלמו הקישוטים, לטובת חדרי מדרגות פשוטים. גם בפשטותן נותרו המדרגות דומיננטיות בתכנון, כפי שנראה בשכונת בתי הפטיו בערד, מימיה הראשונים של העיר בשנת 1962, בתכנון צוות התכנון הראשוני של העיר. לחדרי המדרגות בשכונה היה גם תפקיד במערכת התנועה הכוללת במתחם, ולמרות הזנחתם במשך השנים הם נותרו אלמנט שלא ניתן להתעלם ממנו עד היום. כאלו הם גם גרמי המדרגות בבניין הפירמידה בשכונה ד' בבאר שבע. מתכנניו, משה לופנפלד וגיורא גמרמן, הדגישו באמצעותם את הכניסות לבניין (תמונות ותוכניות אפשר לראות כאן, אצל מיכאל יעקובסון).
גסיסתו הסופית של גרם המדרגות הישראלי הוכרזה ב-1974, אז נוסף לחוק התכנון והבנייה סעיף שקבע שבכל בניין בן ארבע קומות ויותר תותקן מעלית. עם השנים הולכים ומתארכים סעיפי החוק שמתייחסים לגרמי מדרגות ומגבילים את גובה המעקה, רוחב המדרגות, החומרים המותרים לשימוש ועוד.
תקנים, תקנים, תקנים
חדרי מדרגות הם אלמנט אדריכלי שמרתק אנשי מקצוע רבים. האדריכל גיא ארבל מעביר קורס כזה ב"וויצו חיפה" זה למעלה מעשור, ולדבריו "זה אלמנט שנתפס כקטן, אבל הוא מכיל רעיונות רבים. פעם זה היה לב הפרויקט, ועם הזמן הוא הפך לאלמנט יותר ויותר בסיסי". לדבריו, המבנים היחידים שבהם עדיין מתכננים היום גרמי מדרגות מושקעים הם בתי פאר וחללים מסחריים. "רוב התכנון היום סובב סביב החניונים, הממ"דים, בטיחות ומרחבים מוגני אש. לכל התקנים יש משמעות כי הם מצילי חיים, אבל מבחינה תכנונית לא נשאר הרבה".
האדריכל שמואל גרוברמן, שהיה שותפו של צבי הקר בתכנון בית הספירלה ברמת גן, מספר שבעבר המדרגות היו חלק מזכויות הבנייה, ולכן "הקבלנים ביקשו לצמצם את שטחן כדי למכור דירות גדולות יותר". עם הזמן נקבעו תקנים שהגדירו את הממדים המינימליים הנדרשים לחדרי מדרגות. היום הם מוגדרים כשטחי שירות, אך עלויותיהם עדיין גבוהות באופן יחסי, ונוספו תקני כיבוי אש, שמגדירים מרחקים בין דלתות האש לחדרים המוגנים ולמסדרונות. למעשה קובע החוק שהמרחק מכל מקום בבניין לדלת מילוט לא יכול להיות יותר מ-25 מטרים, ובכך הוא מקבע את מיקום חדר המדרגות בבניין. כל אלו כרסמו במעמדו של החלל.
למרות המגבלות הצליח גרוברמן לשלב גרמי מדרגות מיוחדים בבניין שתיכנן ברחוב יהודה הימית ביפו. "זה פרויקט לא שגרתי שחפור בחלקו בתוך סלע הכורכר, ולכן המדרגות והגשרים נחוצים כדי לגשר בין מפלסי החוץ השונים", הוא מסביר. למשל, מדרגות שמאפשרות לעלות מתוך דירה למרפסת הגג הפרטית. "חוץ מזה אני אוהב להדגיש אלמנטים שמעניקים ערכים פיסוליים ומרעננים את החזיתות הנדושות של קירות עם חלונות", הוא מעיד ומוסיף שבבניינים גבוהים לדעתו הסיכוי לקדם פרויקט עם גרם מדרגות דומיננטי הוא קטן: "הבניין הופך לחלק מ'תעשיית הבנייה' ולכן הקומות משוכפלות באופן אוטומטי".
הרנסאנס הזמני במעמדו של חדר המדרגות, שהפך בחודש האחרון משארית תכנונית למקום מקלט ומפגש, מעיד בזעיר אנפין על האדריכלות המקומית ועל הפרטים שמאכלסים אותה. ישראלים שרבים מהם, בימות שגרה, עוברים מהמשרד לחניון ובחזרה לבית בלי להיתקל בשכנים או לפגוש אנשים לא מוכרים. המלחמה האחרונה הזכירה לנו שאפשר לדבר גם עם מי שהעדפנו להימנע מהם במעלית.
עוד אדריכלות ישראלית:
>> ימי איפאה האחרונים: מה קורה לחזיתות העץ הפופולריות באקלים המקומי
>> איך הפכו המשרביות, מלאכת המחשבת האסלאמית, לטרנדיות כל כך?
