לגזור ולשמור: פורטרטים אמנותיים מנייר - לאייר את פרידה קאלו

מאז ומתמיד אהבתי להפתיע את עצמי ולנסות דברים חדשים. אני אוהבת ריגושים ביצירה, ולכן איירתי תמיד במגוון טכניקות - מצבעי פנדה עד דיו, מפיקסל-ארט עד קולאז' צילומים, אקריליק, עיפרון טושים ועוד. בגזרי הנייר מצאתי לעצמי פינה חמימה. יש בהם הגבלה מסוימת וכך נוצרת מסגרת ליצירה. פעמים רבות, דווקא כשיש מגבלות טכניות (איור בשני צבעים בלבד או חיתוכי לינוליאום, בהם החומר עצמו קשה לעיצוב) היצירה יפה ומעניינת יותר. כך החלטתי לעשות סדרת איורים על נשים ידועות שמעוררות אצלי השראה - אמניות, צלמות, מוזיקאיות, דמויות הסטוריות, מתות או חיות - ובלבד שאהיה מחוברת אליהן רגשית.

הפעם, אסביר את תהליך היצירה שלי סביב דמותה של פרידה קאלו, אמנית יוצאת דופן לא רק ביצירתה, אלא גם בדרך שבה חיה את חייה. אף שבעבודותיה הצבעוניוּת מדכאת מעט, בסגנון לבושה היא היתה ססגונית להפליא - מגוונת, מפתיעה, אמיצה, אישה חזקה מאוד, ועם זאת שברירית - מערך של ניגודים מעניינים שבאו לידי ביטוי בכל פן בחייה וביצירתה. בעיניי, פרידה קאלו היא יצירת אמנות בפני עצמה. בגיל 6 היא לקתה במחלת הפוליו, ובגיל 18 נפצעה בתאונת דרכים וסבלה בהמשך כל חייה מנכות קשה וכאבים כרוניים שבגללם עברה ניתוחים רבים. היא מתה תוך כדי סבל וכאבים רבים, בגיל 47 בלבד.

הצמות והגבות של פרידה

הכל התחיל משרבוט קטן על פתק של הפנים של פרידה. אני מתחילה בדרך כלל בציור הפנים, ובמהלך העבודה יוצרת את הגוף ואת הבגדים. אני אוהבת לתכנן מראש, ואז לאפשר ליצירה להיוולד מתוך עצמה. מנסה להקשיב לדמות ולהבין מה היא היתה רוצה ללבוש, ואיך היתה רוצה להיות מיוצגת.

הצמות: התסרוקת המאפיינת את פרידה היא צמות שכרוכות מעל לראשה ובתוכן שזורים סרטים או פרחים. ידעתי שאהנה מאוד להכין את הפרחים אך לא ידעתי איך אוכל לשזור את הצמות. ידעתי שאני רוצה לקלוע את הצמות ולהתחבר לעמלנות שביצירה עצמה. ניסיתי לעבוד עם נייר שחור דק, אולם הצמות יצאו נוקשות מדי. על אף שאני אוהבת את הגיאומטריה המרומזת שמכתיב לי חומר העבודה – הנייר - רציתי בכל זאת להעביר דרך הצמות את הרכות שיש בפרידה. על כן, החלטתי לבסוף להשתמש בטפט שחור שהוא רך יותר ואפשר לעגל אותו. ניסיתי כל מיני עוביים של פסים עד שהגעתי לפרופורציות שרציתי.

התסרוקת המאפיינת את פרידה היא צמות שכרוכות מעל לראשה ובתוכן שזורים סרטים או פרחים (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

לאחר שסיימתי עם הצמות יצרתי פרחים במחורר בצורת פרח, אבל זה היה נראה לי פשוט מדי. צפיתי בכל מיני סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך יוצרים פרחי נייר ומצאתי לי דרך ביניים ליצור פרחים שיהיו בעלי שכבות ותלת מימד, אך לא ייראו כמו שושנים סינתטיות.

פרחים בעלי שכבות ותלת מימד (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

הגבות: כידוע, פרידה לא נהגה "לעשות גבות" ואחד המאפיינים הבולטים שלה הם גבות מחוברות ולעתים גם שפם. חששתי שהאיור יהפוך לקריקטורה ולכן החלטתי להשאיר את הגבות לסוף ומיקמתי בינתיים רק את השפתיים. ניסיתי להניח פס שחור ישר לגבות והיא הזכירה לי את בנץ מרחוב סומסום. אחר-כך ניסיתי כל מיני סוגי גבות והסתכלתי שוב בתמונות שלה. שם ראיתי שצורת הגבות שלה מאופיינת והגבות עצמן מלאות הבעה. ועדיין, חששתי שהיא תהפוך לקריקטורה ולכן הפרדתי את הגבות. בסופו של דבר שחררתי, ויתרתי. פרידה זו פרידה והיא סוג של אייקון. החלטתי להעשיר את האיור בעוד אלמנטים על מנת שהגבות לא יהיו המוטיב המרכזי.

גבות מלאות הבעה (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

הגוף והבגדים של פרידה

לחולצה של פרידה השתמשתי בנייר כחול מעוטר שהזכיר לי אלמנטים מהציורים שלה. בהתחלה חשבתי להשתמש בו כרקע, אבל היות והדמות היתה כה צבעונית ומלאה בפרטים, החלטתי לבסוף לעבוד עם רקע חלק שידגיש את הדמות.

השָל: רציתי לתת לפרידה תחושה של מלוכה והחלטתי לעטוף אותה בשָל מלכותי. בחרתי בנייר מפוספס כתום ורוד מקרטון. הוא רך יותר לעבודה ומצדו השני הוא כתום חלק, כך שאפשר ליהנות מהקיפולים שבהם רואים את הצד השני.

פרידה נעטפה בשל כדי להעניק לה תחושה של מלוכה (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

פלטת הצבעים והלב שמאחוריה: ברוב הציורים שבהן ציירה את עצמה, פרידה מחזיקה משהו ביד. החלטתי לצייר אותה מחזיקה את חומרי הציור שלה. ישנו ציור אחד שבו היא מחזיקה את לבה ומכחולים בתוכו - כאילו היא מציירת מדם לבה ואני אהבתי את המטאפורה הזו והתחלתי לגזור את הלב מנייר אדום. אך כשהנחתי את הדברים על הדף חשבתי שמי שלא מכיר את הציור של פרידה לא יבין את זה כל כך וגם אמרתי לעצמי שזו מאטפורה שלה, בשפה שלה בציור שלה - ואני עושה כעת את היצירה שלי בשפה ובדרך שלי. אז החלטתי לרמז על הלב ולהניח אותו מאחורי הפלטה, כמעין קריצה. מי שמכיר - מכיר ומי שלא - לא ייבהל.

פלטת הצבעים. ברוב הציורים שבהן ציירה את עצמה, פרידה מחזיקה משהו ביד (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

הקוף: את הקוף יצרתי בהסתמך על ציור שציירה פרידה. לא ידעתי בדיוק באיזה סוג קוף מדובר ויצרתי מעין דמות קוף שהיא קצת כמו אייקון של קוף.

התחרה שמתחת לחצאית: את זו יצרתי בשיטה ידועה של קיפול הדף לכמה חלקים וגזירה של אלמנטים מתוך הדף ואז פתיחה שלו. קניתי גם סרט תחרה לבן ששקלתי להשתמש בו, אבל לבסוף החלטתי שחלק מהיופי של העבודה בנייר הוא שהכל עשוי נייר - גם הקוף, גם העלים וגם התחרה.

העלים: את העלים הוספתי בסוף להשלמת הקומפוזיציה - הנחתי את הדף במסובב, באלכסון, כי הרגשתי שעבור אישה פורצת דרך שכזו, ששברה הרבה מוסכמות, צריך לתת איזה טוויסט. בנוסף, זה הרגיש נכון מבחינת הזוויות שנוצרו בתוך התמונה.

הקוף נוצר בהסתמך על ציור שציירה פרידה (צילום: אפרת חסון דה בוטון )

• אפרת חסון-דה בוטון היא מאיירת, מעצבת וקומיקסאית.