הדפסה
לכתבה באתר
רצועה ירוקה עוטפת את הבית רחב הידיים מלפנים ומצדדיו, מתרחבת מאחור לחצר נעימה, מרוצפת ומשובצת איי צמחייה, עם בריכה תכולה בירכתיה. להקת כלבים גדולים ונמרצים מקבלת את פני הבאים בנביחות ידידותיות – ארבעה של בעלי הבית, ושני אורחים אהובים. השישה, ועוד כמה חתולים, רובצים בנחת על הספות היקרות והמיטות העתיקות, בסלון, בחדרי השינה או בחדר הקולנוע הביתי במרתף – אין אזור שהוא מחוץ לתחום. חיות הבית היו גורם מכריע בהחלטתם של בני הזוג לעבור מדירה בתל אביב לבית בקרבת העיר.
על הבנייה עמלו אדריכל (דובי ויט), מעצבת פנים (אפי גלוז), נגר ("תיבת נוח") מעצבת נוף (סמדר מור מ"מור אבידן") ואפילו יועצת צבע (הגר יואלי). אבל את נשמתו הוא חב במידה רבה לסימה קנטור, בעליה של גלריה "בורדו" לרהיטים וכלים עתיקים, שנוסעת דרך קבע לקניות באירופה (ובעיקר באנגליה). קשר חם ורב שנים נרקם בין קנטור לבין בעלת הבית, ועוד לפניה אמה. רוב הפריטים בבית – רהיטים, מנורות, כלים, אריחים וחפצי נוי – נאספו בעזרת קנטור במשך כשלוש שנים, אך נראים כאוסף של חיים שלמים. עיצוב הפנים, שמשלב בינם לבין חומרי הגלם המגוונים המרכיבים את המעטפת, הניב פסיפס גדוש בחומרים, צבעים וסגנונות, ייחודי לטעמם של הדיירים.
השימוש היומיומי ברהיטים עתיקים ויקרי ערך אינו מטריד את בעלת הבית, להיפך: הם חזקים ונוחים, היא משתפת מניסיונה, "בדרך כלל, מעבר לכך שהם יפים ועם נוכחות, הם פונקציונליים מאוד, יותר מרהיטים בני זמננו".
לבית שלוש קומות. קומת הכניסה מוגבהת ממפלס הרחוב השקט. כבר לפני הדלת יש רמז לבאות, בדמות ספסל עץ שמעליו שלט ישן, מראה ומנורה. דלת הכניסה היא דלת עץ דו-כנפית ישנה ומסיבית ממה שקרוי "פירוק" (כלומר מבתים ישנים שנהרסו, בעיקר באירופה), שעברה שיפוץ והתאמה. גם דלתות הפנים הן דלתות עץ מפירוק שהותאמו למפתחים הנדיבים של הבית, שגובהם כשני מטרים ורוחבם קרוב למטר. ממדי החדרים בהתאם – משלושה וחצי מטרים בקומת המרתף לארבעה וחצי ברום הגג המשופע בקומה השנייה.
בצדה הימני של הקומה, פתוחים האחד לשני, יש סלון גדול ומטבח ארוך, שמשני צידיו פינות אוכל – האחת מלבנית ורשמית יותר, השנייה עגולה ואינטימית, ושתיהן פונות לחלונות גדולים.
באגף השמאלי של הקומה נמצא חדר השינה המרווח של בעלי הבית, עם פינת קריאה מוקפת חלונות, פינת עבודה, חדר ארונות וחדר רחצה צמודים. מראיה הנעים של החצר חודר גם לכאן מבעד לדלתות השקופות והחלונות הגבוהים. ממול, מעבר למסדרון, שירותי אורחים, גרם מדרגות ולצדו מעלית.
לקומת המרתף מובילות מדרגות שלצדן הורכבה מעין תמונת ילדות שבה בולטות בובות ועגלה עתיקה. המדרגות מסתיימות במבואה שממנה דלתות לחדר קולנוע ביתי עם מטבחון ובר בפינה, לקליניקה, לחדר אורחים, לשירותים ולחדר שירות נוח. אור יום חודר לכאן באמצעות החצרות האנגליות המקיפות את החדרים.
בקומה העליונה שלוש סוויטות לשלושה ילדים בוגרים, שבכל אחת מהן חדר שינה, חדר ארונות וחדר רחצה, וכולן פונות למרפסת רחבה המשקיפה על הגינה מבעד לצמרות העצים. גם כאן מבואה שמובילה לחדרים, ושנוצלה גם למטבח משותף, קטן אך מאובזר למשעי. הילדים אמנם כבר אינם גרים בבית (הבת הצעירה בשלבי עזיבה), אך הם באים להתארח.
גוני קירות הבית נבחרו בהתאמה לרהיטים ולבדי הריפוד: ירוק-זית מעושן עם נימה צהבהבה בקומת הכניסה ונימה אפרפרה בקומות האחרות. כל קיר והגוון שלו. עליהם נתלו ציורים נאיביים, סגנון החביב על בעלת הבית, שרובם נרכשו בגלריה ג'ינה ומיעוטם צוירו בידי קרובת משפחה. בולטות גם מנורות הוויטראז' של "אלויק". פסנתר הכנף שבסלון מעיד על מקומן המרכזי של המוזיקה והנגינה בחיי בני הבית, וכמוהו אוסף כלי הנגינה העתיקים.
החדרים הציבוריים רוצפו באריחי טרה-קוטה בגדלים שונים, שהובאו מיצרן מסורתי באחד הכפרים באיטליה. במטבח שולב "שטיח" של אריחי טרה-קוטה עתיקים, שבתוכם שוקעו קורות עץ. לחדרי השינה נבחר פרקט עץ מפירוק. בחדרי הרחצה שלל אריחים במגוון גדלים ובצבעים שובי עין, שנרכשו במחסן השאריות של "קאונטרי פלורס" בגלגולה הקודם. חיפויים אחרים נקנו ביחד עם הכלים הסניטריים ב"חזי בנק", והאריחים בעלי הדוגמאות האנגליות המסורתיות משנות ה-30 של המאה הקודמת עשו את כל הדרך מהממלכה המאוחדת בזכות קנטור. כך, לכל אחד מחמשת חדרי הרחצה שבבית ריצוף וחיפוי משלו, מטיח טדלק מרוקאי אפור ואריחים קטנים בירוק עמוק, עז ובוהק, ועד חיפויי עץ נוסח סאונה עם אריחים לבנים ורגועים.
בין האלמנטים שמושכים את העין במיוחד אפשר למנות את הכיורים הרבים שבמטבחים, חדרי הרחצה והשירותים. אלה שוקעו כולם בשידות עתיקות שעברו טיפול נגד מים. כל כיור והשידה שלו, כל אחת שונה מחברתה. מחשבה הושקעה בכל פריט, וכולם צורפו יחד כפאזל מורכב. אפילו הנגרות הקבועה (ארונות קיר וכדומה) תוכננה בהתאם לרהיטים הקיימים והסגנון האהוב, ואינה מסגירה את גילה הצעיר.
בחדר הרחצה של בעלי הבית מראות אר-דקו צרפתיות, ובמטבח שידות הולנדיות כפריות. בפינה אחת ויטראז' צבעוני חובר לריצוף בדוגמת מעוינים, בפינה אחרת אוסף מרשים של פיגורינות עץ – דמויות מחיי הכפר, שגולפו ביד אמן בבית היוצר האיטלקי "ארני" – שחיות בשלום עם ''אי'' גדול מברזל ומשטח עבודה בגימור אבץ.
"אף אחד לא מאמין שאנחנו גרים פה שנה וחצי", מספרת בעלת הבית, "וזו התרומה של סימה. הבית חם ומזמין, ונראה כאילו חיים בו מאז ומתמיד".
עוד עיצוב פנים בסגנון וינטג':
>> גלית הירשפלד הפכה מגרש גרוטאות לבית מלא אופי
>> וליאור דנציג שיפצה באהבה את כל הרהיטים בביתה
