הדפסה
לכתבה באתר
כחולמת עם תעודות, אני יכולה לומר במידה רבה של ביטחון שיש שני סוגים של חלומות: יש חלומות שהם פנטזיה מוחלטת, דמיונית ומופרכת, ויש חלומות שהם כל כך מציאותיים וריאליים, שהם מרגישים ממש כמו מדריך להגשמה של מציאות יותר טובה. החוכמה היא לקחת קצת מהחלומות הכי מופרכים, ולשלב אותם בשגרת חיינו, במציאות היומיומית והחד-גונית (אם כי, המלצה אישית: מאוד חשוב, בדמיון וגם במציאות, להיות לבושה היטב. רק אומרת).
לא תמיד אנחנו יכולים לחזות במו עינינו באופן שבו הדמיון משנה את המציאות או אפילו מייצר מציאות חדשה. לילדים קטנים יש את הפריבילגיה המופלאה להמציא לעצמם חבר דמיוני, סודי לגמרי, כזה שההורים לעיתים יודעים רק את שמו, אבל שום דבר אודות המראה שלו, או מה הן תכונותיו.
את המפגשים עם החבר הדמיוני עורכים הילדים בדרך כלל לבד, בפינה שקטה בבית, הרחק מהמבוגרים. לא אחת יצא לי לראות אמהות צעירות שנדרכות בבת-אחת מהשקט הפתאומי שמשתרר בבית, ניגשות במרוצה אל חדר הילדים וזועקות שם "מתוקי? מה אתה עושה?", פאניקה הורית שמפרה באלגנטיות של מכשיר סאקשן אצל רופא השיניים את המפגש האינטימי והנפלא של הילד עם חברו הדמיוני.
קוד הלבוש בעולם דמיוני
לי מעולם לא היה חבר דמיוני, אבל תמיד היו לי עולמות דמיוניים, כאלה שאני מכירה כל פרט בהם, ויודעת בדיוק איך כולם נראים בתוכם, ומה הוא קוד הלבוש ההולם שם. זה התחיל בתחרה ומלמלה בעולם של נסיכות, המשיך אל עולם של בלרינות (בכל זאת, 12 שנה נעמדתי על בהונות מחודדים) עם תפאורה רומנטית מתחלפת, חצאיות טוטו ונעלי בלט ורדרדות.
אבל גם היום, כשאני מפליגה במחשבות על דמיון ומציאות, אני מבינה שעדיין יש לי עולם דמיוני משלי. בעולם הזה אני מרחפת בין הבית מהאבן האדמדמה במרוקו דרך נופש קצר באיי יוון אל מסיבת חוף אדירת משתתפים באיביזה. קוד הלבוש לרחף בעולם הדמיוני הזה שלי הוא גלביות. גלביה בכל אורך ובמגוון עצום של רקמות בעבודת יד.
למזלי, הגלביות פתאום קיבלו לגיטימיות אופנתית. בשנה האחרונה הפכו הגלביות מפריט חובה אצל גברים מוסלמים או סטלני מדבר מערביים, לפריט לגיטימי גם בחופשה יוקרתית באתר ריזורט מפנק במרקש. פתאום גלביה היא לא רק משהו שרואים במסיבות חינה אלא גם אצל המארחת שופעת השיק באחוזות הספא של קוסטה בראווה. לא צריך להסביר מדוע. הגלביות נוחות, מרהיבות בצבעוניות וברקמה והכי חשוב - הן מתאימות לכל מבנה גוף: לגבוהות, לנמוכות, רזות ומלאות. כולן שוות בפני הגלביה.
החלטת להתגלב? מומלץ לזכור כמה כללים:
• את רזה? סבבה, כיף לך ואין לנו מה לדבר איתך.
• בעלת חזה גדול? לכי על גלבייה עם מפתח וי. טוב לנינט? טוב גם לך.
• בעלת אגן רחב ורגליים דקות? גלבייה באורך עד הברך (כמו זו שבחרה עדן הראל) בגזרה מעט מתרחבת ובד דקיק תחמיא לך מאוד.
• בחרת גלביה באורך מקסי? טוב תעשי אם תקפידי שתהיה זו גלביה עשירה בבד ונטולת כיסים.
ככל שאני חושבת על כך יותר - החיסרון היחיד שאני מוצאת בגלביות הוא שאי אפשר ללבוש אותן ליום עבודה במשרד. אלא אם כן שמך מנשה קדישמן.
אז לטובת כל החולמות והעולמות הדמיונים של כולנו, אני מביאה איתי כאן כמה לובשות גלביות גאות ושמחות, מכל הסוגים והמינים. אם חשקה נפשכן באחת מאלה, לחצו כאן.
אם לרוע מזלכן יש לכן צו עיכוב יציאה מהארץ בקיץ הזה, מהרו והזמינו לעצמכן כפיצוי מקום במסעדה היוונית הנפלאה גרקו שבצפון ת"א. אחלה מקום ללבוש לכבודו גלביה מתנפנפת בלי שינפנפו אתכם משם: אוכל טוב, אווירה כיפית וקיר שלם של כובעי קש לבנים ושרשרות כחולות למכירה.
אם שחררו אתכם על התנהגות טובה ויזדמן לכם לבחור דיל של הדקה התשעים – ארזו לכם גלביה וכמה ילדים (אם כי רצוי בלי) וצאו ל'וילה דנאי' שבפארוס. היעלמות מוחלטת לפחות לשבוע מובטחת.
בתמונה: התוספת האחרונה לרשימת ה-Must Have שלי לקיץ, גלביה צהובה של מותג היבוא ממרוקו Sharagan.
ובאווירת החג שהיה, אסיים בהמלצה לגלבייה צחורה באווירת שבועות, כזו שמתאימה גם לנופש על החוף וגם ליציאה בערב בשינוי אביזרים.
וכדי להוכיח לכם שאצלי הדמיון מתווה גם את המציאות, אני רצה לארוז לי שלוש-ארבע (בעצם שש, אבל מי סופר) גלביות לחופשה שלי ביוון.
אל תפסיקו לחלום. חג קיץ שמח
שירלי
עקבו אחרי שירלי באינסטגרם- shirlyglick
לפוסט הקודם של שירלי:
