הדפסה
לכתבה באתר
כולנו מכירים את זה, עכשיו יש לזה שם: התערוכה ״Urburb״ בביתן הישראלי לביאנלה ה-14 בוונציה תציג את השעטנז המקומי המצוי: לא עיר, לא פרוור, ובעיקר - לא מקורי. התערוכה אמורה לחשוף בפני מאות אלפי מבקרים מהעולם את מה שבישראל מעדיפים לשכוח.
"Urburb הוא תמצית העירוניות הישראלית, שמיכת טלאים מודרניסטית, פסיפס הבנוי איים-איים, שילוב של עיר גרעינית, מודרניזם קמל, ובנייה תאגידית בשטחי-ענק של מרחב מופרט", מסביר האדריכל אורי שלום, שאוצר את התערוכה לצד ד״ר רועי ברנד, האמנית קרן יעלה-גולן והאדריכלית עידית קופסקי.
ה-Urburb, הלחם לשוני של עיר (Urban) ופרבר (Suburb), בא לייצג את התרכובת של הצטברות מאה שנות בנייה מודרניסטית בישראל: החל מתנועת עיר הגנים של ראשית המאה ה- 20, דרך הבנייה הסוציאליסטית-אוטופית של שנות ה- 50 וה-60, ועד השכונות הקבלניות המשוכפלות שני העשורים האחרונים, שהן מעין-עיבוד עכשווי לחזון ה״מגדלים בפארק״ הקורבוזיאני. "התכנית הרדיקלית של לה קורבוזיה, שנגנזה בראשית המאה הקודמת, חיה ובועטת בפתח תקווה ובנתניה״, טוען שלום (התוכנית המקורית מ-1925 קראה להחליף את פריז במגדלי מגורים המוצבים שורות-שורות בפארק רחב ידיים; בעיבוד הישראלי, צורות אורגניות מחליפות את הגריד הסימטרי, ואת הפארק מחליפים מגרשי חניה בריצוף אקרשטיין).
הביתנים הלאומיים בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה נאצרים השנה תחת תמה אחידה: ״קליטת המודרניזם: 1914-2014״. אוצר הביאנלה, האדריכל רם קולהאס, ביקש לבחון כיצד העשייה האדריכלית של מאה השנים הללו התאפיינה בכל מדינה באימוץ של סגנון אוניברסלי אחיד, תוך מחיקת סממני ייחוד מקומיים. נדמה כי ישראל היא דוגמה מצוינת לכך, בהיותה מראשית דרכה מעבדת אדריכלות קדחתנית וצרכנית של מודרניזם מיובא, משוכלל ומשוכפל. ברנד טוען, כי ״גישה זו של הטלה מלמעלה, טיפוסית לא רק לאידיאת התכנון הריכוזי של ראשית המאה ה–20, אלא גם לתשוקה המודרניסטית לעצב את ההווה ולהמציאו מחדש בלי הפסקה".
מופע התערוכה מתרגם את הרעיונות של תכנון-על, שכפול ומחיקה למיצב: ארבע מדפסות-ענק, שעוצבו בעבור חלל הביתן, ישרטטו וימחקו דימויים בלופ מתמשך על גבי טונות של חול ים-תיכוני. כל מדפסת תתמקד בקנה מידה אחר - ארץ, עיר, שכונה ובניין - ויחד הן יספרו את סיפור המדינה הישנה-חדשה על גבי החול.
מדפסת ה״ארץ״ תציג את שורשי תהליך הפרוור הישראלי, ״תוכנית שרון״ מ-1951, שפיזרה את רבבות העולים החדשים בעיירות פיתוח קטנות ומנותקות, בניסיון לבלום את התפתחות שלושת המטרופולונים העיקריים והגשמת החזון הציוני. אלא שהניסוי הזה, שנעשה על גבם של המהגרים, הותיר יישובים מנותקים גיאוגרפית וחברתית. בניסיון מאוחר להציל את עיירות הפיתוח, נהגו תוכניות מתאר שניסו להפוך את הכיוון של "תוכנית שרון" ולרכז את הבנייה בסמוך לארבעה מטרופולינים: ירושלים, חיפה, תל אביב ובאר שבע. תוכניות מתאר אלה, שונות במהותן אך זהות ביומרתן, ישורטטו זו אחר זו על גבי משטח החול החלק לאורך חלל הכניסה של הביתן הישראלי, ויסמלו את התייחסותו של השלטון לאדמת המדינה: לוח חלק.
מדפסת ה״עיר״ תתמקד בדינמיקה של שמונה ערים: יהוד, חדרה, לוד, חולון, בת ים, אשדוד, ירושלים ובאר שבע. בכל אחת מהן יש מרקם עירוני שנמחק, הוחלף או הורחב באמצעות אותה מוטציה עירונית-פרוורית. מרכז יהוד, למשל, איגד את שרידי הכפר הערבי עבאסייה-יהודייה לצד מבני שיכון חיוורים, ועומד לאכלס בקרוב את השכונה המצויצת "בלה לוגאנו״ - טיפולוגיה מיובאת של עיירת נופש שווייצית; בבאר שבע, אזור האצטדיון העירוני עומד להפוך לשכונת "עיר גנים" האימתנית; ובירושלים, כמובן, פרויקט "הולילנד" הידוע לשמצה שמסמל את המעבר החד מסוציאליזם לקפיטליזם, מממלכתיות לתאגידיות, מתפישה הומאנית לשחיתות.
מדפסת ה״שכונה״ תציג את דפוסי השכונות החדשות, המוכתבות על ידי משרדים פרטיים ומתהדרות בשמות פומפוזיים. המדפסת האחרונה תציג את התפתחות יחידת המגורים הבסיסית לאורך מאה שנות אבולוציה צורנית: מצריפים צמודי-קרקע צנועים לבנייני רכבת טיפוסיים ומצומצמים, ומשם לטיפוס ה-H הנהנה משלושה כיווני אוויר בניגוד לקודמיו, ועד לטיפוס העכשווי "היפר H", ובו ממ״דים, מרפסות משוננות וכיווני אוויר אינסופיים.
נושא התערוכה יוצג בקטלוג, היוצא לאור ב״סטרנטל ספרים״ (Sternthal), הוצאת בוטיק המתמקדת בתרבות ישראלית-חזותית. ברנד מציין, כי בנוסף לחומר התיאורטי ולמקרי המבחן שנאספו, נבחרו גם סיפורים קצרים של סופרים שכתבו את המקומות שמהם באו: שמעון אדף על שדרות, איל שגיא ביזאווי על בת ים, אשכול נבו על פרוור בשרון, וג׳וליה פרמנטו על כפר סבא. "הוספנו גם סיפור קצר של עמוס עוז על אשדוד", הוא מוסיף. את קטלוג התערוכה ניתן להזמין כאן.
התערוכה תוצג בביתן הישראלי בביאנלה, שתיכנן האדריכל זאב רכטר ב-1952 בסגנון הבינלאומי. הביתן עבר השנה שיפוץ נרחב וחלונותיו נפתחו לראשונה זה שנים.
(גילוי נאות: הכותבת סייעה במחקר לתערוכה).
