מלאו אסמינו היסטוריה: מתעדים את מבני התבואה בקיבוצים

לאורך ההיסטוריה הקצרה של ההתיישבות היהודית המודרנית בארץ, המגדלים לסוגיהם שימשו תמיד, לצד תפקידם הענייני, סמלי נוכחות טריטוריאליים: המגדלורים בנמלי הים, מגדלי הבזק של חומה ומגדל, מגדלי השמירה לאורך הגבולות וגדר ההפרדה, מגדל "מרגנית" בלב הקריה בתל אביב. בתולדות היישוב העברי, לצד מגדלי המים, ממשיכי דרכן של הבארות התנכ"יות (שזכו כבר להכרה תרבותית, אדריכלית, שימורית וגם ביקורתית), נותר האסם של החצר החקלאית, למרות הייחודיות שלו, בשולי התודעה האדריכלית והחזותית. תולדותיו של האסם הישראלי – האח הדחוי, הגמלוני, "מגדל הלחם" שלצד מגדל המים – טרם נחקרו.

>> סיפורם של מגדלי המים בתל אביב

כ-200 אסמים, ממגורות ומבני סילו, שנבנו בארץ החל בשנות ה-30 של המאה שעברה וננטשו במרוצת השנים עם הפסקת פעילותם, נותרו נפילים מיתולוגיים החולשים על הנוף ההתיישבותי החקלאי וניצבים כיום כאנדרטאות אילמות לטכנולוגיות חקלאיות ישנות. התערוכה "נפילים" של הצלם והחוקר גיא רז, שתוצג באסמי התבואה ההיסטוריים של קיבוץ עין השופט משנות ה-40 וה-50, ויום העיון שייערך עם פתיחתה, ינסו להשיב את הכבוד האבוד של האסמים ויעלו לדיון את מקורות הופעתם, נוכחותם ותפקודם בנוף הישראלי והקיבוצי. התערוכה ויום העיון הם פעולה ציבורית ראשונה בתהליך איסוף ותיעוד, שנועד להרחיב את המחקר בנושא ולהנגיש בעתיד את סיפורם של האסמים לדור שלא ידע את מחלקות התכנון של התנועות הקיבוציות.

הביכורים של הזמן החדש

ההיסטוריה של האסמים המקומיים מתחילה עוד בימי קדם, בתלים הארכיאולוגיים. מאז ועד ראשית היישוב היהודי בארץ (מגידו, חצור, באר שבע) נמצאו אסמים בתוך בורות. במושבות (מטולה, רחובות, חדרה), בחוות החקלאיות (בן שמן, מקווה ישראל), בחצרות (כנרת, מגדל, דגניה, תל חי), במושבים ובקיבוצים הוקצה מקום לאיסוף התבואה בגרנות חשופות ששכנו בעיקר בחצרות תחת קירוי קל. עם התפתחות תעשיית הבטון בארץ והקמת מפעל נשר בשנות ה-20 החלו מוקמים אסמי תבואה מבטון, ובשנות ה-30 וה-40 נפתח גל של בניית מבני סילו אנכיים. לאחר קום המדינה ובעיקר במהלך שנות ה-50 הגיעה לשיאה תנופת בניית האסמים בהתיישבות העובדת, על פי כמה מודלים של בנייה, הקשורים גם למחלקות התכנון של התנועות השונות. אסמי תבואה אלו תיפקדו במשך כ-40 שנה.

האסם בדגניה א'. אחד מ-200 אסמים שנבנו בארץ (צילום: גיא רז)

בשנות ה-90, עם הקמת מרכזי מזון אזוריים וירידת התפוקה בענפי החקלאות, חדלו אסמים רבים לתפקד. במקביל, החל תהליך כפול של הריסת אסמים (יגור, יקום) ושל הסבת חלק מהם לשימוש מחודש וחדשני (Re-Use): הם הפכו לפאבים, למרכזי תרבות או למשרדים (אילון, גליל ים, רבדים).

בעולם הפכו בשנים האחרונות חלק מהמבנים הנטושים האלה למתחמים ניאו-מודרניסטיים מעודכנים של מחייה ומגורים וסגרו מעגל עם החזון של לה-קורבוזיה ב "לקראת ארכיטקטורה" (1923) וזה של אריך מנדלסון ב"אמריקה" (1926), שזיהו באדריכלות המעשית של מבני התבואה מהבטון את זיקוק הרעיון של האדריכלות ושל החברה המודרניות. בספרו של לה-קורבוזיה, אחד המסמכים החשובים שניסחו את האדריכלות המודרנית, עמודי הפתיחה בנושא "הנפח" מלווים בשמונה איורים של ממגורות תבואה בארצות הברית ובקנדה. איורים אלה מלווים את אחד המשפטים המצוטטים ביותר בתולדות האדריכלות המודרנית: "הארכיטקטורה היא המשחק החכם, המדויק והמופלא של נפחים שמחוברים תחת האור... הנה הממגורות ובתי החרושת האמריקניים, הביכורים הנפלאים של הזמן החדש" (הוצאת בבל, 1998, מצרפתית: עידו בסוק). הסילואים היו למעשה ההשראה המרכזית בתיאוריות ובמניפסטים של לה-קורבוזיה, שהשפיעו על דורות של אדריכלים ברחבי העולם לאורך המאה ה-20.

צלם של בטון

רבים מהפרויקטים של גיא רז – צלם, אוצר והיסטוריון פורה של תולדות הצילום המקומי – עוסקים במופעים השונים של מבני בטון. הוא מתעד בלטות, אבני מחסום, קברים, מנהרות, כיכרות ואנדרטאות. בפרויקט "נפילים" משתלבים כל ממדי יצירתו – אמנות הצילום, המחקר ההיסטורי והאוצרות. הוא הצלם, אבל גם הממיין והמסווג שמקים ארכיון אד-הוקי לצורך תיעוד האסמים.

אי אפשר שלא לקשור את הפרויקט לגוף העבודות התיעודי-ארכיוני של הצלמים ברנד והילה בכר משנות ה-80 של המאה שעברה. השניים היו ממנסחי הצילום המתעד הלא-אמנותי והלא-מסוגנן, שבינתיים כבר השתרש כסגנון מובהק.

את האסמים בקיבוצים החל רז לצלם לקראת שנת המאה לייסוד תנועה הקיבוצית (2009-2010). הפרויקט נגנז, עד שלפני כשלושה חודשים פנה אליו נטע שפירא, רכז התרבות של עין השופט, וביקש שיאצור תערוכה שתוצג באסם ההיסטורי של הקיבוץ (מתכננים: ביקלס, אידלמן, זנמירובסקי, 1942), שעבר שימור. בעקבות זאת שלף רז את פרויקט האסמים.

בתערוכה יוצגו צילומי האסמים במצבם הנוכחי לצד מסמכים אדריכליים וצילומים של הקמתם, שרז מצא במחקרו על תולדות צלמי התנועות הקיבוציות. לדבריו, שפתם הטכנית היבשה של תצלומים אלה השפיעה על צילומי האסמים העכשוויים שלו.

לדעת רז, כר המחקר על אסמי התבואה הוא נרחב וכולל תחומים שונים כתכנון אדריכלי ונופי, ספרות, פזמונאות, צילום, קולנוע ואמנות. בתשובה לשאלה, מה מכל האידיאולוגיה שעמדה ביסוד האדריכלות הקיבוצית נותר כיום בקיבוצים המופרטים, מצטט רז את האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מסטצ'קין, מבכירי המתכננים של התנועה הקיבוצית, שנהג לחזור ולומר: "בית שגומר את תפקידו, צריך להיעלם". לטענת רז, החיים מוכיחים לעתים אחרת.

• התערוכה "נפילים: אסמים בהתיישבות העובדת" תיפתח ב-13 ביוני ותינעל בסוף יולי
• יום עיון: ייערך ביום הפתיחה במועדון של עין השופט, החל מהשעה 9 בבוקר, בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובהנחיית נטע שפירא
• שעות פתיחה: שישי-שבת בין השעות 10-14. הכניסה חופשית. לתיאום מראש: 050-7266534