מאת ד"ר זיוה שגיא

 
הפרעת קשב היא תוצאה של מערכת נוירו-כימית לא מווסתת, כלומר, רמת דופמין (חומר במוח האחראי על יכולת הריכוז וקבלת ההחלטות) נמוכה במוח, הנגרמת מליקוי בהפרשת הדופמין ובספיגתו. אם זה לא מספיק, הרי שהשמנת יתר נחשבת לתחלואה נלווית שכיחה אצל רבים מהילדים, מהמתבגרים ומהבוגרים עם הפרעות קשב.
מחקר מעקב שארך 33 שנים, ופורסם בכתב העת Pediatrics, מצביע על כך שלגברים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD אוAttention-Deficit/Hyperactivity Disorder), סיכון גבוה יותר באופן משמעותי לעודף משקל או השמנת יתר, לעומת  גברים ללא ADHD. גם אצל נשים וילדים נמצא קשר מובהק בין חוסר טיפול בהפרעת הקשב לבין השמנה.
 
אנשים עם הפרעות קשב חווים קשיים שונים, בהם מחשבות שליליות אוטומטיות (נטייה להיפגע ולביקורת עצמית), חרדה, דיכאון ופאניקה. אכילת יתר היא אסטרטגיה של "ריפוי עצמי" להעלאת רמת הדופמין. בזמן האכילה, מופרש במוח דופמין, הגורם גם לתחושת הנאה המורגשת בזמן האכילה. זו הסיבה שאכילה הופכת לגורם זמני המפיג חרדות ודיכאון. דופמין משפיע בין היתר על ריכוז, מוטיבציה, תכנון וזיכרון עבודה. כאמור, המזון מעלה את רמת הדופמין וכפועל יוצא, מעלה את התפקוד המוחי. כלומר, מביא לשיפור זמני ביכולת הקשב שלהם.
  

אימפולסיביות: ממהרים לאכול ושוכחים לתכנן

התנהגות אימפולסיבית וקושי בריסון עצמי הינם גורמי סיכון לאכילה לא מבוקרת, המובילה להשמנת יתר. אל האימפולסיביות מצטרפת גם הדחיינות, אשר גורמת ללוקים בהפרעות קשב קושי בהכנת ארוחה מזינה ומתוכננת. למשל, ברצותם להכין לעצמם סלט, המוח מייצר קיפאון בגלל המשימות הכרוכות בהכנתו, ובמקום זאת הם אוכלים אוכל מוכן וזמין הנמצא במקרר כמו נקניקים, גבינה צהובה, ממרחים משמינים וכדומה.
 
 

היפראקטיביות: צורך מיידי בריגושים

מתבטאת בחוסר שקט ומנוחה, בתנועתיות יתר ובצורך בריגושים. אנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז נוטים לפרש את חוסר השקט שהם נתונים בו, את השעמום או את תחושת העייפות כמצב של רעב, ולכן אוכלים יותר ממה שהם צריכים. התוצאה היא השמנה לא מבוקרת.
בנוסף לכך, קיים המאפיין העיקרי של הפרעות קשב והוא חוסר היכולת לעצור ולבלום מחשבות, לעצור התנהגויות אפילו הרסניות. מערכת הבקרה הפנימית העוצרת התנהגויות מזיקות אצל כל אדם, איננה פועלת אצל אנשים עם הפרעות קשב, ובמקרה של אכילה, התוצאה היא אכילת יתר.
 

מחסור בשינה: במקום לישון זוללים

חלק מהלוקים בהפרעת קשב סובלים מהפרעות שינה, וכתוצאה מכך סובלים מעייפות ומחוסר אנרגיה לאורך שעות היום. הם עשויים לפנות לאכילת יתר, בכדי להתגבר על התשישות ומתוך רצון לעורר עצמם ולספק אנרגיה, במאמץ להצליח להמשיך ולתפקד. מחקרים הוכיחו שאצל אנשים הישנים פחות משש שעות וחצי בלילה, רמת האינסולין גבוהה ב-50%, והרגישות שלהם לאינסולין נמוכה ב-40% מאלו הישנים שבע וחצי עד שמונה שעות בלילה. תופעה זו עלולה לגרום לסוכרת ולהשמנת יתר.
 

אכילה רגשית: מוצאים באכילה נחמה

האכילה משמשת כ"בריחה" וכמפלט מקשיי היומיום. הפרעת קשב מייצרת מציאות של התמודדויות עם קשיים רבים במהלך שגרת היום. הקשיים ניכרים בכל תחומי החיים: לימודים, עבודה, יחסים בין אישיים, חברתיים, זוגיים וכדומה. כדי להתמודד עם חוויית הכישלון המלווה אותם, בעלי הפרעת קשב עשויים למצוא באוכל "נחמה", וכך להיות חשופים ל"אכילה רגשית", המעלה את הסיכון להשמנת יתר.  "אכילה רגשית" היא תופעה המאפיינת גם אנשים עם דימוי עצמי נמוך, הקשורה גם היא להפרעות קשב.
בקרב אנשים עם הפרעות קשב, שאינם מטופלים בתרופות כגון ריטלין, רמת הדופמין איננה מאוזנת, והם נמצאים בסיכון גבוה יותר להשמנת יתר, מאשר אלו המטופלים בריטלין. יחד עם זאת, בקרב אלו  המטופלים תרופתית, עלולה להתפתח תופעה של השמנת יתר כתוצאה מבולמוס אכילה. אחת מתופעות הלוואי של הריטלין היא דיכוי תיאבון. הנוטלים את תרופת הריטלין נמנעים מאכילה לאורך היום, אולם, כשהשפעת התרופה פגה, הם נתקפים בבולמוס אכילה ואוכלים מכל הבא ליד ובכמויות גדולות. אכילה ללא שליטה וללא ויסות הינה גורם סיכון ידוע להשמנת יתר.
 
טיפים יעילים: מונעים השמנת יתר
 
ניהול משטר אכילה תקין ובריא
  • קביעת זמני ארוחות קבועים – ארוחות קטנות בערך כל שלוש שעות (למניעת היפוגליקמיה המייצרת בולמוס אכילה ותאווה לפחמימות).
  • להקפיד לא להכניס פיתויים הביתה.
  • להיערך מראש לארוחות על-ידי הכנת ירקות חתוכים וזמינים לאכילה, מזון מזין, בריא ודל קלוריות. באופן זה ניתן יהיה להתמודד עם הדחיינות.
  • מדי פעם, אם מרגישים צורך לאכול משהו עתיר קלוריות כמו המבורגר או גלידה, מומלץ להיעזר באדם קרוב ותומך על מנת שיעזור בוויסות הכמות הנאכלת.
  • אפשר ללמוד מתי להפסיק לאכול – לא לחכות לתחושת שובע מלאה בעת הארוחה. אם מפסיקים לאכול  קצת קודם, תחושת השובע תגיע זמן קצר לאחר סיום הארוחה. עם יצירת ההרגל ההתנהגותי, המוח בעצמו ילמד לזהות את השובע לפני תחושת המלאות.
  • חשוב לתכנן ארוחות מאוזנות בחלבונים פחמימות ושומנים. זה תורם לתחושת שובע.
 
פעילות גופנית והסחות מאכילה
  • אם מרגישים צורך עז לאכול, שלא בשעת הארוחה, מומלץ לצאת מן הבית לפעילות כמו הליכה, חברים או כל דבר המסיח את הדעת מאכילה לא מבוקרת.
  • פעילות גופנית עוזרת להתמודד גם עם דכדוך. עשר דקות בלבד יספיקו על-מנת להוריד את המתח ולפתור את הדכדוך מבלי לפתוח את המקרר.
  • להתמודדות עם אכילה הנגרמת משעמום רצוי לפנות לפעילות יצירתית הדורשת מאמץ קוגניטיבי, ולהימנע מפעילויות כמו צפייה ממושכת בטלוויזיה (המושכת לזלילה).
  • צחצוח שיניים לאחר הארוחה מסייע לעצור את הרצון להמשיך לאכול.
  • אפשר להפוך את ההיפראקטיביות ליתרון. במקום לאכול כריפוי עצמי, להפנות את האנרגיות לאפיקים חיוביים, כמו בישול ארוחות בריאות.

 

המלצות נוספות
  •  ד"ר שלומי ענתבי ממליץ להקפיד על כך שהתרופה תילקח רק לאחר ארוחת בוקר עם כמות קלוריות שתספיק עד לשעה 12:00, ואז לקחת חטיף עשיר בקלוריות "כתרופה" עד ליצירת הרגל לאכול כריך רגיל בשעה זו. לדבריו, אצל מי שאיננו פועל כך, קרוב לוודאי שהתרופה תשפיע פחות, כי למוח אין אנרגיה לפעול. בנוסף, עם תום השפעת התרופה, יש סיכון לבולמוס אכילה.
  • עיסוק במוסיקה: הקשיבו למוסיקה אהובה, שירו, למדו לנגן, רקדו ונועו בקצב המוסיקה. עיסוק זה מפחית לחצים ומעלה את מצב הרוח, וכפועל יוצא מפחית את "האכילה הרגשית".
  • חשיבות לא מבוטלת יש בהקפדה על שינה מספקת.
 
  • ד"ר זיוה שגיא היא מנכ"ל מרכז אלה, מאמנת אישית ומטפלת בשיטת ד"ר שגיא בילדים, מתבגרים ובוגרים עם הפרעת קשב וריכוז.