הדפסה
לכתבה באתר
איך שלא נסובב את זה, אנחנו ההורים עמוסים בתפיסות מקדימות לגבי הילדים שלנו. אנחנו מרבים לדבר על הרצונות שלנו מהם ועל התפקידים שימלאו בחיים שלהם בהמשך. חלקנו חיים את החיים שהחמיצו דרך ילדיהם, חלק אחר רוצה לראות את עצמו בילדיו ואין ספק שכולנו, בלי הבדלי דת, גזע ומין, מעניקים להם שריטות רבות בדרך, תוך כדי שאנחנו מנסים להטמיע את הרצונות שלנו והשאיפות שלנו בתוך מערכת הערכים שלהם.
אבל זה עוד בסדר, כי מעבר לאופק של כל הדברים שאנחנו רוצים שהם יהיו, שוקעת השמש על מקום מפחיד וחשוך הרבה יותר. המקום בו השדים שלנו לא מוּנעים מתקוות, אלא מפחדים, חרדות וטראומות רחוקות כקרובות. למקום הזה קוראים הדברים שאנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יהיו או בקצרה "רק שהוא לא יצא..." אנחנו לא מרבים לדבר על כך, בעיקר כי זה מפגיש אותנו עם החששות האישיים שלנו או כי סתם בחלק גדול מהמקרים זה פשוט מוציא אותנו לא טוב, אבל זה שם. והגיע הזמן לפתוח את זה. אז תוך כדי שאתם שואלים את עצמכם מה אתם לא רוצים ששלכם יצא, תנו לנו לספר לכם על שלנו.
רק לא ילד ערס
אני מפחד שהילד שלי ייצא ערס. אני מפחד שהוא יושפע מערסים. אני מפחד שהגבולות שלו, שבין להיות בן אדם טוב שמתחשב בזולת לבין להיות בן אדם בעל אפס יכולת להיות קשוב לזולת יטושטשו והוא פשוט יהיה ערס. כי ערס זה מסוכן, ערסים הם אנשים ששותים ומשחיתים, ששותים ונוהגים, ששותים ודוקרים ועושים רעש, לא רעש תמים שקצת מפריע לישון, אלא רעש שגורם לקטטות והיום קטטות זה לא כמו כשאני הייתי ילד, סטירות ומשיכות בשיער ואחר כך מתפייסים על משחק כדורגל. לא. היום קטטות זה סכינים, כיסאות לראש וסכסוך ארוך שנים בין כנופיות. על הישגים בלימודים אין מה לדבר וגם ככה מערכת החינוך לא משכילה להתמודד עם אותם ערסים.
מה אני מתכוון לעשות לגבי זה? להרחיק את ילדיי מערסים. כמו שאבא שלי נהג לומר שניה לפני שיצאתי מפתח הבית כדי להיפגש עם חברים כשהייתי נער: "אל תסתבך עם פושטקים". אני הולך להטמיע בילדים שלי תרבות, אהבת האחר, ערכי התחשבות ויכולת רגשית לסיטואציות חברתיות. אני אלמד את הילדים שלי להמתין לתורם, להיות אסרטיביים, אך לא להיות דורסניים; להתעמת עם אויביהם אך להימנע מהם כשאפשר; ללמד אותם שהשתכרות מאלכוהול היא תופעת לוואי לא רצויה; ללמד אותם לתת כבוד לבן / בת המין השני, להיות סובלניים, לדעת לוותר ולהבין מערכתיות.
עומר להט: אל תסתבך עם פושטקים .
שלא יצביע ליברמן
אם תשאלו אותי מה אני רוצה שהילדים שלי יהיו כשיגדלו, די ברור לי. חשוב לי לגדל בני אדם טובים. לשם הבהרה - לא ממש חשוב אם הם יהיו פיזיקאים, סופרים, רקדנים או מורים. שיהיו בני אדם ושיאהבו את החיים שלהם. אבל - יש לי גבולות מאוד ברורים של מה זה בנאדם. והם כנראה שונים משלכם.
יובל אדם: ילד גזעני .
רק לא אוהדת בית"ר
אני מפחד שהילדים שלי יהיו אוהדי בית"ר. לא בגלל שאני שונא את הקבוצה הזו, אלא בגלל שהאוהדים שלה מככבים בפחד הכי גדול שלי, בסיוט הכי גדול שלי. ואם אתם שואלים מה אני עושה בנידון, התשובה לכך מבחינתי היא ברורה. אני עושה הכל, אבל הכל, כדי שהסיוט הזה לא יתממש! בין אם זה אומר למנוע ממנה צעצועים צהובים ובין אם זה לדאוג שהיא לא תלבש בגדים עם הצבע הזה, פשוט כי זה מזכיר לי משהו שאני מנסה מאוד לשכוח.
אליסף יעקב: על אוהדי בית"ר ומה עושים כדי להתגבר עליהם .
שלא יהיה מאלו שנטפלים אליהם
מפחיד אותי ומעסיק אותי שבגיל ההתבגרות הבן שלי יהיה קרבן להתעללות רגשית ובריונות. מפחיד אותי יותר שהוא יהיה בריון בעצמו, אבל עם זה אני אדע להתמודד, להעניש אותו ולחנך אותו. להתמודד עם זה שייטפלו אליו יהיה לי קשה. כי אני זוכר כמה גיל ההתבגרות זו תקופה קשה וכמה ילדים יכולים להיות אכזריים וכמה ההורים הם לא פתרון רלוונטי. זה עוד נראה רחוק, אבל זו אחת הסיבות שחשוב לי לפתח לו את העצמאות ואת היכולת לעמוד על שלו, לצד ההבנה כמה זה חשוב לרכוש חברים. כשיש לך כמה חברים טובים, הרבה יותר קשה להציק לך וגם יותר קל להתמודד עם זה כשזה קורה.
טל חן: ביצות .
שלא יהיה כמו כולם
מה מפחיד אותי כל כך? פתאום זה צץ לי וזה מרגיש מאוד מדויק ונכון. הדבר שאני הכי מפחד שאורי שלי יהיה כשיהיה גדול. הדבר הזה שיכול להוביל אותו להיות כל הדברים הרעים האחרים שתוכלו להעלות על דעתכם. הדבר הזה: קונפורמיזם. אין תכונה לה אני בז יותר מהנטייה אחרי הרוב או אחרי ברי-הסמכא בעיניים עצומות. אין תכונה אותה אני מעריך יותר מחקירה והתמודדות עם שאלות, דרך יוזמה שלהן בצורה עצמאית, על מנת לסלול את דרכך בחיים. עם זאת, אין דרך קשה מזו לחיות ופה נמצא שורש החשש: שאורי יסתגל את מנעמי הקונפורמיזם כי זה מה שנוח, שלא מייצר רעש ושמייצר חיבה מהסובבים. אני חושש להיכשל בלהקנות לו חשיבה ביקורתית.
גבריאל ויינמן: כל הפחדים כולם .
גרוש, נכה, עני או הומוסקסואל
ההבדל בין "מפחד" ל"לא רוצה" הוא קטן וגדול כאחד, הכל בעיני במתבונן. בהתחלה רציתי לכתוב שאני מפחד שיהיה עוד אדם בעדר, אך לאחר מחשבה הבנתי שזה, גם בגלל החינוך שלי, כבר לא יקרה. ישנם דברים רבים שאני, כגיא, כאבא של איתי, מעדיף שהוא לא יהיה. כמי שמכיר היטב את חייהם של האבות הגרושים בארץ לא הייתי רוצה שאיתי יחווה גם הוא את הקשיים וההשפלה שבכך, בדיוק כפי שלא הייתי רוצה שיחווה את הקשיים של להיות עני, נכה או הומוסקסואל. אבל מפחד? לא חושב שיש משהו אחד שאני מפחד שאיתי יצא, פשוט כי אני מאמין שעם כל דבר נוכל שנינו וכל אחד מהצד שלו, להתמודד".
גיא רוה: האם באמת יש דבר שאני מפחד שאיתי יהיה כשיגדל?
מניאק חסר כבוד
אני מפחד שהבן שלי יצא מניאק חסר כבוד, בעיקר משום שזה יצביע על כך שהוא לא אימץ אף לא אחד מהערכים שניסיתי להקנות לו. זה יצביע על כך שהוא בחר לא לכבד כל אדם באשר הוא, אלא לפעול מתוך כבוד לעצמו בלבד. זה יצביע על כך שהוא בחר לפעול בדרך לא עצמאית, אלא בדרך הדורכת על אחרים. זה יצביע על כך שהוא בחר לברוח מאחריות, במקום לקבלה בכל מצב - לטוב ולרע. ויותר מכל, זה יצביע על כך שאני כשלתי בהקניית הערכים שאני מאמין בהם.
כרגע, כל מה שאני יכול לעשות הוא להוות דוגמא ולאפשר לו ללמוד ממני ומאמא שלו. לתת לו לעשות את הבחירות שלו, לתת לו ללמוד מהתוצאות ומהטעויות ולא משנה מה - תמיד להיות שם בשבילו, בדיוק כמו שההורים שלי עשו בשבילי.
ברק שיטרית: ערכים טובים או מניאק חסר כבוד .
