תצוגת הדפסה של -- פנטהאוז מפתיע בשכונה עם המוניטין הגרוע בת''א

התחנה המרכזית החדשה, בתים מתפוררים, מבקשי מקלט, מגרש של גרוטאות רכב, פחי אשפה ופיסת ים שמבצבצת בין גורדי השחקים המצטברים לאורך קו החוף התל-אביבי – זה הפאזל הנופי שנשקף מדירת הגג של עופר שחק, בבניין דירות חדש ברחוב איגר עקיבא, בשכונת נווה שאנן בדרום העיר.

לפני שניכנס לדירה הצבעונית – קצת על הבניין. תכנונו החל לפני כחמש שנים, כשקבוצת רכישה (שחק הוא אחד מ-43 החברים בה) רכשה בשכונה שני מגרשים צמודים, שמשתרעים יחד על פני 880 מטרים רבועים. האדריכל רוני אלרון תיכנן בניין גדול עם פטיו פנימי שסביבו 40 דירות, שתי דירות סטודיו ושתי חנויות. פרט לשתי דירות הגג, שביניהן מחברים גשרים פנימיים, כל היתר הן קטנות – 50 עד 60 מ"ר.

עיצוב הבניין, מסביר אלרון, הוא נגזרת של התקציב הנמוך - כ-3,000 שקל למ"ר. "זו בנייה מאוד זולה, שמתאימה לסגנון ולעלות של בנייני הבאוהאוס: טיח אקרילי, מעקות צינור, ללא קווים מסובכים לביצוע במעטפת. את הגשרים הפנימיים בבניין רצינו בהתחלה לבצע מאיפאה, אבל בסוף הכל מבטון". הישג הפרויקט הוא במספר יחידות הדיור, אומר אלרון: "זו הגדולה של הבניין, הרבה דירות על שטח קטן".

דירת הגג של שחק משתרעת על פני כ-100 מ"ר ומוקפת מרפסות משלושה צדדים, מה שמקנה לה מעגליות מסוימת: אפשר לצאת מהסלון, להקיף אותה ולהיכנס שוב דרך חדר השינה. לאחר שהסתיימה הבנייה שכר את שירותיה של מעצבת הפנים ליאת עברון. כשהיא נכנסה לדירה בפעם הראשונה הכל היה: "לבן, לבן, לבן – ועופר אמר לי: 'אני אוהב צבע'", היא מספרת.

>> בדירה הזו תוכלו לבקר במסגרת סוף השבוע של "בתים מבפנים", בשיתוף עיריית תל אביב-יפו.

הסלון, ''לפני''. לבן, לבן ועוד לבן (צילום: ליאת עברון)

האהבה לצבע עמדה בבסיס העיצוב, בלי לפגוע ב"תחושה של גבריות, ולכן גוני החום-שוקולד שולטים בדירה, כשמרבית הקירות נצבעו במוקה". מעט פריטים הובאו מדירתו הקודמת של שחק, אך אין בחדרים ריקנות אופיינית לבתים חדשים, משום שהם הולבשו בתשומת לב.

פינת הישיבה הופרדה מדלת הכניסה באמצעות שידה דו-צדדית (צילום: איתי בנית)

הכניסה לבית מוגדרת באמצעות שידה דו-כיוונית מעץ אגוז אמריקאי (ביצוע: אמיר רווה מ"נגריא"), עם חללי אחסון מצד הדלת ומקום למסך טלוויזיה מצד הסלון. הספה מ"אייטמס" והכריות לוקטו מחנויות שונות – חלקן הוזמנו מחו"ל. הקיר הדומיננטי מכוסה בטפט כהה ("גולדשטיין"), שעליו נתלו שני פוסטרים של סרטים קובניים. אחת הכורסאות ושולחן הקפה האליפטי הובאו מהדירה הקודמת, בעוד שהכורסה האדומה נרכשה ורופדה אצל "יניב פשפשים" בשוק הפשפשים ביפו. המנורה הכתומה שתלויה לצד הספה היא מנורה עומדת שעברה הסבה בעזרת מתלה מ"איקאה". על הקיר ממול, כמו בחדרים אחרים בבית, תלויים ציורים פרי מכחולה של אמו של שחק, מאיירת ספרי הילדים רותי שחק, בוגרת "בצלאל".

שולחן העבודה הועבר לפינה לא מנוצלת בסלון (צילום: איתי בנית)

פינת העבודה תוכננה במקור בממ"ד, אבל מכיוון ש"עופר קם בבוקר ומתחיל לעבוד", אומרת עברון, הוחלט למקם את שולחן העבודה ("Kare design") כנגד קיר נמוך בחלק מואר ופתוח של הסלון, מול הנוף. מעבר לחצי הקיר מוקמה פינת אוכל משוק הפשפשים (המנורה מנחלת בנימין). לאורך אחת מצלעותיה ספסל עץ עם מזרון, בגובה הדק שמעבר לחלון הגדול. את פינות הצמחייה השונות במרפסת הנדיבה תיכנן אדריכל הנוף ליאב שלם.

הציורים פרי מכחולה של רותי שחק, אמו של הדייר (צילום: איתי בנית)

בין הסלון לחדרי השינה מפריד מסדרון רחב, שנוצל לטובת מטבח מוארך – שני קווים מקבילים של ארונות לבנים בגימור מבריק. אחרי המטבח כניסה לחדר רחצה עם מקלחון ושירותים ולממ"ד שמשמש כחדר אורחים. אחד מקירותיו נצבע בירוק-זית ועליו נתלו גלויות שהוזמנו ברשת (סטודיו "House industry") ומוסגרו.

חדר אורחים בממ''ד, עם קיר שעוטר בגלויות שהוזמנו ברשת ומוסגרו (צילום: איתי בנית)

שני חדרים שהיו בקצה הדירה בחלוקתה המקורית אוחדו לחלל אחד והפכו לחדר שינה רחב ידיים. "כדי לצמצם מעט את המרחב 'עטפנו' את החדר בטפט פסים", מסבירה עברון. מתחת לחלון שפונה למרפסת הוצב ספסל מרוקאי שהיה בחצר דירתו הקודמת של שחק, "שהחתולים השחיתו. בחרנו בד, ואלברט הרפד ממטלון שיקם אותה", מספרת עברון.

בחדר השינה ספסל מרוקאי שרופד מחדש (צילום: איתי בנית)

מצד אחד של המיטה ("לובלינר") שידה לבנה של "סטודיו יוביקו", "של המעצב אורי בן צבי, שלוקח מגירות ישנות ונותן להם חיים חדשים". מהצד השני שידה צהובה ("אייטמס"), ומאחורי המיטה וילונות קטיפה חומים וכבדים, ומדפים אדומים ("איקאה"). חדר הרחצה הצמוד הוא חלק מהחלל, מופרד מהמיטה באמצעות קירות זכוכית שקופה.

מראה בסגנון מרוקאי משלימה את התמונה (צילום: איתי בנית)

שני חדרים ב-3,000 שקל לחודש

"איגר 20" הוא פרויקט ראשון של מגורים בשכירות מוגנת, בשיתוף העירייה ואגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. בשונה מהרגיל, השוכרים והמשכירים לא מתנהלים ישירות אלה מול אלה, אלא באמצעות חברת ניהול. כך יש מחיר אחיד לדירות, מענה מסודר לפניות והכי חשוב - הגבלה על העלאת שכר הדירה לעד 5% בשנה.

גיא יום טוב מ"נכס", חברה בת של אגודת הסטודנטים, שמנהלת את הפרויקט, מסביר: "המטרה היא לעודד מעבר של אוכלוסיות חזקות לנווה שאנן. אנחנו מסייעים לבעלי הדירות למצוא שוכרים פוטנציאליים, ואם הם חוששים לגור בשכונה אנחנו מסבירים להם את היתרונות שיש בבניין כזה. כי זה יותר מורכב מלהשכיר דירה בבזל".

הדירות בבניין הושכרו במהרה: דירות שני חדרים ללא חניה ב-3,000 שקל לחודש ודירות עם חניה ב-3,250. לדבריו, כמחצית הדירות בבניין מושכרות דרכם, מה שגם מסייע לשמור על תחזוקת המבנה – נקודה כאובה בבניינים שרובם עומדים להשכרה. החברה מעוניינת להרחיב את פעילותה לבניינים חדשים נוספים, כמו זה שבאיגר 12, שנמצא לפני אכלוס.

מיכאל וולה, מנהל מרכז הצעירים "מזא"ה 9", מקדם בחודשים האחרונים חוק "שכירות הוגנת" בכנסת: "הפרויקט הזה הוא מודל למה שאנחנו רוצים שיהיה בחקיקה", הוא אומר. "עד היום כלום לא היה מוגדר, למשל, באחריות מי לממן תיקון של ביוב? כשחוק כזה יעבור יהיה אפשר לקדם יותר פרויקטים כאלו, או שהם ייווצרו מעצמם".

בשכונת נווה שאנן, כמו בשכונת שפירא הסמוכה, יש עוד עתודות קרקע נכבדות לבנייה – מגרשים ריקים או כאלה שעליהם עומדים מבנים חד-קומתיים. בנוסף, על השכונה חלה תוכנית בניין עיר גמישה, שמאפשרת שילוב של מסחר בקומת הקרקע ודירות קטנות, שחסרות בעיר.

האדריכל אסף אשרוב, מבעלי "תואם אדריכלות", יערוך בשכונה סיור במסגרת אירועי "בתים מבפנים", יציג כמה פרויקטים חדשים שתיכנן, כמו הבניינים באיגר 12 ובעין הקורא 13, ויספר על פרויקטים עתידיים, כמו במירון 8 וברחוב יסוד המעלה. הבניינים משתלבים היטב ברשת הרחובות המוצלחת של השכונה, שתוכננה בצורת מנורה בשנות ה-20 של המאה הקודמת בידי יוסף טישלר.

בניינים חדשים ברחובות נווה שאנן. עוד רבים יקומו? (צילום: אסף אשרוב, ''תואם אדריכלות'')

אשרוב מאמין בפוטנציאל של השכונה: "מי שבעיקר הביא להתעוררות הנדל"נית בנווה שאנן הן קבוצות הרכישה. יש כאן פחות בעיות עם בעלויות קרקע מאשר במרכז העיר, ויש הרבה אפשרויות לבניינים עם דירות קטנות, דיור בר-השגה ועירוב שימושים". מנגד הוא מלין על מחסומים מכיוון החותמים על היתרי הבנייה: "לוקח יותר מדי זמן מהגשת התוכנית ועד ההיתר. כל פרויקט – ואלו פרויקטים קטנים – זו סחבת של ארבע-חמש שנים, על דברים קטנים, כמו גובה מעקה".

בסיור עם אשרוב אפשר לראות שטחים פתוחים רבים שגודרו בידי העירייה. לדעתו מוטב היה להשקיע את הכסף בפתרונות יצירתיים במקום בגידור, במיוחד בשכונה נטולת אזורים ירוקים, שעתידה בקרוב לאבד את גינת לוינסקי לטובת בית ספר: "את העלות של גדרות המתכת היה אפשר להשקיע בדשא וכמה עצים. זה היה רק מועיל לתושבים בשכונה. אני לא חושב שהמקומות היו הופכים למזבלה אם התושבים היו רואים שמשקיעים בהם". דיירי הבניינים החדשים מקווים שעוד פרויקטים רבים במתכונת של "איגר 20" יקומו בשכונה, שמתמודדת בעשור האחרון עם תדמית מידרדרת, ויכניסו אליה תושבים חזקים יותר, שמחפשים לגור בעיר במחיר סביר.