תצוגת הדפסה של -- מעשה לוליינות: איך משחילים עוד שני חדרים בדירת טרפז

מחפש הדירה התל אביבי הממוצע היה בוודאי חושש מנתוני הפתיחה של הדירה הזו, ברחוב לטריס במרכז העיר: המבנה שלה טרפזי ומוארך, ומתבטא בקיר אלכסוני דומיננטי לאורכה. היא גם הייתה מלאה קירות פנימיים, ריהוט מיושן ומרפסות משולשות, לא מנוצלות. אבל עינת איכהולץ-פורת וגל פורת (היא אדריכלית והוא מעצב רב-תחומי) זיהו את הפוטנציאל מהרגע הראשון, והחליטו לרכוש אותה ולשפץ.

הבניין בלטריס 7. הדירה שבכתבה היא בקומה הראשונה (צילום: עדי גלעד)

לאחר שנים של מגורים בדירות שכורות, התחבטו בני הזוג אם להישאר בטבורה של תל אביב, או לעבור לדירה מרווחת באחת השכונות במזרח העיר או בצפונה. בסופו של דבר, אומרת איכהולץ-פורת, "הקירבה למוקדי החינוך, התרבות והעבודה, שאליהם אפשר להגיע ברגל או על אופניים, גברה על הרצון במרחב גדול יותר. הקירבה הזו מאפשרת לילדים עצמאות וחוסכת מאיתנו את הצורך להיות נהגי מונית שלהם".

>> בדירה הזו תוכלו לבקר במסגרת סוף השבוע של "בתים מבפנים ", בשיתוף עיריית תל אביב-יפו.

קשר עין בין החדרים

הבניין נבנה ב-1960 על מגרש בצורת טרפז, נתון שאילץ את האדריכלים לשבור את דגם בניין המגורים ה"קופסתי" ולתכנן בניין טרפזי. עם זאת, איכהולץ-פורת סבורה שהבניין נותר "בית דירות טיפוסי לבורגנות התל-אביבית של שנות ה-50 וה-60". בהקשר זה היא מזכירה שבאותה תקופה נעלמו המרפסות הבולטות מהבניינים שהוקמו בתל אביב: הן נגרעו משטח הדירות, ורובן נסגרו מאוחר יותר באמצעות תריסולים. לדעתה, היופי של בנייני הדירות הללו הוא ש"הם אינם מוצר מוגמר, שהושלם עם תום תכנונו ובנייתו, אלא אובייקט שמשתנה עם הזמן, מתאים את עצמו לדיירים המשתנים עם השנים ולאורח חייהם, וכך ליחו לא נס".

המגרש הטרפזי (מסומן בעיגול) בסוף רחוב לטריס, שיוצא משדרות ח''ן (מתוך גנזך עיריית תל אביב)

הדיירים הקודמים היו בעלים של בית דפוס ותיק, ששמרו במשך יותר מ-50 שנה על הנכס בצורתו המקורית. השיפוצים שערכו בני הזוג איכהולץ-פורת נמשכו כשלושה חודשים, ובמהלכם עברה הדירה, ששטחה 110מ''ר, מהפך: מדירה בת שלושה חדרים גדולים לדירת חמישה חדרים קטנים יותר. "מה שנשאר זה קירות המעטפת, השראה וזיכרונות", מחייכת הדיירת החדשה. לכל אחד משלושת הילדים יש חדר משלו, ולה יש גם פינת עבודה. "למרות השטח המצומצם הצלחנו ליצור מרחב משותף רחב ונוח, וגם מקום פרטי לכל אחד", היא אומרת.

איכהולץ-פורת שותפה יחד עם תמר ענתבי-רוטמן במשרד איכהולץ-ענתבי אדריכלים. הפעם היא הייתה גם הלקוח וגם האדריכל, "או לפחות חמישית לקוח". נקודת הפתיחה הזו איפשרה לה לבצע ניסויים ולקבל החלטות לא שגרתיות. החלטה מרכזית שקיבלה הייתה לנצל את המבנה הגיאומטרי המורכב של הדירה ולחלק אותה לשני חלקים - אחד מלבני והשני משולש - כשביניהם יש מסדרון בן 12 מטרים, שבסופו חלון (ראו תוכנית בסוף הכתבה). המסדרון היה גם בגלגולה הקודם של הדירה, אבל הסתיים במחצית הדרך. לאחר שרטוט הסקיצה הראשונה התייעצה עם הנגר אייל תירוש, ויחד החליטו להחליף את קיר המסדרון בארון, וכך יש למסדרון צד אחד שכולו דלתות עץ אגוז (כולל דלתות הכניסה לחדרים), וצד שני שכולו לבן.

"המסדרון מתפקד מצוין כמגרש למשחקי כדור וגולות" (צילום: עדי גלעד)

איכהולץ-פורת מספרת שהמסדרון הפך "למקום מפגש" ומוסיפה: "הוא גם מתפקד מצוין כמגרש למשחקי כדור, גולות ומתגלגלים אחרים". בקצה שלו יש חדר שירות, שבו מכונת כביסה, ארון כביסה ומראה גדולה.

עיקר החלק המשולש של הדירה הוא חלל הסלון, המטבח ופינת האוכל. החלוקה המקורית בין הסלון למרפסת פנימית בוטלה, והחלל ''נפתח''. קיר חדר העבודה, שנמצא בהמשך למטבח, מעבר לדלת הכניסה, עשוי זכוכית ומחדיר לסלון אור מחזית נוספת. את שולחן העבודה תיכננו בני הזוג לפני 15 שנה, והחדרון מסתיים במרפסת קטנה, "נעימה לשתיית קפה".

חדרון העבודה, עם מרפסת נעימה ודלתות זכוכית (צילום: עדי גלעד)

אריחי הרצפה המקוריים פורקו, ובמקומם יצקו שכבת בטון מוחלק. השירותים חופו באריחים שחורים ולבנים בדוגמת שחמט. רהיטי הסלון עשויים מחומרים שונים – עור, מתכת ופלסטיק - ורובם עוצבו בידי בני הזוג, במשך השנים. "חלק מהכסאות הם מלפני 20 שנה", אומר פורת. על אחד הקירות תלויים שני ציורים של ליז חג'ג'. את שולחן האוכל תיכננה איכהולץ-פורת עם שותפתה למשרד. ברחבי הדירה מנורות שחלקן תוכננו בידי בעלי הבית וחלקן נרכשו ב"קרני תכלת".

לאורך החלונות נתלו אדניות "בניסיון ליצור גינה עירונית קטנה" (צילום: עדי גלעד)

על אדני החלונות בכל החדרים נתלו אדניות "בניסיון ליצור גינה עירונית קטנה". יצר אותן פחח המרזבים יואל סלם, ועל תכנון מערכת הגינון וההשקיה אחראי אדריכל הנוף קורן סגלי. באזור המטבח נשתלו בעיקר צמחי תבלין – נענע, מליסה, אורגנו, זעתר ועוד. לצד חלונות החדרים נשתלו צמחי נוי – רב-שנתיים ועונתיים.

בחלונות שבאזור המטבח נשתלו בעיקר צמחי תבלין – נענע, מליסה, אורגנו, זעתר ועוד (צילום: עדי גלעד)

המטבח מופרד מהסלון באמצעות "אי" שבנוי מעץ אגוז לבן (שממנו נבנה גם ארון המסדרון). מולו ארונות תחתונים ועליונים בגימור "שלייף לק" לבן, זהה לצבע הקירות, ומשטחי עבודה מנירוסטה. התכנון מאפשר שינויים: זו הסיבה שאביזרי החשמל לא הוסתרו בתוך נישות, שאמנם נעשו אופנתיות בשנים האחרונות, אבל לא מאפשרות תחלופה כשצרכי הדיירים משתנים.

הארון פוצל לשניים

שלושת חדרי הילדים קומפקטיים מאוד: 8 מ"ר כל אחד. בחדר של הבת הבכורה, יעל (14), מיטה וחצי המורכבת מקוביות עץ - גלגול של קוביות שהכינו הוריה כשהיו סטודנטים בבצלאל. "עבדנו בנגרייה בבית השיטה והקוביות הוקצעו משאריות גזעי ברוש גולמיים", נזכרת איכהולץ-פורת. "כשיעלי ביקשה לעבור למיטה וחצי צבענו אותן, והכוורת ה'עומדת' הפכה ל'שוכבת' – כלומר, לבסיס למזרון".

בחדר של יעל מיטה מכוורת מדפים שנצבעה והושכבה (צילום: עדי גלעד)

בחדר גם ארון בגדים שהכין במקור גדעון סגל, הנגר המיתולוגי של האדריכלית עדה כרמי, מי שביצע את פרטי הנגרות בבניין בית המשפט העליון. בדירה הקודמת הוא תיפקד כארון קיר גדול בחדר ילדים משותף, ועכשיו הוא פוצל לשני ארונות בשניים מחדרי הילדים. הארון עבר התאמה והוצמדה לו מראה גדולה. עוד בחדר: שולחן וכיסא שתיכנן פורת וגופי תאורה שעיצבו בני הזוג. את חלון החדר מלווה ספסל מחופה עץ סידר, שמקבילה אליו אדנית פח עם עץ תפוז וזית.

ארון הבגדים תוכנן על ידי גדעון סגל ופוצל לשניים. זה החלק שנמצא בחדר של נדב (צילום: עדי גלעד)

חדרה של תמר (11) תופס את מקום המטבח ומרפסת השירות בדירה המקורית. את המיטה עיצבו ההורים וביצעה נגריית "הרשקו". גם את המנורות עיצבו בעלי הבית. השולחן נמצא ברחוב ונצבע בלבן. התמונות הן ממוזיאון הצעצועים בפראג. ארון הבגדים הוא חלק מארון המסדרון, ותוכנן למידות החדר.

בחדרו של נדב (7) נמצא החלק השני של הארון הישן שפוצל, וכן לוח גיר, שולחן כתיבה מקונסטרוקציית ברזל ופלטת עץ ושידה עם מדפי משחקים וספרים. במקור תוכנן הרהיט כ"שידת החתלה כשיעלי נולדה", ועוצב כשתי יחידות ברוחב 45 ס"מ ובגובה 90 ס"מ. בשימוש הראשוני היו שני החלקים מחוברים גב לגב, וכשהילדים גדלו פוצלה השידה לשתיים, "בתחילה זו ליד זו, וכאן זו על גבי זו".

השידה תוכננה משתי יחידות. "כשעברנו לדירה הנוכחית, הן קיבלו את הסידור הנוכחי - זו על גבי זו" (צילום: עדי גלעד)

חדר ההורים ממוקם בקצה הדירה, מוקף בשלושה חלונות שבעדם נראה עץ אבוקדו. המיטה תוכננה כבמה "מקיר לקיר", ומשמשת גם לאחסון (ביצוע: רביד אביסרור). מנורות הקריאה הן של חברת "ארטמידה". הארונות, שתיכננו בני הזוג לפני 15 שנים, מורכבים מחלקים שאפשר להחליף ביניהם, וכעת זכו להעמדה חדשה: היחידות פוצלו וכל קבוצת מדפים נשענת על קיר אחר, בהתאם לחלל הקטן.

הבניין תוכנן בידי משרד "רפופורט גליברמן פרנקל - מהנדסים אדריכלים יועצים", שאחראי למבנים רבים בתל אביב, בהם תיכון אליאנס, בית מפעל הפיס, בית חברת מגדל בשדרות רוטשילד ובניין קולנוע מקסים (שבו נמצאת היום החנות "האוזן השלישית").

נגרות ארון המסדרון, המטבח ודלתות חדרים: נגריית תירוש
קבלן: א.ל. הלמן
אלומיניום: "קסטן תריסים"
רצפת בטון: "אבן גן"
מיזוג אוויר: "מילניום"
מעקות: דניאל עזרא
כלים סניטריים: "חזי בנק", "מודי"