הנגר שגילף באהבה את כל צרכי משפחתו

לתערוכה שאת סיפורה אנחנו מביאים כאן יש שתי נקודות התחלה: האחת ב-1948, אז קנו ראובן וביילה רינקביץ, שלמזלם עלו מפולין לפני שפרצה המלחמה הגדולה באירופה, דירה בתל אביב. ראובן איבד הורים וקרובים, אשה וילד, וביקש להקים עם ביילה משפחה חדשה, בארצם החדשה. הם מצאו דירה על פינת הרחובות תל חי ושלמה המלך, בבית דב בורוכוביק (היזם), בניין שאברהם כבירי תיכנן בסגנון הבאוהאוס. זו דירת 70 מטרים רבועים, שבה חיו 60 שנה. הם נכנסו אליה כזוג, גידלו בה שלושה בנים וסיימו בה את חייהם.

נרוץ קדימה: השנה ליווה האדריכל אמיר נבון את חמיו בחיפושיו אחרי נכס להשקעה. הם באו לראות את הדירה הריקה מאדם, שנים לאחר מותם של ראובן וביילה. אחד הבנים, אברהם, ליווה את הרוכשים כששוטטו בין החדרים, שבהם רוכזו חפצי המשפחה הישנים בערימות מסודרות. הבניין, אחד היפים בעיר, מצא חן בעיני נבון וחמיו, וכך גם הדירה, שמוקפת במרפסת ארוכה, מתעגלת, שאליה שלוש יציאות שונות. כשנכנסו פנימה עוררו את סקרנותם "כל מיני חפצים מעניינים, שנראה כאילו נבנו במיוחד למקום. הרגשנו כאילו אנחנו נכנסים למנהרת זמן", מספר נבון.

קומפוזיציה של פורמייקה על כוננית הטלפון במסדרון (צילום: גדעון לוין)

החפץ הראשון שתפס את עינו היה משטח עליון של ארון נעליים שעמד במסדרון, עליו טלפון ובצדו מתקן לספר טלפונים. קומפוזיציה של פורמייקה, בגודל של 40 על 85 ס"מ, ש"עוצבה בחוש גרפי יוצא מן הכלל", אומר נבון. הוא התלהב מיד, והחל להתבונן מקרוב בפריטים השונים. אברהם סיפר לו שאת כל הרהיטים ופריטי העץ בדירה – מארונות הקיר דרך רכבת המשחק ועד קרש החיתוך – עשה אביו, שעבד כל חייו כנגר.

המטבח הישן בדירה עדיין במצב טוב (צילום: חן שטיינברג)

ראובן רינקביץ עבד ב"מזוית - בית חרושת לנגרות" ברחוב העלייה בדרום תל אביב. "אבא היה קם בארבע וחצי בבוקר, לוקח את האוטובוס לדרום העיר, חוזר הביתה עם בגדים מלאי נסורת ואמא הייתה מכינה לו אוכל. מסגרת קבועה", מספר הבן אברהם. בין היתר עשה עבודות נגרות במכון וייצמן, כפי שהוצהר באישור כניסה למכון מ-1948. בביתו החזיק את כלי עבודה שנדרשו לו, ובעזרתם הכין את כל חפצי המשפחה. חלקם פריטים פשוטים ושימושיים כמו מדרך עץ נגד החלקה לצד האמבטיה, וחלקם יוצאי דופן בעיצובם, מקוריים ורב-תכליתיים, כמו מנורה עומדת שהיא גם לוח שחמט וגם מתקן לעיתונים. "כל דבר שנזקקו לו עשה בעבודת יד, עם הרבה תשומת לב וקפדנות", אומר נבון. "הרגשתי את האנשים שגרו שם דרך הפריטים, חלק שייכים לחדר הילדים, חלק לסלון, חלק למטבח, עולם שלם של חפצים שהאב בנה למען המשפחה". ראובן הלך לעולמו בשנות ה-80.

ראובן ב''מזוית - בית חרושת לנגרות'', שבו עבד (צילום: ליאת זילברשטיין)

ביילה, שנפטרה לפני שש שנים בגיל 99, עבדה בתחילת דרכם כמנקה בבתי המידות בשדרות רוטשילד. כשנולדו הילדים טיפלה בהם עד שהתגייסו, ובחלוף השנים, עד ימיה האחרונים ממש, עזרה כמוכרת בחנות הצעצועים של בנה מרדכי. היא לא הלכה לאולפן: בבית נמצא עדיין מילון פולני-עברי, שבעזרתו, לאט ובשקידה, למדה עברית. אחרי שנפטרה הושכרו שניים מחדרי הדירה, והחפצים רוכזו בחדר שנשאר סגור - "כמו בקפסולת זמן. מיד אמרתי להם – זה הזמן לתעד ולקטלג", מספר נבון.

הפריט היחיד שילווה את הצילומים בתערוכה (צילום: גדעון לוין)

מה עוד תוכלו לראות בסוף השבוע של "בתים מבפנים"?

>> חנות בקומת הקרקע של בניין לשימור הפכה שוב לדירת מגורים

>> איך נראה הפרויקט החדש של דיור בר השגה בדרום תל אביב? 

>> בין בית הכנסת הליברלי לכיכר רבין: דירתם של הנדסאי אדריכלות דתי ובן זוגו החילוני