בגיל שבע, קיבל צלם האופנה שרון מור יוסף את המצלמה הראשונה שלו. זו היתה מצלמת פוקט קטנה, מהסוג הפופולארי בתחילת שנות ה-80 בישראל, ואיתה נהג לצלם את נוף ילדותו, בסביבת המושב השיתופי בקעות, אי שם בבקעת הירדן. חמש שנים מאוחר יותר החל לגבש לעצמו שפה בקורס צילום שלקח במתנ"ס ביישוב סמוך, ובגיל 15 כבר התגלגל לתפקיד צלם צעיר של השבועון "מעריב לנוער". מאז המצלמה היא חלק בלתי ממנו.

 

היום, בגיל 38, הוא חותם פרק נוסף בחייו, לאחר 13 שנים כצלם אופנה בולט בהולנד, אליה הגיע כסטודנט צעיר לצילום, כשפניו אל לוס אנג'לס, לשם יעקור בעוד חודשים ספורים. תיק העבודות של מור יוסף כולל הפקות למגזינים כמו JFK, גלאמור ואלגנס ההולנדיים, לצד חשיפה במגזינים צעירים כמו פיאסקו ופאקינג יאנג, ותפקיד מפתח בטלוויזיה, כשופט בעונה השישית של הריאליטי Holland's Next Top model.

 

עוד בערוץ האופנה

 

את הדרך הארוכה מבקעות ועד למהדורה ההולנדית של המגזין ווג, עשה מור יוסף עם הרבה אמביציה ומרפקים מחודדים. "רק מי שיש לו מרפקים חזקים יצליח בתעשייה הזאת, ולי יש מרפקים בשביל שבעה אנשים", הוא אומר בראיון טלפוני מיוחד ל-Xnet מעיר הנופש המצרית אל-ע'רדאקה, השוכנת בגדה המערבית של הים האדום. מור יוסף שוהה שם בשבוע האחרון במסגרת צילומי קטלוג בגדי ים למותג ההולנדי "לין & ח'יל", על רקע נופי המדבר וים סוף.

 

את המרפקים שלו, אותם הוא מכנה מאוחר יותר כתעוזה וחוצפה ישראלית, החל לחדד במהלך לימודי הצילום באקדמיה המלכותית לאמנות בהאג, אליה הגיעה לאחר שירות צבאי כעורך ביטאון חיל הנח"ל ועוד שורה של תפקידים בהפקות טלוויזיוניות בערוץ הילדים.

 

 

"שוק האופנה והפרסום ההולנדי עבר טלטלה מאוד גדולה בשלוש השנים האחרונות" (צילום: שרון מור יוסף )
"שוק האופנה והפרסום ההולנדי עבר טלטלה מאוד גדולה בשלוש השנים האחרונות" (צילום: שרון מור יוסף )

 

 

"הגעתי ללימודים בגיל 25 כאדם מעוצב ובעל ניסיון בצילום, בניגוד לשאר הסטודנטים במחלקה שהיו צעירים בני 20", הוא מסביר. "החלטתי ללמוד רק בגלל שלהורים שלי היה חשוב שיהיה לי תואר. אחרי שנה של לימודים ביקשתי ממנהלת המחלקה לקפוץ כיתה, כי חומר הלימוד שעמם אותי. הייתי הסטודנט הראשון שביקש וקיבל את ההזדמנות הזאת, במוסד שקיים למעלה מ-300 שנה. אם תשאל אותי היום אם להמליץ לצעיר שחולם להיות צלם אופנה לעבור את המסלול שאני עברתי, אציע לו לא לבזבז ארבע שנים בלימודים, אלא להיצמד לצלם שהוא מעריך ולשמש לו אסיסטנט".

 

מדוע החלטת ללמוד בהולנד ולא בישראל?

"רציתי להתגורר באירופה, להרחיב אופקים ולחוות צורת חיים אחרת. גם שכר הלימוד אז היה כמעט חינמי, 1,200 יורו לשנה. אם זה היה סכום בלתי אפשרי כמו היום, ייתכן שהייתי מוצא את עצמי באחד מבתי הספר בישראל".

 

 

"אין לי שום רצון לעשות לדוגמניות טראומה, שתידרש להן שנה להתאושש ממנה" (צילום: שרון מור יוסף )
"אין לי שום רצון לעשות לדוגמניות טראומה, שתידרש להן שנה להתאושש ממנה" (צילום: שרון מור יוסף )

 

 

מה הם לדעתך ההבדלים בין צלם אופנה שעובד באירופה לצלם הפועל בישראל?

"מעולם לא עבדתי כצלם בישראל, אז קשה לי לענות על השאלה הזאת. בשנה האחרונה יש לי סוכן מקומי בישראל, מיכה סמו מסוכנות Teeya Team, אבל טרם פנו אליי. הייתי מאוד שמח לעבוד בישראל".

 

בדרך כלל זה הפוך - צלמים ישראלים רוצים לצאת ולעבוד מחוץ לישראל.

"שוק האופנה והפרסום ההולנדי עבר טלטלה מאוד גדולה בשלוש השנים האחרונות. התקציבים הצטמצמו, כך שגם אני מחפש אפיקי עבודה חדשים. אני חושב שבישראל פועלים כישרונות אדירים, כמו יניב אדרי, אלכס ליפקין ויריב פיין וגיא כושי. אם היינו מילאנו, הם כבר מזמן היו מגיעים לליגה הבינלאומית. בארץ הם נשארים כבזבוז לא מתוגמל. לצלם ישראלי מאוד קשה לפרוץ החוצה אם הוא לא חי בחו"ל, אם זה מטעמי בעיות של גב כלכלי, או אישורי עבודה בחו"ל".

 

לא דגדג לך אף פעם שהעבודות שלך יתפרסמו כאן?

"יותר נחמד להצליח מחוץ לישראל. נוצרה לי האופציה לעבוד ולחיות בחו"ל, וזאת הזדמנות שלא הייתי מחמיץ. אני חושב שגם היה לי קשה מאוד לעבוד בארץ. הכול בישראל עובד מעכשיו למחר. יש לי בארץ חברים שהם צלמים שעובדים, ומספרים לי שעושים להם בוקינג מהרגע להרגע. אני לא עובד ככה. אני אוהב להתכונן לקונספט מראש, להגיע לצילומים אחרי שכבר הטמעתי את ההשראה".

 

 

"נוצרה לי האופציה לעבוד ולחיות בחו"ל, וזאת הזדמנות שלא הייתי מחמיץ" (צילום: שרון מור יוסף )
"נוצרה לי האופציה לעבוד ולחיות בחו"ל, וזאת הזדמנות שלא הייתי מחמיץ" (צילום: שרון מור יוסף )

 

 

במהלך שתי השיחות הארוכות עם מור יוסף, הוא מתגלה כטיפוס מחושב מאוד ומפוקס. כזה שמגדיר יעדים מראש ותוקף אותם. גם את מילותיו הוא בורר בקפידה, מחשש לפלוט מילה רעה על הקולגות, או על התעשייה שמפרנסת אותו. ועדיין, בין השורות ניתן לשמוע את הביקורת שלו על תעשיית הצילום המקומית, המזערית בממדיה, ויחד עם זאת רוויית צלמי אופנה שנאבקים על כל קמפיין ושער. יכול מאוד להיות שסגנון העבודה הזה פחות מתאים למי שכבר התרגל לתנאים האירופאים, ועד לאחרונה היה חתום בסוכנות הצלמים האירופאית House of Orange.

 

גוף העבודה שלו כצלם כולל קמפיינים מסחריים לצד הפקות אופנה מערכתיות למגזינים, שמהן הוא כמובן נהנה יותר. לדבריו, היום הוא מעדיף לצלם עבור מגזינים אוונגרדיים וחתרניים, כמו Fucking Young הספרדי ו-Glamcult ההולנדי, יותר מאשר למגזינים ממוסדים ובעלי שם. כל אלה נובעים מהשאיפה לעבוד בסביבה קריאטיבית יותר, ללא תכתיבים של מפרסמים או של מגזינים ממוסדים כמו Elle או ווג.  

 

 

צילום של שרון מור יוסף למגזין "פיאסקו" (צילום: שרון מור יוסף )
צילום של שרון מור יוסף למגזין "פיאסקו" (צילום: שרון מור יוסף )

 

 

בישראל אומנם לא מכירים את השם שלו, אבל בהולנד שמו הולך לפניו, בעיקר לאחר שישב בכס השופט בריאליטי הפופולארי, על תקן צלם אופנה בינלאומי. בפרסומים בתקשורת ההולנדית, לעומת זאת, הוא מוצג כצלם ישראלי, יליד ירושלים (כי לך תסביר להולנדים איפה זה בקעות, שהיא בכלל התנחלות בבקעת הירדן). כך או כך, במדינה קטנה כמו הולנד, הוא הפך במהירה לסלב, על אף שלדבריו ההשתתפות בתוכנית לא ממש תרמה לו ברמה המקצועית. "זה אולי נתן לי קצת יותר פרסטיז'", הוא אומר, "אבל היקף העבודה לא גדל בעקבות זה. יש יותר הצקות של בנות והאמהות שלהן, שזה הצד הפחות זוהר של העבודה".

 

היית על תקן השופט הטוב או השופט הרע?

"מראש הודעתי להפקה שאני לא הולך למלא את תפקיד השופט המנוול. אני בחיים לא אעמוד מול דוגמנית ואגיד לה 'את מצטלמת גרוע', או 'כדאי שתיפטרי מכמה קילוגרמים עודפים'. זה לא הסגנון שלי, וזה בטח לא יעזור לה. אין לי שום רצון לעשות לדוגמניות טראומה, שתידרש להן שנה להתאושש ממנה".

 

כיצד השפיעה עליך החשיפה ברמה האישית?

"חשיפה מתאימה למי שמעוניין בה, ואני גיליתי שאני פחות רוצה בה. ביום ההולדת שלי הלכתי למועדון עם חברים, ובשלב מסוים אני קולט שחצי מועדון בוהה בי. זה לא נחמד כשאתה בסך הכול רוצה להשתכר ולרקוד".

 

מה יגידו ריהאנה וכוכבות קצת יותר גדולות?

"אני יוצא מנקודת הנחה שכשאתה מכהן כשופט בתוכנית טלוויזיה, מצפים ממך להתנהגות מכובדת. אני בטוח שלליהיא גרינר או ריהאנה אין את הבעיה הזאת, כי הן עושות מה שהן רוצות. לי זה הרגיש קצת פחות בנוח לרקוד במועדון עם גופייה, כשכולם בוהים בי".