"ציון מנג'ם, אחי הצעיר ממני בשנה, התגייס לצבא בפברואר 1969 כלוחם קרבי בגולני, גדוד 12יחידת 'ברק'. באותן שנים היינו בעיצומה של מלחמת ההתשה. בגלל המתח בגבולות אפילו לא נתנו לו להשתתף בחתונה שלי, אבל בכל חופשה הוא מיהר לבקר אותי, ותמיד הביא איתו אור וצחוק.

 

>> לעוד סיפורים מרגשים, לחצו כאן

 

"ביום שישי, 11 בספטמבר 1970, אירעה לי ולבעלי תאונת דרכים בדרך חזרה מעבודתו בסיני כמכונאי. למחרת, כשחזרנו הביתה, שמענו שציון נפצע קל יום קודם בסיני - באורח מוזר, בדיוק כשאירעה התאונה שלנו.

 

"מיהרנו לבית החולים בתל השומר, וכבר במסדרון שמענו את צחוקו המתגלגל. הרגל שלו הייתה מגובסת, מכוסה בשמיכה, אבל הוא נראה מלא מרץ וקיבל אותי בשמחה. כל המשפחה הייתה שם סביבו. לידו שכב במיטה בחור חבוש כולו, פצוע קשה מאוד, ללא הכרה. התברר שגם הבחור הוא חייל, כנראה מחיל הקשר. ציון, אחי, חילץ אותו משדה מוקשים. הוא הרים אותו על גבו, ובמהלך החילוץ עלה גם הוא על מוקש. ציון איבד את הקרסול שלו, אבל לא הרפה עד שהוציא את הבחור בחיים.

 

"הבחור היה במצב נורא, הוא שכב שם לבד, ללא משפחה, וציון, אחי הטוב, הכריח אותנו להבטיח שנדאג לו ונבדוק מה איתו גם לאחר שהוא עצמו יעזוב את בית החולים. הבטחנו, כמובן, והמשכנו הלאה.

 

"כשבאנו לבית החולים למחרת, פגשנו את ציון במצב מצוין. החייל הפצוע, לעומת זאת, כבר לא היה בחדר. ציון אמר לנו שהעבירו אותו לאגף אחר, וחזר וביקש שנדאג לו. אנחנו, מצדנו, רק שמחנו שציון יצא בחיים וחיכינו כבר שישתחרר ויחזור הביתה.

 

"ביום שלישי הגענו שוב לבית החולים, אבל ציון לא היה במיטה שלו. הייתי בטוחה שהעבירו אותו לשיקום ולא דאגתי. חייכתי לכולם, והייתי בטוחה שהנה, הוא חוזר בקרוב. טעיתי. אחת האחיות הודיעה לי שמצבו הידרדר לפנות בוקר וכי הוא נשלח לחדר הטיפולים. התברר שהיו לו שטפי דם, וקריש דם כנראה עלה מהריאות למוח. אז לא היה מכשור רפואי כמו היום, ולא יכלו לדעת זאת לפני כן.

 

"מיהרתי לחדר הטיפולים, הצצתי מהדלת, וראיתי את אחי שוכב במיטה, בהכרה. האחות הציעה לתת לי חלוק ומסכה כדי שאוכל להגיד לו שלום, אבל בעלי לחץ עליי שלא אטריד אותו ואמר שנחזור אחרי הטיפול. לצערי, לא התעקשתי. לא נכנסתי לראות אותו. חזרנו הביתה.

 

"בחמש בבוקר דפקו אצלנו בדלת. בעלי יצא החוצה, וחזר חיוור מאוד. הוא אמר לי להתלבש כי אנחנו נוסעים לבית החולים. שמחתי שאנחנו הולכים לבקר את ציון, אלא שאז נחתה עליי הבשורה האיומה. 'את לא מבינה?' שאל בעלי, 'האח שלך מת בלילה'.

 

"כל הדרך חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות. הרי הוא היה במצב מצוין, נראה טוב. אמרתי לעצמי שזו טעות, שהוא רק נפצע ברגל, שאי אפשר למות מזה. חשבתי: אולי זה הפצוע השני והם התבלבלו בשם?

 

"הם לא התבלבלו. אחי האהוב ציון נפטר ביום שלישי בלילה, 15 בספטמבר 1970. הפצוע שהוא הציל, החלים. סיפרו לי שהוא אפילו בא לבקר אותנו אחרי שהשתחרר מבית החולים, אבל לאמא שלי היה קשה לפגוש אותו והיא ביקשה ממנו לעזוב. אחרי כמה שנים נודע לי שהוא גם כתב מכתב לאחי רחמים, אבל אף אחד לא סיפר לי על כך והמכתב אבד בינתיים.

 

"שלושים שנה אחרי מותו של ציון הופיעו שני גברים מהיחידה שלו לאזכרה בבית העלמין, ואז ניצת בי ובאמא שלי זיכרון רדום. מאז, בכל יום זיכרון היא הייתה אומרת: 'מעניין מה קרה לבחור שציון הציל, כמה הייתי רוצה לראות אותו'. לפני 15 שנים, ב-9 במאי, יום ההנצחה לחללי גולני, היא נאנחה וביקשה ממני בתימנית: 'בתי, הלוואי שתמצאי אותו לפני שאמות, המצפון מעיק עליי מאוד'. שנה אחרי כן היא נפטרה. 

 

"אחרי מותה של אמא עשיתי את כל המאמצים כדי לאתר את הבחור ההוא, אבל אין בידיי אפילו שם. הלכתי למשרד הביטחון, למוזיאון של גולני, לארכיונים, ולא הצלחתי לאתר אותו. ארבעים וארבע שנה אני מסתובבת בעולם עם עצב גדול שלא מרפה ממני. הלוואי שאמצא את הבחור ההוא".

 

השורה התחתונה:

 

"השנים חולפות ולא מילאתי את הנדר שלי לאחי. משאלת לבי היא לפגוש את האיש שציון חילץ משדה הקרב. אני רוצה לדעת שאחי הקריב את חייו בשביל משהו מוחשי וחי, בשביל אדם שקיבל בזכותו חיים. ציון מופיע הרבה בחלומות ובמחשבות שלי ואני יודעת שהמעגל עדיין לא נסגר. הוא מבקש ממני לקיים את הנדר. אם האיש הזה יקרא את הכתבה, או שאולי יקרא אותה מישהו שמכיר אותו, אני מבקשת שיצור איתי קשר דרך המערכת, ותבוא מנוחה לנפשי".

 

_____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

ומה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

 

___________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

 

לכל אדם יש סיפור: 

  • הצילה ילד ממוות וחולמת להפוך לאחות