אמנות הריח: המחקר שיכול לשפר את איכות החיים של התתרנים

בראשית שנות הבגרות המינית שלי, במהלך ההתנסויות המוגבלות למדי שהיו לי בתור נער שדוף ושברירי מבחינה נפשית, הכרתי נערה שהיה לה ריח גוף רע. ניסיתי להתעלם מהתופעה, אבל נכשלתי בכך ולבסוף נאלצתי להיפרד ממנה. מובן שידעתי שבכל חנות מכולת יש תכשירים שמסוגלים להתמודד עם הבעיה בהצלחה לא קטנה, אבל לא היה לי נעים לדבר איתה על זה.

עומר פולק. "לחוש הריח יש השפעה אדירה עלינו כיצורים חיים"

נזכרתי בכך אחרי שהכרתי את עומר פולק, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שפרויקט הגמר שלו, "S-Sense", עוסק כולו בחוש הריח ובהשפעה שלו על חיינו. זהו פרויקט מרתק וייחודי, בין השאר משום שלא רבים חוקרים את הנושא. פולק מגדיר את הריח כ"חומר שהוא אנטי חומר", משום שהוא נמנה עם שלושת "חושי השוליים", כהגדרתו: הטעם, הריח והמישוש, החושים הפחות מפותחים שיש לאדם, ושלהם אנחנו מקדישים פחות תשומת לב מאשר לחושי הראייה והשמיעה.

אנחנו מדברים הרבה על אוכל בריא, אבל מדברים פחות על אוכל טעים. אנחנו מדברים הרבה על מה שאנחנו רואים, אבל פחות על מה שאנחנו מריחים; ואנחנו בקושי מדברים על איך דברים מרגישים לנו מבחינת מגע. החושים הללו, חושי השוליים, הם הכי אינטימיים והכי מסתוריים שלנו. אנחנו לא מרבים לדבר עליהם וגם לא מצליחים לפרש או להבין אותם. לכן, פחות אנשים חוקרים את הנושא ומנסים להבין אותו ולספק לנו ידע עליו.

פולק התחבר לנושא כשנזכר בריחות מילדותו: בית ההורים, המטבח, האוכל, מקומות שונים שבהם ביקר, קשרים חברתיים. לדבריו, חלק נרחב מהקשרים החברתיים שלנו מתקיימים דווקא בעקבות חושי השוליים, מה שמעצים עוד יותר את חשיבותם בעיניו. "תאר לעצמך", אומר פולק, "שהיינו יכולים להריח למרחקים ארוכים או לזהות ריחות בלתי ניתנים לזיהוי. תנסה לדמיין מצב שבו תוכל לתכנן את מסלול ההליכה שלך באמצעות הריח ולא בעזרת הראייה והשמיעה. תחשוב על האפשרות להריח סכנה, פחד או כל רגש אחר. לחוש הריח יש השפעה אדירה עלינו כיצורים חיים".

הנה הרצאה של פולק בכנס TEDx בלוזאן, שווייץ:

מכשיר ללימוד ריח. במיוחד לתתרנים

במהלך המחקר נפגש פולק עם חוקרים במכון ויצמן למדע, המתמחים בריח ובטיפול בתתרנים – אנשים נטולי חוש ריח. אלה יכולים להרוויח ממוגבלותם כאשר נחסכים מהם ריחות לא נעימים, אבל הם גם עלולים להיקלע למצבים מסוכנים שייחודיים רק להם. לדוגמה, אם יש דליפת גז בבית, אדם רגיל יוכל להבחין בכך במהירות ולטפל בתקלה מיד, בעוד שתתרן לא מודע לכך שיש בעיה.

במסגרת שיתוף הפעולה עם צוות המדענים במכון, ובראשם פרופ' נועם סובל, יצר פולק כלי שנראה כמו חלוק נחל מחורץ, שהוא מכשיר ל"לימוד ריח": הוא יכול לעזור לתתרנים להבחין בין ריחות נעימים לריחות בעייתיים תוך התבססות על ההשערה שגם אם האדם אינו מריח – כלומר, תתרן – המוח שלו יכול להגיב לריח ולפעול בהתאם.

תראו איך זה עובד:

היבט נוסף שטופל במחקר הוא הריח העצמי: פולק יצר מכשיר שבאמצעותו יכול היה להריח את עצמו במשך שלושה ימים ברציפות ולעקוב אחר השינויים שנוצרו. הוא לא היה זקוק לניסוי הזה כדי לדעת שריח הגוף מושפע מהאוכל שנכנס לפה: ברור שמי שיאכל קערת חילבה ועמבה לא יפיץ ריחות נעימים אחרי שיסיים את הסעודה. גילוי יותר מפתיע היה שריח הגוף יכול להשתנות לפי השעה וגם בהתאם למצב הרוח.

ניסוי בהרחה עצמית. הריח משתנה גם בהתאם למצב הרוח 

שני כלים נוספים שנוצרו במסגרת המחקר הם טבעת וסיכת דש המאפשרות לפזר ריח. את הסיכה יצר פולק בהשראת הפרח בדש הבגד – עיטור גברי שהיה מקובל במאה הקודמת – והיא משמשת כאגרטל זעיר לפרח עם טיפות מים בתחתית, ששומרות את הפרח רענן במשך כל היום.

טבעות לפיזור ריח שנוצרו במסגרת המחקר

סיכות לפיזור ריח. אגרטלים בהשראת הפרח בדש

עומר פולק. השאלה היא איזה מחיר נשלם עבור כוחות העל

.אין ספק שהמחקר הזה מעניין ושהכלים שפותחו בו יכולים להביא תועלת. ועדיין, אני חייב לסייג מעט את ההתלהבות שלי. בעולם שבו הכול מנסה להיות חזק יותר ומהיר יותר, אפשר לדמיין בני אדם שיראו רחוק יותר, ישמעו חזק יותר וגם יריחו טוב יותר (אולי בעזרת עומר פולק). השאלה היא איזה מחיר נשלם עבור כוחות העל הללו, ואיך זה ישפיע על הפרטיות ועל האנושיות. האם אדם באמת זקוק לעין ביונית או לחוש ריח שיכול לקלוט חפץ שמצוי במרחק 100 מטר ממנו? לא בטוח. אני בהחלט סקרן ביחס לחידושים האלה, אבל כולנו צריכים להיות מודעים לבעיות האתיות והמוסריות שהם עשויים לגרום.

הכלים החדשים