הדפסה
לכתבה באתר
כשבני ישראל היו במצרים, הם התבקשו לסמן בדם את משקופי דלתותיהם בכדי לשמור על בכוריהם ולהבדילם מהאוכלוסיה המצרית שעמדה להיענש. היום, אותם בני ישראל כבר אינם במצרים ומנסים ללמוד כיצד להתמודד עם בכוריהם, שצובעים דווקא את קירות בתיהם, הפעם בטושים.
כן, אין ספק שאם אתה הורה, לא משנה מאיזה סוג, בן או בת בכורה בטוח יש לך. וסביר להניח, שאם אתה הורה, אתה גם מבין שלא סתם קיימת ההפרדה בין הבכורים שלנו לכל השאר. יש שם משהו שונה, ראשוני, אולי אפילו קצת בוסר, שגורם לקשר שלנו איתם להיות רגיש יותר. רגיש במובן של טיפול שורש כמובן.
מתוך ההבנה הזו, ביקשנו את חברי הפרלמנט לתת לנו את שני הסנט שלהם בעניין. אספנו 24 סנט. זה לא הרבה, אבל זה גם משהו. הנה הם לפניכם.
בהתחלה זה כואב / ברק שיטרית
הימים הראשונים אחרי הלידה היו שוֹק מוחלט. אלו ימים קשים ולוקח זמן להבין מה קורה ואיך להתנהל ומי עושה מה ומתי. אבל בתוך כל הקושי והבלבול, יש אושר עילאי, שרק גובר מדי יום. את ההלם שהכה בנו אחרי הלידה, שנינו לא נשכח לעולם, אבל בכל פעם שניזכר בהלם, ניזכר גם באושר הענק שהגיע איתו. תקראו לזה קלישאה, אבל זה אושר שאין דומה לו ואין שווה לו.
לפוסט המלא: הימים הראשונים אחרי הלידה – מה עכשיו?
אחר כך יוצא החוצה / עמרי אימבר חלפין
ופתאום, אתה מבין שהבחור הזה הפך אותך לאבא. זה דבר מדהים. אולי אחת הסיטואציות היחידות בחיים שאתה לא האחראי הבלעדי לכך שעברת טרנספורמציה. גיא, הגדול שלי, הפך אותי לאדם שאני היום. זה נשמע קלישאי וגדול, אבל זה ממש ככה. הוא היה חתיכה בחיים שלי שהייתה חסרה וכשהגיע, אפשר לי להיות כל מה שרציתי להיות, איתו. אני חייב לו די הרבה בתכל'ס.
וכולם שמחים / ינון רטיג
עומרי הוא בני הבכור. זה שהפך אותי לאבא. בשבילי כל רגע איתו הוא רגע חדש ומרגש. כל דבר אני עושה איתו בפעם הראשונה. בשביל הוריי, לעומת זאת, עומרי הוא נכד חמישי, אז הכל מוכר כביכול. העניין הוא שארבעת הנכדים שקדמו לו הם של אחי הגדול, שהוא חרדי. עומרי הוא הנכד החילוני הראשון! זה לא הופך אותו לאהוב יותר מבני דודיו. זה גם לא שהקשר שלו עם סבא וסבתא טוב יותר (הקשר של כל המשפחה לא השתנה עם החזרה בתשובה של אחי). הוא פשוט החילוני הראשון והם בעיקר מבסוטים שלא צריך לחשוב פעמיים לגבי מה נותנים לו לאכול.
ופתאום איזה יופי / דוד שמעון
מאז שנולד לביא, בני הבכור, אני לומד שיעור באהבה - ללא גבולות, ללא תנאים. רק כשהיה לי ילד, הצלחתי להבין את ההרגשה של הורים שלי כלפי כבן.
הוא הולך לבד / יובל אדם
כשהוא הלך לגן בפעם הראשונה, הוא היה כל כך קטן. פחדתי קצת. איך אני מוסר את הדבר הכי יקר לי בעולם בידי אשה זרה? איזה אבא רע אני, שאני רושם את הילד גם ליום שישי; איך אני לא רוצה לבלות איתו כל שניה? מה יהיה אם האוכל לא יהיה בדיוק מה שנראה לנו שהילד צריך? אבל אני חושב על כמה אנחנו מפחדים משינוי, ממשהו חדש. ספרים שלמים מבוססים על הגישה שלנו לגבינות שזזות. הלוואי שיכולתי קצת ללמוד מהילד הקטן הזה; שיכולתי קצת יותר להתרגש מהחדש; קצת פחות לחשוש ממנו; לבוא לעולם עם ידיים פתוחות וחיוך; קצת יותר להיות ילד קטן שהולך לגן.
לפוסט המלא: כשיואב הלך לגן בפעם הראשונה
איך שיר נולד / גבריאל ויינמן
אני טיפוס רציונאלי, עם מודעות רגשית גבוהה, אבל אין ספק לגבי המניעים שלי – הם תבוניים ולא אמוציונאליים. בעולם יש המון ילדים שצמאים להורים ובין כה וכה יש יותר מדי בני אדם על הפלנטה הזו. השאיפה שלי (עליה אני נמצא במו"מ עם המנהלת) הוא לאחר לידת אורי ואולי עוד עולל אחד, לאמץ, כמה שרק המצב הכלכלי שלנו יאפשר. אלה יהיו הילדים שלי בדיוק באותה המידה שאורי הוא הילד שלי, בגלל שאבהוּת, בעיניי, היא לא משהו שמקבלים כשיש לך ילד בבית, אלא מרוויחים אותו.
לפוסט המלא: על פטר-רחם, פטרונות וסיפור מהפטרה
כמו תינוק / גיא רוה
אני זוכר את "קטנצ'יק" שלי הולך לכיתה א'. מדהים ומרגש. המחשבות שלי נעו בין איך איתי יסתדר, האם יזכור לאכול ואיך אני מחזיק מעמד בימים הראשונים... השנה איתי שלי עולה לכיתה ז'. כיתת מחוננים. הדאגה ההורית נשארה, אך לראות כיום את איתי משמח אותי מאוד. איש קטן ומקסים, שגדל להיות בן אדם.
לפוסט המלא: ילדי שלי .
כמו הצחוק / אילן שיינפלד
הילדים הללו שינו את חיי מקצה לקצה. הם הפכו אותי מאדם די מרוכז בעצמו, אבל נטול תחושת תכלית לחייו, לאדם הממוקד בהם וברווחתם וחדור תחושת תכלית בחייו. הם גם גירשו מחיי את הדיכאונות, העצבות והיגון שהייתי כל כך מורגל בהם, כמעט מדי יום ביומו. הרגשות הללו נעלמו כמעט לחלוטין, התפוגגו משמי חיי כעננים חולפים ברוח וברגע שבו קלטתי את זה, התבוננתי בי תמה ושאלתי את עצמי האם ייתכן, שאת חמישים ושתיים שנותיי הראשונות על פני האדמה חייתי בטעות גמורה, מתעטף במוך האפור של הבדידות ולא מבין שמעבר לענני הדיכאון הלא הכרחיים האלה, ממתינים לי כל צבעי הקשת. אני מאושר היום כמו שלא הייתי מימיי.
לפוסט המלא: אבא יולד עוד תאומים
זה מתחיל מבפנים / עומר להט
מבני הבכור שאבתי את הכי הרבה כוח, בדיוק בתקופה שנפשי הייתה מרוסקת לחתיכות. הוא היה בן שלושה שבועות בלבד כשאיבדתי את אחי הבכור ובתקופת האבל, הייצור הקטן הזה אסף במו ידיו את השברים ובניחוחו התינוקי, העניק לי את הנחמה הגדולה ביותר. שלושה שבועות בלבד לתוך התפקיד החדש, התפקיד הכי גדול של חיי. זה לא היה הזמן להתפרק.
לפוסט המלא (והחושפני והמרגש): הבכי הראשון שלי.
ומתגלגל החוצה / אשר יזדי
הסתובב לו גלגל, ילד הפך לאבא,
לילד שהפך לאבא, יש עכשיו תינוק שחשוב לו יותר ממנו.
הילד שהפך לאבא עכשיו כבר איש, יש לו ילד,
הילד כבר לא תינוק והוא עדיין חשוב לו יותר ממנו.
לילד שלו, שחשוב לו יותר ממנו, חשוב רק הוא עצמו, ככה זה ילדים,
האיש שהוא אבא אומר לילדו שחשוב לו יותר ממנו,
יום אחד בני, גם אתה תהיה אבא, ואז תבין.
אז תבין למה אתה חשוב לי יותר ממני ושלך יהיה לך חשוב לך יותר מעצמך.
חלפו השנים, הילד שאכפת לו רק הוא עצמו התאהב, הכיר אישה,
הסתובב לו גלגל, ילד הפך לאבא.
לפוסט המלא: הסתובב לו גלגל .
איך שיר נולד / טל חן
נכון שאנחנו תמיד לומדים מטעויות, אבל כשלומדים מנסיונם של אחרים זה יכול להפוך את הבכור לקצת פחות שפן ניסיונות. וכך או אחרת, כנראה שהילדים הבאים יביאו איתם סט של התנסויות חדשות, עם המון הזדמנויות חדשות לטעות.
לפוסט המלא: דאבל אור נאט'ינג
כמו אבא / אליסף יעקב
כשאשתי אמרה לי שאני בדיוק כמו אבא שלי, נעלבתי... אני לא רוצה להיות כמו אבא שלי. אני רוצה להיות יותר טוב. אני רוצה שהיא תזכור את הזמנים שלנו ביחד, אני רוצה שהיא תהיה מאושרת איתי. אני רוצה שיהיה לה את מה שלא היה לי.
לפוסט המלא: משנה כיוון .
